כמה חבל שגל פרידמן לא מכר את חתיכת המתכת שקיבל באתונה

פרידמן הודיע לכל מי שמאמין שמדליה היא "סמל" ושהזוכה בה הוא "אייקון" - זה הכל בולשיט. בקרב שבין מושגים מדומיינים (גאווה לאומית) למציאות ממשית (הישרדות כלכלית), הוא בוחר במציאות

אלון עידן
אלון עידן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אלון עידן
אלון עידן

זה מה שיפה בגל פרידמן: הוא מעולם לא חי את הדימוי. הוא מעולם לא השתכשך להנאתו ב"הון הסימבולי". הוא העדיף - ואולי לא היתה לו ברירה - לחיות בתוך החיים עצמם. בתוך היומיום האפרורי, הרגיל, הסתמי, כמו כל-אדם. מה שיפה זה שגדול ספורטאי ישראל לא התנהג כמו ש"גדול ספורטאי ישראל" אמור להתנהג. הוא הלך וצילם חתונות כדי להתפרנס, הוא לא הסתובב עם טקס בישבן, לא ביקש להוון את התהילה לכוח וכסף, לא הפך לפרזנטור-על כמו אריק "תחבושת על הראש" זאבי או לעסקן כמו יעל "הראשונה שהביאה מדליה" ארד. מה שיפה זה שגל פרידמן הביט במדליית הזהב שלו ואמר מבלי למצמץ: "סתם חתיכת מתכת" (יולי 2017).

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ