יואב בורוביץ
"אחד כמוני יכול לקבל את זה שקבוצתו האהודה מדירה ערבים? הרי זה דבר בלתי נסבל"צילום: ירון קמינסקי
יואב בורוביץ

הראיונות עם אהוד אולמרט ודן מרידור התקיימו לפני סוף השבוע האחרון. לפני הדקירות במצעד הגאווה בירושלים ולפני הצתת שני הבתים ורצח התינוק עלי דוואבשה בכפר דומא.

הראיונות הללו התקיימו לפני צלילתה החופשית, כך נדמה, של מדינת ישראל כדמוקרטיה נאורה וליברלית. מטרתנו לא היתה לשוחח עם אולמרט ומרידור על המצב הכללי במדינה. לו היינו מבקשים זאת, הם לא היו נעתרים לראיון. ביקשנו רק לדבר על המצב בבית"ר ירושלים, קבוצתם האהודה עד לא מזמן. רצינו להיות פרטניים אף יותר: מה דעתם על הדרת הערבים בבית"ר ירושלים. אך בשני הראיונות התברר במהרה כי מצב העניינים בבית"ר, לפחות מבחינת אולמרט ומרידור, משקף את המצב במדינה — ולא לטובה.

השניים כבר צברו יותר מ־120 שנות אהדה לסמל המנורה. מרידור גדל בירושלים בבית בית"רי. "מילדות הלכתי לימק"א עם אבי עליו השלום ועם אחי, עם פרופ' נוימן ובניו רמי ודני נוימן (שחקן עבר אגדי בבית"ר, י"ב) ועם פרופ' פוקס מהאוניברסיטה העברית. בזמן הצבא הייתי נוסע ברכב למשחקים עם רובי ריבלין ועם אחיו לייזי עליו השלום. שנים רבות מאוד הייתי קרוב לקבוצה".

אולמרט, בן 69, מבוגר בשנה ממרידור, גדל בנחלת ז'בוטינסקי למשפחה ריוויזיוניסטית־חרותניקית, וגם הוא אוהד בית"ר מילדות. משנות ה־70', עת שימש כחבר כנסת שבנה את ביתו ומשפחתו בירושלים, היה מעורב אולמרט בנעשה בקבוצה, כאוהד ומקורב, אך גם כאיש ציבור שמסוגל לסייע לעתים במציאת בעלים (הוא מצא לפחות ארבעה כאלה). אולמרט המשיך את תמיכתו כרחוק־קרוב גם כראש עיריית ירושלים ומאוחר יותר כשר התמ"ת, שר האוצר וראש ממשלת ישראל.

מרידור. אין דבר יותר לא בית"רי מאשר הגזענות והאפליה נגד ערבים"צילום: אי־פי

אלא שדווקא כשהגיע לראש הפירמידה השלטונית במדינה החליט אולמרט להיפרד מבית"ר, לפחות חלקית. "כששמעתי לפני שש שנים את אוהדי הקבוצה שורקים בוז בדקת הדומיה ליצחק רבין החלטתי שאני כראש ממשלה, ובכלל כאדם, לא יכול יותר לתמוך בדבר הזה. כתבתי יום לאחר מכן מאמר בעיתון שבו התחייבתי שאני יותר לאיצטדיון טדי לא הולך, ומאז אכן לא הלכתי".

מרידור נמנע מביקור במשחקי הקבוצה אפילו שנים רבות יותר. "כבר באמצע שנות ה־90' זיהיתי את הגזענות ביציעים והתחלתי לשמוע קריאות נוראיות. אני זוכר שאמרתי אז לאהוד, שהיה ראש העירייה, שצריך להחתים שחקן ערבי בבית"ר. רק אם הוא יכבוש גולים לקבוצה אז אולי בעיית הגזענות תתנדף, ותיעלם הסטייה הנוראה הזאת".

אולמרט טוען כי "עד תחילת שנות ה־2000 כל העניין של לא להחתים ערבים בבית"ר פחות היה קיים, בקושי היה על סדר היום. גם היו אז הרבה פחות ערבים בקבוצות אחרות ובנבחרות ישראל, אך אם היו שואלים אותי בוודאי שהייתי בעד כבר אז. וואליד באדיר לא היה מספיק טוב כדי לשחק בבית"ר? הוא היה שחקן נהדר. יש הרבה מאוד כדורגלנים ערבים נהדרים. לכן אני בעד החתמתם בבית"ר, וגם צריך יותר מאחד. אפשר שלושה, ארבעה או חמישה. הערבים הם בדיוק כמונו, אזרחי המדינה, ומגיע להם ייצוג הולם בכל קבוצה".

השניים ביקורתיים ביותר כלפי האנשים שעומדים בראש הרשויות שמאפשרות לבית"ר להמשיך במדיניותה הגזענית. "ודאי שאני חושב שקולו של ראש ההתאחדות וקולו של ראש עיריית ירושלים וקולות של אנשים נוספים שקשורים לעניין חייבים להישמע", טוען אולמרט, "דרוש שיתוף פעולה של מספר גופים, כמו ההתאחדות, עיריית ירושלים, המשטרה ומשרד הספורט והחינוך, על מנת למגר את כל תופעות האלימות, הגזענות והאפליה. אני מתבייש באנשים שלא אומרים דבר על מה שקורה בבית"ר עם הערבים. ממש מתבייש.

"אבל אני לא מתבייש רק בהם. אני גם מתבייש בהתנהגות של האנשים שעומדים בראשות הממשלה ומתייחסים לערביי ישראל כאל אויבי המדינה. הם אומרים דברים נגד הערבים שגורמים ממש לדיכוי כלפי לא מעט מהערבים, בישראל וגם בשטחים. וזה לא שייך לעובדה שכשהיה צריך להכות בערבים שפגעו במדינה, אם זה בעזה או בחיזבאללה, אז אני כראש ממשלה היכיתי בהם. כשיש לך אויב, מכים בו. אבל רוב הערבים, כולל אלה בשטחים, אינם אויבים שלנו. הם רוצים לחיות אתנו בשלום. ואם רוב ערביי השטחים רוצים בשלום אתנו אז בוודאי שהרוב הגדול של ערביי ישראל רוצה בכך".

מרידור, ימני אידאולוגי אף יותר מעמיתו שהתמרכז ברבות השנים, מתחלחל לא פחות מתופעות הגזענות והאפליה שפשו במדינה. "התופעות הללו מזעזעות במיוחד כאשר הן מתרחשות אצל יהודים, שהיו קורבנות של גזענות ואפליה במשך דורות", אומר שר המשפטים לשעבר, "כשאתה שומע ביטויים נוראיים כמו 'מוות לערבים' או 'אל תקנו אצל ערבים' זה מדליק מיד את כל הנורות האדומות ומיד נדרכים כל החושים, הזיכרון ההיסטורי. ואלה דברים שבאופן פיזי קשה לי לחיות איתם. זה נורא. ואם נתמקד במקרה הקונקרטי יותר של אפליה נגד ערבים בקבוצת כדורגל, אז צריך לומר שהקבוצה הזו נושאת את שם בית"ר, וזו חרפה. כי תנועת הנוער שז'בוטינסקי הקים, בהמנון שלה מדובר על שוויון בין יהודים לערבים. אין דבר יותר לא בית"רי מאשר הגזענות והאפליה נגד ערבים".

באדיר. "יש הרבה מאוד כדורגלנים ערבים נהדרים. לכן אני בעד החתמתם בבית"ר"צילום: שרון בוקוב

מרידור, כמו אולמרט, דורש התערבות הרבה יותר פעילה ואמיצה של נציגי הציבור. "אם יש תופעה שגורמת לי כיהודי, כישראלי וכאדם שערכי השוויון חשובים לו להתבייש בה, אז ברור שצריכים לבוא נציגי הציבור ולומר את דברם בקול תקיף, ברור וצלול. הם צריכים לשתף פעולה ולדאוג שרשויות החוק לא יאפשרו תופעה כזו של אפליה. אבל לצערי הם מדברים בקול לא ברור ומעשיהם גם לא ברורים ונחרצים, ובעיני זו תופעה איומה ונוראה".

המאבק, לפי מרידור ואולמרט, הוא על דבר חשוב בהרבה מכדורגל. "הקמנו מדינה כדי להוכיח בצורה הכי חזקה וברורה שניתן בלי גזענות, בלי שנאת זרים, וזה בגלל האנטישמיות שהיתה מכוונת כלפינו וממנה סבלנו כל השנים", מסביר מרידור, "אז נכון שאנחנו במדינה יהודית ואנשים צריכים להבין שאנחנו בקרב ניצחנו. בקרב המדינה היהודית נגד הרצון הערבי, אנחנו ניצחנו. עכשיו צריך להתנהג ברחבות הלב של המנצח. הרי מה החוכמה להדיר ערבים? מה החוכמה לומר להם 'זה לא שלכם'? הרי אנחנו צריכים שהם ירצו להיות חלק מהחברה הישראלית ורובם הגדול רוצים בזה.

"תחשוב כמה ערבים ישראלים נידונו על ריגול, כלום כמעט. כשכבר נרצח כאן ראש ממשלה, אז זה היה דווקא יהודי שרצח אותו. ולמרות זאת אתה שומע תופעות כמו אנשים ורבנים שאומרים: אל תשכירו דירות לערבים. אתה שומע כל הזמן ביטויים שמבטאים אותה מגמה: שהמדינה היא לא של הערבים, שיגידו תודה שהם נמצאים פה. צריך להזכיר להם כל היום שהמדינה היא לא שלהם אלא רק של היהודים. כל המגמה הזו היא מגמה רעה".

הניתוח של אולמרט חריף אף יותר: "ממשלת ישראל קיפחה את ערביי ישראל במשך עשרות בשנים. הם קופחו במכוון על ידי מדיניות ישראלית זדונית וחסרת ראות. ואני לא אומר את הדברים כאן לראשונה. אמרתי אותם בוועידת ראש הממשלה לענייני ערבים. עמדתי מעל בימה ציבורית בשידור ישיר ואמרתי את הדברים. אז אחד כמוני שאומר ומאמין בדברים האלה, ונלחם בעבור ערביי ישראל, יכול לקבל את זה שקבוצת הכדורגל שהוא אוהד מדירה אותם משורותיה? הרי זה דבר בלתי נסבל".

אולמרט בבלומפילד. "ערביי ישראל קופחו במכוון על ידי מדיניות ישראלית זדונית וחסרת ראות"צילום: ניר קידר

מרידור אף הוא מתייחס לעניין הדרת הערבים בתוך הקשר רחב יותר של מאבק לזכויות אדם ושוויון, שמוכרח להתחזק בחברה הישראלית: "אני דווקא טוען שמנהיגי הציבור צריכים להיות אלה שנותנים דוגמה. אני כנבחר ציבור נלחמתי במשך שנים על עניין הבידוק הנפרד לערבים בשדה תעופה ובמקומות אחרים. גם נאבקתי לא אחת בנורמות עבודה מסוימות של כוחות הביטחון מול האזרחים הערבים. מדוע עשיתי זאת? כי אצלנו היהודים כתוב 'ואהבת את הגר. כגר, כאזרח, חוקה אחת'. למה זה כתוב? כי זה לא טבעי. זה נגד טבע האדם.

"אבל התורה מלמדת אותנו להילחם בעבור הגר, האלמנה והיתום. זה ציווי. מדוע? 'כי גרים היינו בארץ מצרים'. במשך 200 שנה היהודים מובילים את המאבק לזכויות אדם במקומות רבים בעולם. באירופה, בצפון ובדרום אמריקה, בדרום אפריקה. אבל החוכמה היא לא לעשות זאת בגולה. לא חוכמה להיות בעד המיעוטים כשאתה מיעוט בעצמך. אבל הנה אנחנו במדינת ישראל, בפעם הראשונה הרוב. אז האם אנחנו עכשיו מתנהגים כלפי המיעוט שבתוכנו כמו שהתנהגו אלינו או אחרת? דווקא לנו יש חוב מוסרי עצום לנהוג למיעוטים בקרבנו בהגינות, ביושר בשוויון ובאנושיות. לא בקללות, גידופים וחרמות. נכון שיש כאן קבוצה ערבית, מוסלמית, אבל תפקידנו להדגיש את המשותף, את השוויון. הטענה הציונית היא לא 'לנו מגיע' אלא 'גם לנו מגיע'. אנחנו עם כמו כולם, הבסיס של הציונות הוא שוויון.

"אז איך מדינה שקמה על בסיס של שוויון דווקא אצלה מתרחשות תופעות כאלה נגד השוויון? ולכן תופעת הדרת הערבים בבית"ר ירושלים היא לא דבר שקשור רק לכדורגל או לספורט. זו תופעה שנוגעת לאושיות הקיום הציוני".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ