שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

אדוני ראש העיר, למה אתה לא מוכן לדבר על הדרת הערבים בבית"ר ירושלים?

מדוע ניר ברקת, שנחלץ לא פעם לעזרת הקבוצה, אינו מנצל את השפעתו כדי לשנות את המדיניות הגזענית של המועדון הבכיר בעירו, ש-40% מתושביה ערבים

יואב בורוביץ
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניר ברקת באיצטדיון טדי. מעולם לא אמר מלה בנוגע למדיניות הדרת הערבים של המועדוןצילום: נמרוד גליקמן
יואב בורוביץ

לפני ארבע שנים הגיעה בית"ר ירושלים לנקודת שפל. הבעלים ארקדי גיידמק בקושי השקיע בקבוצה וחיפש מישהו שייקח ממנו את המטרד, היו"ר איציק קורנפיין ניסה למצוא משקיעים פוטנציאלים בכל מקום ובכל דרך. כאלה היו דן אדלר ואדם לוין, שני אנשי עסקים צעירים מלוס אנג'לס שהתחייבו לקחת על עצמם את הקבוצה, ואפילו הגיעו ל"סיבוב ניצחון" זכור לרע במגרש האימונים בבית וגן. אלא שלאחר ימים ספורים, כאשר נודע לאדלר ולוין מי היא בית"ר האמיתית - על תדמיתה האיומה והגזענית - הצמד החליט לוותר באופן מיידי.

"היינו במצב הכי הכי קשה שלנו", משחזר אסף שקד, דובר המועדון דאז ומהדמויות הבכירות והמקורבות לקורנפיין במערכת, "היה אז חשש ממשי שבית"ר תחדל להתקיים. כולם חיפשו את איציק לתשובות ולא ניתן היה להשיג אותו. ואז פתאום אני מקבל ממנו טלפון, והוא אומר לי שהוא בארצות הברית במשך ארבעה ימים עם ראש העיר ניר ברקת. הם הלכו לחיפוש דחוף של משקיעים".

לדברי שקד, הסיבה שקורנפיין וברקת לא מצאו משקיעים היתה "שכל אחד שהם דיברו אתו נבהל מהגזענות ולא רצה להשקיע בבית"ר". זה לא מנע מראש העיר להמשיך ולעשות הכל כדי לסייע למועדון הגדול בעירו. "באותו זמן בערך ברקת ארגן תרומה של שלושה-ארבעה מיליון שקל מדרום אפריקה", מספר שקד, "בסך הכל הוא מאוד ניסה לעזור לקבוצה. תמיד היה שם בשבילה. מדי שנה היה רוכש בעשרות אלפי שקלים מכספו האישי מינויים לבוקס וליציע הזהב. הוא גם הביא ספונסרים שהיו מקורבים אליו שיעזרו לקבוצה כשהיה אפשר".

אחד מאותם ספונסרים/חברים הוא ניר ארד, בעלים של אולם אירועים בבירה ומי שבשנים האחרונות ישב בסמוך לראש העיר במשחקי בית"ר. ארד, שגם סייע למועדון ורכש לא אחת שטחי פרסום, מספר כי "ברקת אוהב את בית"ר והוא תמיד ניסה לעזור לה, כפי שהוא מנסה גם לעזור לקבוצות אחרות בעיר. אבל אין ספק כי במקרה של בית"ר, ניר עשה מעל ומעבר. זה לא רק הכסף האישי שהוא שם על מינויים רבים, אלא גם המשקיעים שהוא ניסה למצוא לקבוצה ומשתף פעולה עם כל בעלים ובאמת עוזר היכן שהוא רק יכול".

כאשר נודע לדן אדלר ודן לוין (בתמונה) מי היא בית"ר האמיתית - על תדמיתה האיומה והגזענית - הצמד ההזוי (האמנם?) החלט לוותר באופן מיידיצילום: אמיל סלמן

אין עוררין על תמיכתו של ברקת בבית"ר ירושלים, בדיוק כשם שאין עוררין על כך שברקת מעולם לא אמר מלה בנוגע למדיניות הדרת הערבים של המועדון, זאת למרות שהציבור הערבי מהווה קרוב ל-40% מתושבי עירו. גם לא ידוע על דבר שברקת עשה למען החתמת שחקנים ערבים בקבוצה. האם זה נורמלי שראש עיר שחיים בה יותר מ-300 אלף ערבים לא יעשה מאום לנוכח הדרתו של ציבור שלם ממועדון הכדורגל הגדול והיוקרתי בעיר, אותו מועדון שראש העיר בכבודו ובעצמו פועל רבות כדי לתמוך ולסייע לו באינספור דרכים?

ברקת לא היה מוכן להתראיין לכתבה. מלשכתו מוסרים כי הוא משקיע בפעילויות ספורט בציבור הערבי, ומציינים את נוכחותו במסיבת העיתונאים שבה הוצגו שני שחקני הרכש הצ'צ'נים-מוסלמים, זאור סדאייב וג'יבראיל קדאייב. לענות ישירות על השאלה מדוע ברקת אינו עושה או אומר דבר לנוכח הדרת הערבים מבית"ר ירושלים? לזה אין תשובה.

ד"ר לורה ורטון, נציגת מרצ במועצת עיריית ירושלים, טוענת כי ההתעלמות של ברקת מהמצב בבית"ר היא רק חלק מהתעלמות גורפת יותר מצרכיו של הציבור הערבי בעיר ומגילויי הגזענות שהתחזקו בשש וחצי שנות כהונתו. "לצערי, ראש העיר משלים עם כל מיני עוולות ולא רואה עצמו כאחראי להביע דעה בנושאים בהם הוא יכול ואף צריך לעשות זאת", טוענת ורטון, "אני חושבת שזה מאוד מאכזב. 

"כשארגון להב"ה (ארגון ימין קיצוני למניעת התבוללות בראשות תלמידו של הרב כהנא, בנצי גופשטיין; י.ב) רוצה להקים דוכנים ולהפיץ את החומרים שלו במרכז העיר - ויש תקנות ברורות של העירייה נגד פעילות כזו ללא אישור - אז ברקת אינו עושה דבר בנידון ולמעשה מאפשר להם לפעול, למרות שהעלנו את הנושא לסדר היום במועצת העיר".

ד"ר ורטון ממשיכה: "כשיש החלטת ממשלה להשיק קמפיין משמעותי נגד גזענות ואלימות בכל רחבי הארץ, אז בתל אביב עשו קמפיין כזה. אצלנו, מקום שסובל מהרבה יותר מקרי אלימות וגזענות, לא עושים את הקמפיין הזה. ראש העיר מעדיף לעשות קמפיינים לשיווק עצמי, וקמפיינים לפורמולה 1 ולמרתון, אבל קמפיין נגד גזענות ואלימות - לזה אין מקום".

בלשכתו של ברקת מציינים את נוכחותו במסיבת העיתונאים שבה הוצגו שני שחקני הרכש הצ'צ'נים-מוסלמים, זאור סדאייב וג'יבראיל קדאייבצילום: אי־אף־פי

ואולי חמור מכך: "בימי מבצע צוק איתן היו בירושלים לא מעט מקרים של ערבים חפים מפשע שהותקפו ברחובות על שום היותם ערבים (זכור במיוחד המקרה של מוחמד אבו ח'דיר, נער ממזרח ירושלים שנחטף, נשרף ונרצח ביער ירושלים; י"ב). אז פעם אחת בזמן שהייתי יחד עם ראש העיר בביקור בבית החולים של חיילים שנפצעו בצוק איתן, שמעתי שמאושפזים ליד שני ערבים תושבי העיר שהותקפו במוטות ברזל על ידי שבעה יהודים, זה היה מקרה אלימות די ידוע שגם סוקר בתקשורת. ביקשתי מראש העיר שנבקר גם אותם, אבל הוא לא נענה".

לדידה של ד"ר ורטון, שמלווה את ברקת בזירה הציבורית הירושלמית מאז שנבחר, "ראש העיר שבוי בידי הימין הקיצוני. אנשי אלעד הימנית הם בני בית אצלו, נכנסים ללשכה שלו כל הזמן והוא לא רוצה להרגיז אותם. ברקת מכוון לפוליטיקה הארצית. הוא לגמרי פועל לקידום עצמו כאופורטוניסט גדול שחושב שהימין ההזוי יתמוך בו בבוא היום, ואילו הערבים ומזרח העיר גם ככה לא יצביעו לו ולכן הוא פועל כך. הוא לא פועל לפי הצדק, אלא לפי מה שיקדם אותו פוליטית".

במזרח העיר, מן הסתם, נשמעות טענות קשות אף יותר. נאסר תמימי, נציג תושבי שכונת אל סלאחין ברובע ראס אל עמוד, מצוי בקשר צמוד עם אנשי העירייה מזה שנים. מרבית עיסוקו בשיפור רווחת תושבי השכונה והאזור, או לפחות בניסיון לכך. "אנחנו חיים במקום שאינו ראוי לחיים של בני אדם", טוען תמימי, "אנחנו משלמים ארנונה. כשאנחנו בונים באופן שהעירייה טוענת שאינו חוקי, אז באים ומעקלים לנו ומפרקים בתים אם הם רואים לנכון; אבל כשאנחנו באים ומבקשים את מה שמגיע לנו כשתושבי העיר, או רק כבני אדם שרוצים לחיות חיים נורמליים, אנחנו לא מקבלים דבר. הזבל שלנו אף פעם לא נאסף על ידי העירייה. היא טוענת שהכבישים לא מספיק רחבים. מה שקורה זה שזבל כבר שנים רבות פשוט לא נאסף. אנשים צריכים לשרוף את הזבל שלהם ברחבה ליד הבית בלילות או לשים במכוניות ולקחת את הזבל מחוץ לשכונה. המצב בשטח הוא שיש אצלנו מגפות, ומחלות, וזיהום אוויר, וסירחון, וחיינו הם לא חיים. על דברים קצת יותר גדולים, כמו מתנס"ים, או כבישים או גני ילדים - שירותים שהם אלמנטרים במערב העיר - אני בכלל לא מדמיין".

במצב כזה, לכו דמיינו ערבי בבית"ר. מוחמד אבו חומוס, חבר ועדת המעקב של שכונת עיסאוויא במזרח העיר, מסביר כי "במצב העניינים הנוכחי אנחנו נמצאים תחת עירייה שמנסה להפקיע לנו אדמות, דונמים רבים, לטובת הגבעה הצרפתית. מעבר לזה יש את כל ענייני הרווחה והתברואה והמשאבים והתשתיות שפשוט כמעט ולא קיימים. אז איך אנחנו נתייחס לזה שאין ערבי בבית"ר או לזה שראש העיר לא עושה דבר למען זה שיהיה ערבי בבית"ר. קודם כל שיעשה למען תושבי העיר הערבים".

ד"ר ורטון מבקשת להתמקד במצב העירייה עצמה. "יש יש לנו 30 חברי מועצה, אפס ערבים. יש לנו שבעה סגני שרים, אפס ערבים. ארבעה משבעת סגני שרים הם חרדים, ועדיין ראש העיר מחזיק יועץ או שניים בתשלום לענייני חרדים. יש לנו בעיר 370 אלף ערבים ואפילו אחד מהם לא מספיק טוב כדי לשמש יועץ לענייני ערבים. היועץ של ניר ברקת לענייני ערבים הוא יהודי". 

תגובת עיריית ירושלים:

צר לנו שעיתון הארץ זונח את ערכי העיתונות ובמסווה עיתונאי מפרסם נרטיב שקרי שנקבע מראש מבלי לתת לעובדות ולאמת להפריע לסיפור. שני ציטוטים אקראיים ללא בדיקה יסודית בשטח אינם תחקיר עיתונאי.

ראש העיר מגנה מעל כל במה כל ביטוי של גזענות או אלימות כנגד כל אדם מכל דת והעירייה נמצאת בשיח רציף מול המשטרה כדי לוודא שננקטת יד קשה נגד תופעות פסולות אלו בכל אזור בעיר.

בתקופת ברקת מושקעים מיליארדי שקלים במהפכת צמצום פערים חסרת תקדים שנערכת במזרח העיר בכל תחומי החיים בהם תשתיות, תחבורה, רווחה, חינוך, בריאות, שמות רחובות, דואר וקהילה. צמצום פערים הנעשה בשיתוף התושבים. סקר מכון וושינגטון שנערך בקרב תושבי מזרח העיר מצביע על עליה דרסטית בשביעות רצון תושבי מזרח העיר משירותי העירייה.

בדיקה בסיסית של הציטוטים בכתבה היתה מעלה שאין בהם אמת, שכן העירייה פינתה דוכן של להב"ה שהוצב ללא היתר בכיכר ציון והודיעה כי באם יוצב שנית ללא היתר וללא בדיקה כי החומר שיחולק בו אינו נוגד להוראות החוק ומהווה הסתה, הוא יוחרם על כל ציודו.

ראש העיר היה הראשון שגינה את רצח אבו ח'דיר בפומבי, שוחח עם משפחתו וקרא להרגעת הרוחות. הדו קיום בירושלים מהווה אבן יסוד לקיומה של העיר וראש העיר ימשיך לפעול בכל דרך כדי לעקור מן השורש כל גילוי של אלימות או גזענות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ