בעיני המתבונן

רציתי לשקול שוב אינטראקציה עם בני אדם ממשיים, אבל בדיוק מתחיל הפועל נגד עכו

ימי משחקי הידידות הנוראים גרמו לי להבין שמשכנתי את חיי לטובת ספורט. אבל האם קיים בכל העולם הזה אדם אחד, שיכול להגיד לי ברצינות שעדיפה המציאות - עם חיילים שיורים באדם גוסס, פוליטיקאים ש"עושים לביתם" ואהוד יערי - מאשר צפייה בקלאסיקו?

אלון עידן
אלון עידן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אלון עידן
אלון עידן

היה שבוע קשה. קשה מאוד. זאת האמת. גיליתי שאין לי חיים. ממש כך. זאת לא הגזמה. אולי קצת. אבל בכל זאת. כלומר, כמובן שיש לי חיים: עבודה, משפחה, כל שאר הדברים שנכפים עליך כאדם ממוצע שלא מעז לחרוג מגבולות הבורגנות הזעירה. אבל זה היה שבוע שהבהיר לי באופן עגום — וגם קצת מבהיל — שבשנים האחרונות השקעתי את כל אזורי הבחירה החופשית של היום־יום בדבר אחד בלבד: צפייה בספורט. זה היה שבוע של מכור לסמים שלא מקבל את המנה שלו. של ג'אנקי שיושב מול הטלוויזיה וסורק שוב ושוב את הערוצים שמתחילים בספרה 5, רק כדי ליפול שוב על היצירה הנחותה ביותר שהגתה האנושות: משחקי ידידות.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ