בעיני המתבונן |

ברצלונה ותרבות השקר שהשתלטה על המשחק היפה

ברצלונה. ברצלונה הגדולה. כל כך גדולה שכבר קשה לראות. קשה לאהוב. תגידו, אתם לא רואים את זה? את העיוות המטורף שהפך להיות המובן מאליו?

אלון עידן
אלון עידן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אלון עידן
אלון עידן

להירדם מול ברצלונה. למרות מסי, ולמרות ניימאר, ולמרות סוארס, ולמרות השער ההוא של אינייסטה. להירדם מול הלא־ספורט הזה שמוצג כספורט; מול הלא־כדורגל הזה שמוצג ככדורגל; מול הלא־פייר הזה שמוצג כפייר.

וואו, 7–0. וואו. איזו חגיגה, איזו מסיבה, איזה שערים. כמה קל להחדיר את זה למוח של האנשים, של הצופים, של המכורים. טלוויזיה ארורה: מראה רק את השכבה העליונה של המציאות, השכבה שעטופה בצלופן מרשרש. אבל מה יש מתחת? חבורת מיליונרים שנרכשו במאות מיליונים חוגגים על חבורת פחות־מיליונרים שנרכשו בהרבה־פחות־מיליונים. ובכל פעם שהם קופצים אחד על האחר בשמחה סינתטית כזאת — וואו, כבשנו שער נגד סלטיק! — העיניים נעצמות עוד קצת, רוצות להשלים שעות שינה על חשבון השקר הזה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ