בעיני המתבונן

הקשר ההרסני בין התקשורת לכדורגל הישראלי

גוטמן כבר מואשם בכך שאינו איש בשורה ונכנס ללחץ, אותו מוציא על השחקנים, שמספרים לעיתונאים שמספרים לקוראים והפרשנים לא מבינים למה כולם בלחץ

אלון עידן
אלון עידן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אלון עידן
אלון עידן

זה היה שבוע נבחרות ברחבי העולם. חלקן מתכוננות ליורו, אחרות לא. אנחנו לא. ובכל זאת, היה מעניין לעקוב אחרי האופן שבו הנבחרת הבוגרת ונבחרת הנוער מייצגות את שרשרת העיוותים שמרכיבה את הכדורגל הישראלי.

פרק א': לא ברור אם המשחק ישודר

כל כך הרבה ערוצי ספורט, קרבות על זכויות שידור, כל כך הרבה כדוריד מהליגה הגרמנית, מקצי דרוג במוטו GP, והנה - משחק של נבחרת ישראל בכדורגל ועד הרגע האחרון אין עניין ואין דורש. זו תוצאה של תחושה כללית שהכדורגל הפך סחבה שאף אחד לא רוצה להרים מהרצפה, ושברגע האחרון, מישהו, אולי, אם יימצא כמה גרושים, יעשה לנו טובה.

בסוף שידר את המשחק ערוץ ONE, ערוץ חדש יחסית, שעדיין אינו דורש תשלום. אם היה דורש תשלום, סביר שתביעה ייצוגית היתה מוגשת: המשחק שודר באיכות כל כך גרועה - התמונה נעלמה בכל כמה דקות - שגם בערוץ עצמו נאלצו למרוח סטריפ ענק שהודיע: הצ'כים אשמים!

פרק ב': המשחק עצמו

ובכן, המשחק עצמו היה לא טוב וישראל הפסידה, כרגיל, בזמן פציעות.

פרק ג': היום שאחרי

ההפסד לצ'כיה היה כה אזוטרי וחסר חשיבות שרישומיו נמחקו ממני באחת, כמו לא היה. אלא שבבוקר פתחתי את העיתונים וגיליתי שהמאמן אלי גוטמן לקח מאוד קשה את האזוטריה. קראתי שהוא לא מרוצה מהשחקנים שהתעייפו, מהמחליפים שאכזבו, מהמנטליות, מחוסר האכפתיות, בעצם ממה לא. ככל שהמשכתי לקרוא, תהיתי ביני לבין עצמי: האיש עוד לא התחיל את הקדנציה וכבר הוא בלחץ בלתי מתקבל על הדעת, שמן הסתם יחלחל לשחקנים ויכריע אותם ברגעי האמת.

גוטמן. נראה דרוך במסיבת העיתונאים לקראת המשחק מחר מול רוסיהצילום: אי-אף-פי

פרק ד': בינתיים בפורטוגל

ביום שני הובסה נבחרת הנוער של אלי אוחנה 1-7 מול פורטוגל. זה קרה בערך שנה וחצי אחרי שאותה נבחרת הובסה 0-7 על ידי גרמניה. אז אמר אוחנה שמדובר בנבחרת חדשה ושבעוד שנה היא תראה אחרת. צדק, אכן נראתה אחרת: כבשה שער כבוד.

פרק ה': ניתוחים ופרשנויות

הלחץ של גוטמן אולי היה מוזר, אבל ביום שלישי בערב אפשר היה להבין את מקורותיו. בתכנית הספורט ב-102FM שוחחו אופירה אסייג ואיל ברקוביץ' על המשחק מול צ'כיה. במהלך הדיון הודיע ברקוביץ' ש"יש לי שתי מסקנות מהמשחק הזה. קודם כל, גוטמן לא הביא שום בשורה לנבחרת, שום בשורה". הוא אמר את זה ברצינות, בנחרצות, ללא מידה של הומור. והמסקנה השנייה? ובכן, "גוטמן מאוד לחוץ... בסך הכל משחק אימון".

כעת אסייג מסכימה והשניים מפתחים את הסוגיה במשך דקות ארוכות. היה מוזר, ודי מעניין, וקצת מביך, להאזין לשניים משוחחים אודות הלחץ. בשום שלב של הדיאלוג הם לא הצליחו לחבר בין הסעיף הראשון של ברקוביץ' - "גוטמן לא הביא שום בשורה" - לבין הסעיף השני של ברקוביץ', "מה הוא בלחץ, בסך הכל משחק אימון".

בנאדם מונה למאמן נבחרת לפני שנייה וחצי וכבר מואשם בכך שאינו איש בשורה; ההאשמה מוצגת ברדיו, בטלוויזיה, בעיתון ובאינטרנט; המאמן, שחי את האטמוספרה התקשורתית הזאת שנים ארוכות, יודע כבר מה צפוי לו במקרה של הפסד; לכן כשהוא מפסיד הוא מיד נכנס ללחץ; את הלחץ הוא מוציא על השחקנים; השחקנים מספרים לעיתונאים; העיתונאים מספרים לקוראים; הפרשן קורא בעיתון שהמאמן לחוץ; הפרשן אומר ברדיו: לא מבין את הבנאדם, מה הוא בלחץ? ובשום שלב הוא לא מבחין בדבשת של עצמו.

פרק ו': לפתע ספורט

מאוחר יותר באותו ערב שיחקה סרינה וויליאמס נגד וירג'יני רזאנו הצרפתייה במסגרת הסיבוב הראשון של הרולאן גארוס. שתי השחקניות, אחת היסטורית ואחת בינונית, שמו במשך שלוש שעות את כל מה שיש להן, ומה שאין להן, על המגרש. מה שנראה כמו ניצחון קל של סרינה הפך לניצחון קשה של רזאנו, כשבתווך עליות ומורדות, הרים ועמקים, החלטות מוזרות של השופטת, שריקות בוז של הקהל, כיווצי שרירים של הצרפתייה, שבע נקודות משחק שהצילה סרינה, ועוד נקודת משחק אחת שלא הצליחה להציל, ולחיצת יד אצילה, ופרשנות נהדרת של מאטס וילאנדר, שברור שצריך להתחתן עם אנבל קרופט. בין הדיאלוג של ברקוביץ' ואסייג לבין המשחק בין וויליאמס לרזאנו הפרידו דקות ספורות. וגם עולם ומלואו.

פרק ז': אלי אוחנה מקבל גיבוי

ביום רביעי פתחתי עיתון ולמדתי שיו"ר ההתאחדות אבי לוזון התקשר לאוחנה והסביר לו ש"זה קרה גם לגדולים ממך". אחר כך טען ש"אוחנה הוא מאמן מעולה, דמות נערצת", ושהבעיה היא דווקא עם "השנתון הנוכחי שאינו משופע בכוכבים". קראתי והנהנתי בראשי. ההנהון היה גילום פיסיולוגי של המחשבה "זה פשוט לא יאמן". המסקנה היחידה שעלתה לראש היא "יציע העיתונות". לוזון מעדיף לתחזק שליח מרכזי בתקשורת - שיסנגר עליו וימסור את עמדתו - על חשבון עתיד הכדורגל.

לכן אין עתיד לכדורגל.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ