אלון עידן
בעיני המתבונן
אלון עידן
בעיני המתבונן

הגופה שכן נמצאה אוזכרה בקצרה בדיווחי התקשורת. האזכור הובא בעיקר כמסר של הרגעה ("במשטרה המקומית מסרו כי מיקום הגופה ומצבה מעידים כי לא מדובר ב..."). היא נמצאה בשעה 07:45 שעון פלורידה, בלבוש מלא וללא סימני חבלה. ככל הנראה היה מדובר בבחור היספאני. גומא אגייאר לא היספאני, אפשר להירגע.

תהיתי אם מי מבין הקוראים שנתקלו באזכור האגבי לגבי גופת ההיספאני שנמצאה באותו נהר, עצר לרגע וחשב: "וואו, סיפור עצוב, מעניין מה קרה שם", או שמא המשיך מיד לקטע שבו אשתו של אגייאר, שבכלל רצתה להתגרש, ואמו, שדווקא מאוד אוהבת את הפועל ירושלים, רבות על הירושה. לאחר מכן תהיתי האם הדאגה לאגייאר פה בישראל היא אכן דאגה לאגייאר. כלומר, האם למישהו פה באמת אכפת מהבנאדם עצמו שאולי מת ואולי לא, או שהדאגה קשורה למה שהוא מייצג: בעיקר כסף, אבל גם חוסר איזון, משיחיות, חוסר גבולות. תהיתי אם מישהו בכלל הכיר את אגייאר; הכיר בלי שידע שיש אופציה לגרוף הון תמורת ההיכרות. האם בחייו הלא ארוכים בישראל נתקל אגייאר בהיכרות שאינה תלויה בדבר? תהיתי אם חוסר האכפתיות כלפי ההיספאני שטבע לא עדיפה על הלכאורה-אכפתיות ביחס לאגייאר.

אלו מחשבות שעולות בעיקר מתוך תחושה מוזרה שאופפת את כל מה שקשור לאגייאר. תחושה שכאן, בישראל, נעשה עוול כבד, עקרוני, כלפי האיש. תחושה שהדמות הזאת, שהגיחה אל תוך האטמוספרה הרותחת שלנו ב-2009, מעולם לא נלקחה בחשבון כבנאדם; שאותו רגע שבו הפציע בחיינו - רגע שלווה בהשקעה של ארבעה מיליון דולר בבית"ר ירושלים - הפך מטאפורה לאופן שבו התייחסנו אליו: ארנק לא רציונלי.

אגייאר. דוגמא מובהקת לציניות שאנו נוהגים בארנקים רציונלייםצילום: שרון בוקוב

בואו ליהנות מעוד תכני ספורט איכותיים בדף הפייסבוק של "ספורט הארץ"

גומא אגייאר - במידה מסוימת בדומה לארקדי גיידמק ואפילו לדניאל יאמר - מעולם לא הפנים שהיחס אליו בישראל הוא פונקציונלי בלבד. הוא מעולם לא הפך אצלנו מארנק לבנאדם - השטרות מעולם לא תורגמו לרגשות, המטבעות אף פעם לא הומרו לקווי אופי. כמובן שהאשמה אינה בלעדית: הוא עצמו דאג להניח את הארנק בקדמת הבמה ולנפנף בו.

אלא שמעניין יותר לדון בנו מאשר באורחים לרגע שמנסים ללכוד את תשומת לבנו. התופעה העקרונית בישראל ביחס לארנקים לא רציונליים מורכבת תמיד מהתייחסות כפולה: חנופה מרהיבה לארנק שלהם ולעג מוסווה לאישיותם ולמניעיהם. אנחנו מאוד מעוניינים בכסף שלהם, ואנחנו מאוד מעוניינים לא להתייחס ברצינות לאישיות שלהם. אנחנו מבצעים ניתוק מכוון בין מה שמועיל לנו לבין מה שעלול לפגוע בדימוי שלנו כאנשים מוסריים. עמוק בפנים ברור לנו שאנחנו שואבים כסף מדמויות שאינן יציבות די הצורך, אבל רחוק בחוץ אנחנו מעדיפים להשליך מעלינו את העובדות הלא נעימות.

הסיבה לניתוק שנעשה בין הכסף לאישיות היא הנחת מוצא שמסתתרת לאורכה ולרוחבה של התופעה. הנחת המוצא גורסת שרק אדם לא רציונלי - "משוגע" - יסכים להשקיע כסף במה שנראה כמו ספינה טובעת ששטה על פני מים מזוהמים (זו, אגב, בדיוק ההנחה שמנציחה את הבעיה עצמה: העובדה שארנקים לא רציונליים הופכים אופציה סבירה לתחזוק הכדורגל הישראלי, מלמדת שהכדורגל הישראלי ואולי ישראל כולה לא מתכוונים לרפא את עצמם אלא להמשיך להתבוסס בתרבות של שיגעון ומקריות).

גומא אגייאר היה - ואולי עודנו - דוגמה מובהקת לציניות שאנו נוהגים בארנקים לא רציונליים. אדם שטען כי ניסה לשחרר את גלעד שליט ומתייחס לעיר הבירה כמי שלוקה בסינדרום ירושלים, לא אמור היה להיות מנוצל על ידי מנהלי ספורט רציניים, שמגובים בראשי עיריות ואנשי ציבור אחרים. ספורט הוא רק אמצעי עבור אנשים וברגע שהוא הופך מטרה שעל מזבחה הם מוקרבים - הוא מאבד מתוקפו. מקרה כמו של אגייאר, שמעליו ומתחתיו ומצדדיו הבהבו נורות אזהרה, לא אמור להתרחש במקום שמתייחס לבני אדם כמו אל בני אדם. הכסף של אגייאר היה אסור לשימוש מהרגע הראשון, משום שהאיש עצמו זעק מצוקה. אלא שמצוקה בישראל היא מצב של קבע ואף אחד לא מתרגש ממנה. ואילו כסף תמיד חסר פה והוא מלבין הכל. גם את פנינו.

גומא אגייאר. מעניין אם מישהו באמת הכיר אותוצילום: אמיל סלמן

הסקר השבועי + תוצאות + גילוי נאות*
מי צודק: מכבי תל אביב או יוגב אוחיון?

1. ברור שמכבי תל אביב (6%)
2. הוא הרי חתום לעוד שנה (4%)
3. איזה קבוצה מרשה לעצמה לסגור עם שחקן בסתר? (5%)
4. ועוד בלי להזמין פיצה או משהו (85%)

הסקר נערך בקרב מוני פנאן ז"ל ורדיסאב צ'ורצ'יץ'

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ