שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
יואב זהבי, כדורגל שֵפֶל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איצטדיון הי"א
צילום: כדורגל שפל
יואב זהבי, כדורגל שֵפֶל

הכניסה הצפונית לאשדוד מקבלת אותי עם ריחות של כימיקלים, ארובות ומכולות. אזור התעשייה הצפוני הוא המפרנס הראשי של עיר הנמל, מהיחידות במדינה שתוכננו מראש. היא מתוכננת עד כדי כך שאפילו המושג הכה ישראלי "שכונה" לא קיים בה. באשדוד אין שכונות, יש רבעים וכל רובע מסומן באות עברית מ-א' עד י"ז. על הכל חשבו כאן - מרכזים מסחריים, כבישים רחבים (מדי), צמתים גדולים, בניינים ענקיים, מרכזי תרבות ואפילו כיכר אדירה שבמרכזה תקוע משהו מטורף לגמרי שנראה כמו צלחת מעופפת, הכל חוץ מכדורגל.

ביחד ולחוד

עד שנת 1999 שיחקו בעיר שתי קבוצות בכירות - הפועל אשדוד הוותיקה ומכבי עירוני אשדוד שהוקמה בשנות השישים. באשדוד חשבו על הצלחות ואיחדו את שתי הקבוצות למועדון חדש תחת הנהלתו של איש העסקים ג'קי בן זקן. כך נולדה מ.ס. אשדוד. ההתחלה היתה טובה ושמות מקומיים כמו אלון חזן וברוך דגו הצעידו את העיר להישג השיא שלה עד אז, מקום רביעי בעונת 2001/2. שתי עונות לאחר מכן, החליטו באשדוד לעשות צעד נוסף קדימה והחתימו את יוסי אבוקסיס, אילן בכר, אסי דומב וחיים רביבו שחזר לסיים את הקריירה בבית וקיווה לעזור לקבוצה לזכות בתואר אליפות היסטורי ולמשוך את הקהל האשדודי הספקן שלא הצליח להתרגל לכך שפתאום יש בעיר רק קבוצה אחת. אותה עונה הסתיימה עם מקום שביעי ואשליות מנופצות, אך בשנה שאחרי (2004/5) סיימה הקבוצה במקום השלישי והאוהדים הרגישו שהנה, סוף סוף המכונה מתחילה לעבוד.

עוד קצת זמן חלף והקלישאה המוכרת על שאיפות ומציאות הפכה לסיפור הדומיננטי במ.ס. אשדוד. הקבוצה החלה להידרדר והקהל, שרובו התנגד לאיחוד מלכתחילה, החליט להדיר את רגליו מהמגרשים. ההידרדרות הגיעה לשיאה בעונה האחרונה, בה שיחקה הקבוצה באנמיות ובמחזורי הסיום החלו להישמע ביציע קולות הקוראים לביטול האיחוד וחזרה למתכונת של שני מועדונים. אוהדי הפועל היו הראשונים שפרשו ממ.ס. ובמשחקים האחרונים שנערכו בעונה שעברה באיצטדיון הי"א, הגיע חלק מהקהל עם חולצות צהובות ושלטים של עירוני אשדוד. בתום העונה ולראשונה מאז האיחוד, הקבוצה היחידה של אשדוד, זו שהוקמה למטרה אחת - לשים את העיר על מפת הכדורגל - סיימה במקום האחרון וירדה לליגה הלאומית (לידיעה על ירידת הליגה של מ.ס. אשדוד). האוהדים הבינו שהגיע הזמן המושלם להפריד בין צהוב לאדום, ולקבוצות האוהדים המוכרות הפועל קטמון, מכבי קביליו יפו ובית"ר נורדיה ירושלים, הצטרפו שתי חברות חדשות-ישנות - הפועל ומכבי עירוני אשדוד. שתיהן החלו את דרכן העונה במחוז דרום של ליגה ג' עם ציפייה ענקית לגמר גביע המחוז שזימן דרבי אשדודי ראשון מזה קרוב ל-20 שנה.

ההיסטוריה חוזרת

כמובן שאיחרתי למשחק בכמה דקות אבל עם קצת תושיה, סליחה, עם הרבה קומבינה ומלים יפות למשטרה, הצלחתי לחנות ממש בסמוך לאיצטדיון. זו לא הפעם הראשונה שלי כאן, אבל האמת היא שלגמרי שכחתי מאיפה נכנסים. שני סיבובים סביב החומות מפגישים אותי עם ארון חשמל שהתחפש למשורר מחאה: "מ.ס. המלכה, הפועל זונה" הוא זועק. איצטדיון הי"א ממוקם באחת השכונות הוותיקות בעיר ובהמשך הדרך אני נתקל בשיכונים אופייניים, שכנים שצועקים מלים לא ברורות מהחלון ואדם שעומד על גג של מקלט עירוני עם בקבוק בירה כי לא בראש שלו לשלם 10 שקלים ולצפות במשחק כמו בנאדם. הוא כנראה מעדיף לטפס על קירות.

למרות שהשופט האגדי מאיר לוי אמור היה כבר לשרוק לפתיחה, קרוב לאלף איש, צהובים ואדומים, עוד עמדו בחוץ. בשלב הזה המטרה שלי היתה כמובן לעקוף את התור. תפסתי רגע, אף אחד לא שם לב, השתחלתי דרך המעקה ונעמדתי בראש התור תוך החלפת זיעה עם 500 אוהדי עירוני חסרי סבלנות. "כולם שונאים את מ.ס., גם הפועל וגם אנחנו", מספר לי אוהד צעיר. עוד מבחוץ אני שומע את הכרוז קורא לאוהדי הפועל לעבור ליציע שמאחורי השער. אם לא, הוא אומר, "המשחק לא יתחיל".

כמו הזמנה מראש, ברגע שעברתי את קו הכניסה לאיצטדיון יצא המשחק לדרך. מבעד לגדר הענקית שמאחורי השער אני מחפש את צוות כדורגל שפל, שבניגוד אליי הקדימו להגיע והספיקו לחזות בעלייה המרגשת למגרש ובגביע המחוז שהיה מונח על שולחן עם נעצים כחולים וצהובים, אמונה טפלה שמטרתה להבטיח שהגביע יעשה את דרכו בסוף הערב לצד הצהוב של העיר. בדיוק כמו מ.ס., גם אנחנו מתאחדים ומתחילים להסתובב בין היציעים, תחילה בזה של עירוני.

"אבא שלי משחק בהפועל, אבל אני בכלל אוהד מ.ס. ג'קי הרס את הקבוצה, אבא שלי רצה שהיא תרד ומלא אוהדים עזבו יחד אתו". "מי זה אבא שלך?" אני שואל אותו ומיד שוכח. סביבנו הקהל צועק "עירוניה! עירוניה!" ואני ממשיך להתעניין. "כל אחד הולך עם מה שהמשפחה היתה אוהדת לפני האיחוד. בינתיים החלטתי להישאר עם מ.ס.", הוא מוסיף. תוך כדי שאנחנו משוחחים, עירוניה תוקפת בלי הפסקה ובדקה ה-37 מצליחה להבקיע. הכרוז קורא בשמו הפרטי של המבקיע בציפייה שהקהל ישלים את שם המשפחה אבל ההיענות חלושה מאוד. "אין לי מושג מי זה, אבל אחלה גול", אומר בחור שיושב בסמוך אלינו. גם האוהדים צריכים קצת זמן לעכל את החזרה של עירוניה.

40 הדקות הראשונות מבהירות לכולם שעירוני קבוצה טובה בהרבה מהפועל ובכלל, רמת המשחק גבוהה מאוד. קשה להאמין שזו ליגה ג'. שתי דקות חולפות, עירוני ממשיכה ללחוץ ומקבלת פנדל. אני שואל את אלי, בחור בשנות ה-50 לחייו, על היריבות העירונית. "פעם העיר הזאת היתה 90 אחוז הפועל, 10 אחוז מכבי", הוא מסביר, "להפועל היתה הנהלה כושלת ולמכבי היו שאיפות להפוך לקבוצה גדולה. בשביל הצלחה צריך כסף, מכבי פנו לעירייה כדי לקבל תקציב ושינו את השם לעירוני, לאט לאט הרבה קהל עבר לאהוד אותם".

גם אתה חצית את הכביש?
"תמיד הייתי הפועל ובסוף שנות השמונים הבנתי שיש בעיה קשה בקבוצה. מה ששבר אותי היה המעבר של אלון חזן להפועל פ"ת, אז החלטתי שאני לא יכול יותר. בהמשך בא אליי חבר ואמר לי 'בוא אתי, יש קבוצה טובה בעיר' וככה התחלתי ללכת למשחקים של עירוני".

ומה קרה באיחוד?
"המשכתי לבוא למשחקים גם אחרי האיחוד. בשנים האחרונות ג'קי שם בהנהלה הרבה חברים שמזוהים עם הפועל והעניינים התחילו להתפרק. טענו שאין ייצוג למכבי וגם ככה האוהדים של הפועל אף פעם לא היו מבסוטים מהאיחוד. למרות שהיום אני יושב ביציע של עירוני, לא אכפת לי להיות בצד של הפועל, העיקר שיהיה פה כדורגל".

זוכרים את הפנדל? השוער של הפועל הדף את הכדור והמחצית מסתיימת ב-0-1 לעירוני.

יריבות מדומה

המחצית השנייה יוצאת לדרך ואנחנו מחליטים לעבור לצד של הפועל. מאחורי השער אנחנו פוגשים אוהד שהגיע עם הבן שלו, לשניהם כובעים עליהם כתוב "100% ANTI IRONI". כנראה שהעתיקו מאוהדי הפועל ת"א, אבל זה לגמרי סבבה. "אנחנו הפועל. תמיד הפועל", הוא מבהיר, "אחרי האיחוד הפסקתי ללכת למשחקים, כל השנים חיכיתי שהפועל תחזור".

מה ההבדל בכלל בין הקהלים? יש יריבות פוליטית? חלוקה בין אזורים בעיר?
"לא ממש, היום האוהדים של הפועל זה חבר'ה יותר ותיקים, רובם באים עם הילדים. עירוני זה צעירים. גם השחקנים שלהם הרבה יותר צעירים משלנו. הנה תראה, חנן פדידה עכשיו עם הכדור". פדידה גדל בעירוני אבל לאחרונה החליט לשחק דווקא בהפועל. "בתוך העיר אין חלוקה, אצלי בבניין למשל יש שני אוהדי עירוני. פעם אמרו שמבחינה פוליטית הפועל זה שמאל, לי נראה שאוהדים של הפועל הרבה יותר ימניים מאלו של מכבי".

אנחנו ממשיכים לטייל ביציע האדום, לידנו כמה בחורים מנסים לאמוד את מספר הצופים "כמה יש? 4?!", שואל אחד מהם. "4 אין סיכוי אחי, אבל זה עדיין הרבה", עונה חברו. דקה 70, אבי מור מהפועל לא מצליח לשלוט בעצמו, מבצע תנועה מגונה (ככה קוראים לזה, לא?) לעבר האוהדים של עירוני ומקבל אדום. ביציע של הפועל עצבניים. "השופט הזה בא לגנוב את ההצגה!", אומר מישהו. הכרוז מכריז על כרטיס אדום להפועל תל אביב ומיד מתקן.

כמה דקות חולפות ואני מבקש מבחור בן 16 לספר לי על היריבות האשדודית. הוא קצת נלחץ ולוקח אותי לצד, לא ברור למה. "אל תגלה לאף אחד מה שאני אומר לך סבבה?". "בכיף אחי", אני עונה לו. "אני משחק בעירוני וחברים שלי החליטו לשבת ביציע של הפועל אז באתי איתם".

דקה 80, 0-2 לעירוני, אין לאף אחד מושג מי כבש. סיפור הכרוז חוזר על עצמו והצהובים שולחים את האדומים הביתה. "יאללה הביתה", צועקים אוהדי עירוני לעבר אלו של הפועל וחלקם מיישמים את ההוראה ופשוט הולכים הביתה.

שריקת סיום, השחקנים של עירוני רצים לקהל, שמפניות באוויר, יאללה בלגן. אנחנו עומדים במרכז המגרש ופוגשים את פרץ בן משה, מהמקימים של עירוני החדשה. בן משה מזיע וממש רועד מהתרגשות. "היה לי מינוי כל העונה שעברה למ.ס.", הוא מספר ותוך כדי מוציא את המינוי מהכיס, "נשבר לנו מהמושחתים האלו, הם הורסים את העיר. אני מודה שהפועל הם אלו שהדליקו את הניצוץ ועזבו את מ.ס. ראשונים, אם לא הם יכול להיות שכל זה לא היה קורה".

ניצחתם, זכיתם, מה עכשיו?
"האמת שאחד השחקנים של הפועל מתחתן היום והשחקנים של שתי הקבוצות יוצאים מכאן ישר לחתונה. כולנו חברים, כולנו אשדודים".

צוות כדורגל שפל היה רעב מאוד בסיום המשחק ושקל לדפוק חתונה. בסוף הלכנו לאכול לאפה במסעדת שיפודים. הפועל ועירוני, אוהבים אתכם אבל בבקשה אל תעלו לליגת העל כי אנחנו ממש רוצים לבוא שוב.

רוצים עוד כדורגל שפל?

בלוג: תמונות מסע והומור שפל
Tumblr: תמונות מסע
עמוד הפייסבוק: תמונות מסע, שֵפֶל עולמי, הומור שֵפֶל וערגה לשחקני עבר ומשחקי כדורגל במחשב משנות התשעים
הוויקיפדיה של אולג נדודה: מידע אודות אולג נדודה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ