אלון עידן
בעיני המתבונן
אלון עידן
בעיני המתבונן

1. ביום ראשון זכתה מנצ'סטר סיטי באליפות. המונים יצאו לרחובות, למחרת אוטובוס העמיס על הגג את שחקני הקבוצה ונסע בין אלפי אנשים שקפצו באקסטזה, קרלוס טבס אפילו הניף שלט שעליו נכתב "פרגוסון, נוח על משכבך בשלום", אחר כך התנצל. בכל מקום צוין מספר המספרים: 44 .44 שנה עברו מאז האליפות האחרונה.

רגע הנפת גביע האליפות לווה בשירה אדירה של "היי ג'וד" של הביטלס. כשעשרות אלפי אנשים שרים ביחד שיר כל כך יפה, אתה לא יכול שלא להתרגש. באמת התרגשתי. ההתרגשות הזאת, האקסטזה הזאת, הרגע הזה, הגדול, העצום, היפה כל כך, הוא החול שמכסה מציאות מכוערת ששמה מנצ'סטר סיטי. מציאות שעלותה מיליארד ליש"ט, שאינה קשורה להיגיון, לשוויון, לפייר-פליי; שבטווח הארוך תתברר כנזק עצום לכדורגל.

העובדה שסיטי, כמו צ'לסי של רומן אברמוביץ', כמו ריאל של עיריית מדריד, שוברת את השוק בצורה כל כך קיצונית, נטולת רסן, חסרת בושה, וגורמת לקבוצות הגיוניות, כלכליות, שמתנהלות כמו שעסק אמור להתנהל (ארסנל?), להיות לא רלוונטיות - היא עוול. המשמעות של סיטי עבור הכדורגל פשוטה: אם אין לך באר נפט בחצר או קומבינה עם ממשל רוסי מושחת שמסדר לך חיי אוליגרך - אז חבל על המאמץ. מנצ'סטר סיטי זה מעין "ישראל היום": מוצר שמושתת על גחמה של טייקון עם אינטרס ולא על היגיון שנובע מתוך הענף שבתוכו הוא מתקיים. אנומליה שגוררת איתה לתוך התהום את כל המועדונים שמחזיקים יצר תחרות מפותח והיסטוריה מפוארת, ולא מוכנים להתקפל בפני האתגר החדש. ככל שיחלוף הזמן, יתברר שעומק העקשנות אינה יכולה לעומק באר הנפט.

סיטי חוגגת. הרגע העצום והיפה כל כך הוא החול שמכסה מציאות מכוערתצילום: רויטרס

2. באותו יום ראשון זכה רוג'ר פדרר בטורניר מדריד, עקף את רפאל נדאל ועלה למקום השני. עד לפני כמה שנים, בישראל לא חשבו שטניס מעניין מישהו. פריחת ערוצי הספורט גרמה לתחרות גדולה שגררה אינפלציה ברכישת זכויות שידור, ולפתע טורנירים זניחים יותר, שאינם גראנד סלאמים, הפכו לחלק מסדר היום של צופה הספורט. זו אבולוציה מבורכת, שמתחילה לבסס תרבות מפותחת יותר, כזאת שאינה מושתתת רק על הסלברטיזציה של הספורט (ג'ורדן, מסי, פדרר וכו').

אלא שהתרבות הזאת עדיין סובלת ממחלות ילדות קשות. את הגמר בין פדרר לתומאש ברדיך, למשל, לא העבירו בשידור ישיר, בגלל מחזור הסיום באנגליה, שהתפצל על פני שני ערוצים: ספורט 1 וספורט 2. גם את חצאי הגמר בשבת לא העבירו בשידור ישיר מסיבות דומות. האם יש היגיון בלרכוש זכויות שידור לטורניר טניס, להעביר שעות רבות בשלבים המוקדמים, ודווקא את רגעי ההכרעה לא להעביר בשידור ישיר?

אני מניח שבצ'רלטון קוראים טוב ממני את מדדי הרייטינג ומניחים ששידור של מנצ'סטר יונייטד יביא יותר צופים משידור הגמר של פדרר-ברדיך. שיקול דומה עשו שם כשהניחו שיש יותר צופים לקבוצות הגדולות בכדורגל הישראלי ולכן העבירו לא מעט שבתות עם שידור משחקים חסרי עניין, במקום משחקי תחתית. אלה בדיוק השיקולים שמפרידים בין תרבות ספורט מפותחת לתרבות ספורט לא מפותחת. בתרבות ספורט מפותחת, בדיוק כמו במדינה עם דמוקרטיה מפותחת, מבינים שרייטינג (המון) אינו חזות הכל ושצריך לכבד גם מיעוטים (חובבי טניס, אוהדי הפועל ראשון לציון). אם העברת טורניר טניס בשידור ישיר, אם הושבת במהלך השבוע כמה אלפי חובבי טניס מול המסך, תן להם גם את חצי הגמר והגמר בשידור ישיר. נמאס כבר ללחוץ על ה-F5 באתר של הטורניר כדי לוודא שגדול הטניסאים יודע לרקוד גם על רצפה כחולה.

15 מתוך 15 |
מנצ'סטר סיטי חוגגת אליפות דרמטית בדקה ה-94
1 מתוך 15 |
מורן רוט חוגג עם אוהדי חולון עלייה לפיינל פור
2 מתוך 15 |
הפועל חולון חוגגת עלייה לפיינל פור אחרי ניצחון גדול על הפועל ירושלים

3. אחרי סיטי ופדרר הגיע תור הכדורסל. הזכייה של אולימפיאקוס ביורוליג - עונג טהור - כללה שני יסודות ספורט מרכזיים שמפעילים את בלוטות האקסטזה: אנדרדוגיות ומהפך בשניות הסיום. אחרי 39 דקות ו-59.3 שניות של היגררות אחרי עליונות רוסית שמושתתת על תקציבים שערורייתיים, הקבוצה של גאון הכדורסל ספאנוליס (לחשוב שהוא ודיאמנטידיס שיחקו פעם באותה קבוצה!) עקצה ברגע האחרון של הרגע האחרון. התחושה שהעני דופק את העשיר, ועוד בשורה האחרונה של הספר, היא מתכון בדוק לקתרזיס. העובדה שאולמפיאקוס היא חזיר במיל' התכסתה אף היא בחול של הרגש.

4. במקביל לגמר היורוליג שודר ערב הכדורסל של ישראל וסיפק הוכחה לכך שאין שום קשר בין רמה לעניין, בין איכות להתרגשות. שלוש הסדרות בהן לא היתה מעורבת מכבי תל אביב היו המנון למאבקי ענק בין ספורטאים, מועדונים וקהלים. הזפזופ בין חולון, לאשקלון, לאשדוד, ערים שסובלות מאנמיות יח"צנית, הוכיח שהכדורסל הישראלי צריך להתנתק ממגלומניית אירופה ששואבת אותו למחוזות לא ריאלים ונטולי זהות, ולהתבסס על קהילות מקומיות, תקציבים שפויים ובעיקר יסוד תחרותי. מי שלא מתאים לו, שיקפוץ לבודוצ'נוסט.

5. יום ראשון היה יום גדול ועצום, כמעט בלתי ניתן לעיכול. מישהו יודע מה עושים עכשיו?

אז מה עושים עכשיו? מתכוננים לאולימפיאדת לונדון 2012

הסקר השבועי + תוצאות + פרס*
בראיון אחרי גמר הגביע, תקף אלי טביב את יהונתן כהן והחמיא למודי בר און. מי צריך להיעלב?
יהונתן כהן 0.4%
מודי בר און 99.6%
* המנחש נכונה יזכה במלגה לקורס: "איך לצאת בסדר עם כולם"

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ