הכישרון של רפי ג'רסי

הוא היה כל מה שרצינו להיות, כל מה שלא יכולנו לעשות, התגשמות כל החלומות שלנו. הוא אפילו ידע שהוא כזה, רק שהוא לא רצה להיות. ובכל זאת - גם אם המונה ליזה לא הייתה בלובר, זה לא אומר שדה וינצ'י לא צייר אותה. סיפור לכיפור

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ילדים משחקים בבית אריה שבשומרון, 1983
ילדים משחקים בבית אריה שבשומרון, 1983צילום: נתי הרניק / לע"מ

אמרו על רפי ג'רסי שהוא כל כך מהיר, שהוא יכול לכבות את האור ולהספיק להיכנס למיטה לפני שמחשיך. "ואם היה לו כדור", הוסיפו, "היה מגיע מהר אפילו יותר". אם ניתן ללמוד זאת, למד. אם נולד כך, נולד. מה שנחשב אצל אחרים להגזמה פראית, היה לשון המעטה כשדיברנו על רפי. המלים היו חסרות את היצירתיות הדרושה כדי לתאר במדויק את האופן שבו נגע בכדור, כופה את רצונותיו על חפץ חמקמק כרופא המרדים חיה סוררת. השאלנו ביטויים משדרות אחרות של החיים - "מלטף", "מאלף", אפילו "מאלחש" - בניסיון להסביר עם הפה את מה שניתן כנראה לבטא רק בעזרת הרגליים. "מה זה מאלחש?", שאל אלירן. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ