בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בעיני המתבונן

כמה אומלל הייתי כשקראתי לרוג'ר פדרר לפרוש

ובדמיון רוג'ר פדרר קורא דברי שטות שכתבתי, ממש מלוא החופן, פלוס המלצת פרישה אסרטיבית. אני מוכן להודות, הצעתי לו לפרוש רק כדי להיטיב עם עצמי! הייתי אגואיסט, זה נכון, הצעתי לו לפרוש כדי שאפסיק להיפגע

18תגובות
רוג'ר פדרר
KEVORK DJANSEZIAN/אי־אף־פ

אני עדיין תקוע קצת בשבוע שעבר. עדיין תקוע באינדיאן ווילס. עדיין תקוע בשמינית הגמר. כן, הבנתי שהוא זכה בטורניר, אבל אני עוד תקוע ב־6–2, 6–3. ב־68 דקות האלו. תקוע במהירות, באינטנסיביות, בדיוק הכירורגי. תקוע בבקהנד. עדיין תוהה מאיפה לעזאזל זה הגיע. עדיין לא מבין איך הדפקט נעלם, איך החולשה הפכה לכוח. בקיצור, תקוע ב־68 דקות. 68 דקות פלאיות, קסומות, טובות מכדי להיות אמיתיות. 68 דקות שלא חשבתי שאראה. 68 דקות שאני אולי לא ראוי להן.  בכל זאת, דרשתי ממנו לפרוש מתישהו. לפני כמה שנים. אוי, כמה שזה היה...

רוצים לקבל כל טור של אלון עידן ישירות למייל, מיד עם פרסומו? לחצו על ״התראות במייל״, כאן למעלה בשורת השיתוף


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#