בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בעיני המתבונן

היכחדות הטיפוסים: למה עוד כל כך נתגעגע למוריניו, שימי ריגר ושלמה שרף

השבוע, כששלמה שרף פלט במהלך שידור את המשפט "הוא חירבן את המשחק", התחלתי להתגעגע אליו. כששימי ריגר לא צעק בסל הניצחון של הארדן על גולדן סטייט, התחלתי להתגעגע אליו. כולם היום נחמדים, בסדר כזה. כל כך בסדר שאתה מביט בהם ועובר הלאה

14תגובות
מימין לשמאל: שימי ריגר, ז'וזה מוריניו, שלמה שרף. "הטיפוס" זה הדבר האמיתי
שרון בוקוב, ג'ייסון קייאנדאף/רויטרס, ניר קידר

זה קרה השבוע במהלך משחק הגביע בין הפועל באר שבע למכבי נתניה, כשהשופט אוראל גרינפלד החליט להרחיק את ניקו אולסק. "הוא חירבן להם את המשחק", פלט הפרשן שלמה שרף, כשהשדר יהונתן כהן מיד מהסה אותו "לא, לא מדברים ככה". כהן היה מבוהל, שרף עצמו לא כל כך. בכל זאת, באותו רגע זה נראה כאילו גרינפלד אכן "חירבן להם את המשחק". נתקעתי על הרגע הזה. אולי כי היה בו משהו גדול יותר מאשר מחלוקת סמנטית: היה בו פער דורי. פער בין דור שפעל על פי אינסטינקט, שפלט בטבעיות את מה שהרגיש, שלא התחשב ב"רגשות הציבור"; לבין דור...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#