אלון עידן
אלון עידן
אלון עידן
אלון עידן

אני יכול לדמיין אותו יושב וקורא בחצי עין. יכול לדמיין את החיוך החצי נבוך-חצי שועלי שעולה על פניו. את תנועת הביטול האגבית. את לגימת הקפה הקצרה. את ההתרוממות מהכורסה. את הנייד שלפתע מטרטר. את השיחה הבטלה. את הכניסה למכונית. את הנסיעה לעוד לקוח מרוצה. את לחיצת היד. את החזרה למכונית. את הכניסה לחדר השידור באיצטדיון. את האוזניות שמונחות על האוזניים. את המיקרופון שנפתח. את המחמאות, הביקורות, הקלישאות. השמש זרחה, השיטה פרחה והסוכן סחט.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ