בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בעיני המתבונן

שדרנים ופרשנים, פשוט סתמו את הפה

הם מניחים שאם לא ימלאו את המסך במלים, הוא יקרוס אל תוך חור שחור וכולנו ניעלם; שהספורט עצמו לא מספיק מעניין כדי לעמוד לבד על רגליו. האם יקומו השדר והפרשן שיסגרו ביניהם על כלל ברזל - רק כשיש אירוע חשוב, מדברים?

28תגובות
אלי גוטמן, בוני גינצבורג ומודי בר און.
צילום מסך ערוץ הספורט

"זה לא נתפש, אי אפשר לראות משחק - הם לא מפסיקים לדבר - זה לא שפוי" את המסר הזה אני מקבל מחבר טוב אחרי כמה דקות של משחק ליגת אלופות מצוין. קצב מטורף, מסירות שנשלחות בדיוק כירורגי, בעיטות לשער, הצלות, גולים, רמה גבוהה. החבר אוהב כדורגל, אבל לא יותר מדי. יושב לראות רק כשיש "משחק גדול". לא תמצאו אותו בוהה בבני יהודה נגד מכבי פתח תקוה, גם לא בהפועל באר שבע נגד הפועל חיפה. אבל כשיש ליגת אלופות, כשיש מועדוני ענק, כששלבי הנוק־אאוט בפתח, הוא שם. "איזה נודניקים בחיי. תגיד, אין ערוץ אחר?" דווקא בגלל שהוא...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#