בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בעיני המתבונן

לארי בירד, האיש עם המשהו החסר

אי אפשר היה להסביר אותו עד הסוף. והאמת היא שגם לא רציתי להבין עד הסוף. למה לנסות להסביר משהו שאוהבים, למה לגלות לילד את הקסם. חשבתי לעצמי: עזוב, פשוט תלך איתו. אז פשוט הלכתי איתו

40תגובות
לארי בירד עם גופיה של בוסטון
אי־פי

לארי בירד חגג ביום רביעי 60 שנות קיום. בעצם לא בטוח שהוא חגג. אולי ישב עם כמה חברים וזרק מדי פעם הערות עוקצניות. כשהרימו כוסית לכבודו, עשה טובה והזיז את הלחי השמאלית כדי שזה ייחשב לחיוך. בפנים בטח חשב: בחיי, למי יש כוח, מה אני צריך את כל הדבר הזה.כמה אהבתי אותו, את לארי לג'נד. את הכדורסל שלו כמובן, אבל גם את הטיפוס. איזה טיפוס. מחוספס, מצחיק, אדיש, מרושע, אצילי, חד לשון, כבד דיבור — הכל ביחד, במעין תערובת שכבר לא מייצרים. נמשכתי אחריו בלי להבין למה. הוא פשוט הקסים אותי. ברגע שראיתי אותו — משחק,...

רוצים לקבל כל טור של אלון עידן ישירות למייל, מיד עם פרסומו? לחצו על ״התראות במייל״, כאן למעלה בשורת השיתוף


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#