ערבי בבית"ר? לא עם הראש בקיר

חובה להיאבק בגילויי האלימות והגזענות, אבל אי אפשר לכפות באופן מלאכותי צעד שבמהותו הוא זר לסביבה הטבעית שבה מנסים להטמיעו

עומר עינב
עומר עינב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שחקן ערבי בבית"ר הוא חזון ראוי. אולם, שחקן כזה לא צריך קמפיינים ציבוריים פוליטיים, הוא פשוט צריך להתאים מקצועית וחברתית. שחקני בית"ר מול מוחמד גאדיר, בעונה החולפתצילום: ניר קידר

"ספורט הארץ" רוצה ששחקן ערבי ישחק בבית"ר ירושלים. זהו המועדון שרק השבוע צוטט בהקשר שלו שחקן הפועל חיפה, הפלסטיני הלאל מוסא, כמי שמייחל לכבוש נגדו שער ניצחון באיצטדיון טדי. אותו מוסא מייצג את ההתאחדות הפלסטינית, שלפני פחות מחודשיים פנה לפיפ"א העומד בראשה, ג'יבריל רג'וב, בקריאה להשעות את ההתאחדות הישראלית. הפנייה, שלא צלחה, הגיעה לנשיא פיפ"א ספ בלאטר, שבאותו קונגרס נבחר לכהונה נוספת אך במהרה הודיע על התפטרותו בשל החשדות לשחיתות בארגון, שנקשרו ככל הנראה גם להענקת אירוח גביע העולם בשנת 2022 לקטאר.

קטאר, במסגרת הכנותיה לאירוח הטורניר, בונה שורת איצטדיונים מפוארים ומעסיקה לשם כך המוני פועלים בתת תנאים, מה שמעורר מחאה ציבורית הולכת וגוברת. איצטדיון אחר שקטאר תרמה להקמתו הוא "דוחא" שבסכנין, בו לפני משחק ליגה באוקטובר 2014 הוענק מטעם הקבוצה המקומית מגן הוקרה לח"כ לשעבר עזמי בשארה על תרומתו לקבוצה. בשארה יושב כיום בקטאר, ובין היתר מועסק כפרשן ברשת אל־ג'זירה, קונצרן תקשורת קטארי המעורב עסקית עם קרן קטאר, אשר חתמה על חוזה חסות עם מועדון הכדורגל ברצלונה בשנת 2011. ברצלונה, שזוכה לאהדה חוצת גבולות ולאומים, כולל בקרב ישראלים ופלסטינים, אף הגיעה לביקור בישראל לקידום השלום בין העמים. מבולבלים?

ספורט בכלליות, וכדורגל בפרט, הולכים יד ביד עם פוליטיקה ולאומיות. זה לא נשמע טוב, ואף די מדכדך עבור מי שהמשחק יקר ללבו ומהווה חלק מתרבות הפנאי שלו ומזהותו האינדיבידואלית, אך זהו לא דבר חדש. אחד הביטויים החזקים לכך הוא זהותן של קבוצות עם מעמדות, דתות ולאומים. מבין הדוגמאות הרבות, די אם נציין את היריבות בין אל־אהלי לזמאלק בקהיר, המייצגות כל אחת מעמד שונה בחברה המצרית. לעתים הדבר מתבטא במדיניות קיצונית של נאמנות לאידאולוגיה למען שימור זהותה של הקבוצה - כך למשל באתלטיק בילבאו, שמקפידה לא להעסיק שחקנים ספרדים שאינם בני הלאום הבאסקי.

נכון שיהיה קשה למצוא כיום מישהו ביציעי טדי שיידע לצטט את "קיר הברזל", אך האתוס הרוויזיוניסטי שריר וקיים. אוהדי בית"ר בדוחאצילום: ניר קידר

בית"ר ירושלים הוא מועדון אידאולוגי, שנולד מתוך התנועה הרוויזיוניסטית ולמען הגשמת יעדיה, ואת ערכיו הוא יונק ממורשת זו. נכון שיהיה קשה למצוא כיום מישהו ביציעי טדי שיידע לצטט את "קיר הברזל", אך האתוס שריר וקיים. אפשר להתווכח מהותית על צדקת הדרך וחובה להיאבק בגילויי האלימות והגזענות שמופגנים במגרשי הכדורגל בארץ, אבל אי אפשר לכפות באופן מלאכותי צעד שבמהותו הוא זר לסביבה הטבעית שבה מנסים להטמיעו.

מה ש"ספורט הארץ" מנסה לעשות, בהשאלה ממגרש הכדורגל, הוא לפרוץ בונקר של הקבוצה היריבה באמצעות התקפות דרך מרכז ההגנה. במלים אחרות: חוסר תבונה, חוסר מעוף וחוסר תוחלת.

שחקן ערבי בבית"ר הוא חזון ראוי. אולם, שחקן כזה לא צריך קמפיינים ציבוריים פוליטיים, הוא פשוט צריך להתאים מקצועית וחברתית. עדיין לא הבשילו התנאים. בשביל להגביר את הסיכוי לכך יוטב אם נראה יותר סיקורים של הספורט הערבי בישראל, או של יוזמות כמו קבוצת האוהדים בית"ר נורדיה ירושלים, אשר מנסה להשפיע בצורה חיובית ומעוררת הערכה. ואם באמת כלו כל הקיצים, אז רצה הגורל ובבית הנשיא יושב אדם ששניים מהדברים היקרים ללבו הם בית"ר ירושלים והציבור הערבי בישראל. אני בטוח שיש לו כמה רעיונות מועילים בנושא.

הכותב הוא עוזר מחקר במכון למחקרי ביטחון לאומי וכותב את עבודת הדוקטורט שלו על הקשר שבין יהודים ופלסטינים בתקופת המנדט דרך הכדורגל

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ