בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בעיני המתבונן

רציתי לשקול שוב אינטראקציה עם בני אדם ממשיים, אבל בדיוק מתחיל הפועל נגד עכו

ימי משחקי הידידות הנוראים גרמו לי להבין שמשכנתי את חיי לטובת ספורט. אבל האם קיים בכל העולם הזה אדם אחד, שיכול להגיד לי ברצינות שעדיפה המציאות - עם חיילים שיורים באדם גוסס, פוליטיקאים ש"עושים לביתם" ואהוד יערי - מאשר צפייה בקלאסיקו?

8תגובות
הפועל תל אביב נגד הפועל עכו
ניר קידר

היה שבוע קשה. קשה מאוד. זאת האמת. גיליתי שאין לי חיים. ממש כך. זאת לא הגזמה. אולי קצת. אבל בכל זאת. כלומר, כמובן שיש לי חיים: עבודה, משפחה, כל שאר הדברים שנכפים עליך כאדם ממוצע שלא מעז לחרוג מגבולות הבורגנות הזעירה. אבל זה היה שבוע שהבהיר לי באופן עגום — וגם קצת מבהיל — שבשנים האחרונות השקעתי את כל אזורי הבחירה החופשית של היום־יום בדבר אחד בלבד: צפייה בספורט. זה היה שבוע של מכור לסמים שלא מקבל את המנה שלו. של ג'אנקי שיושב מול הטלוויזיה וסורק שוב ושוב את הערוצים שמתחילים בספרה 5, רק כדי ליפול...

רוצים לקבל כל טור של אלון עידן ישירות למייל, מיד עם פרסומו? לחצו על ״התראות במייל״, כאן למעלה בשורת השיתוף


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#