בעיני המתבונן

כשכריסטיאנו רונאלדו בכה, אפשר היה לראות את האובססיה שלו להיות הכי גדול

בשבוע שעבר נפתח לרגע חרך דרכו ניתן היה להבחין בסיפור של אחד מגדולי הכדורגלנים בהיסטוריה, ולקבל מושג על התהום הפעורה בינו לבין ליאו מסי

אלון עידן
אלון עידן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אלון עידן
אלון עידן

להביט בכריסטיאנו רונאלדו מתייפח ככה. כריסטיאנו רונאלדו. ההוא שאחרי כיבוש שער מוריד חולצה וחושף טורסו של חצי-אל. ההוא שמצביע על עצמו כמי שאומר: אין עוד מלבדי. אז עכשיו הוא יושב ובוכה. מתפרק. לא מסוגל לעצור את הדמעות. המנחה, פירס מורגן מ"בוקר טוב בריטניה", יושב מולו ומבין שיש לו קטע חזק ביד. בהמשך אכן יעשו ממנו פרומו. אבל מורגן ממשיך לחפור פנימה, חוצב דרך השרירים המסותתים והיישר אל הלב השותת. "הוא מעולם לא ראה עד כמה גדול נהיית", הוא אומר לרונאלדו, מועך לו עוד קצת את האזור הפריך היחיד במכונה המשוכללת הזאת, והפורטוגלי קורס אל תוך עצמו. יש לו ממחטה ביד, אבל זה לא מספיק. הוא משתמש בזרוע כדי לנגב את נוזלי המצוקה שזולגים על האיפור המוקפד ופוגמים בו. "מעולם לא", הוא עונה כעת בקול שבור, "מעולם לא. להיות מספר אחת והוא לא ראה כלום". אתה מביט בתמונות, ומקשיב למלים השבורות, ומרגיש שכאן, בדיוק כאן, שהכל טמון ברגעים האלו, בשניות האלו, בהסבר הזה: "המשפחה שלי ראתה, אמא שלי, האחים שלי, אפילו בני הגדול. אבל אבא שלי, הוא לא ראה כלום".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ