אלון עידן
אלון עידן
אלון עידן
אלון עידן

1. השופט איתן שמואלביץ' הורד לליגה הלאומית. הוא הוענש על ידי הוועדה המקצועית של איגוד השופטים בעקבות הטעויות שעשה במשחק בין מכבי חיפה למ.ס. אשדוד. יו"ר איגוד השופטים, בן ציון סלמן, סיכם: "המטרה היא להחזיר לו את הביטחון".

כדי להבין את המושג "אבסורד" לעומקו, כדאי לעקוב אחרי ההיגיון של האיש שעומד בראש פירמידת השופטים: הוא מאמין שהורדת ליגה תחזיר ביטחון לשופט ששגה; כלומר, שביטחון מוקנה לאדם בעקבות ענישה, שתוכנה הוא האמירה שאינו מתאים לרמות הגבוהות. למעשה, שאינו טוב מספיק. סלמן חושב שאם מעליבים מישהו, הוא מתחזק ברוחו. זו לא חשיבה אבסורדית - סלמן אינו אקזיסטנציאליסט צרפתי - זו רק חשיבה פרימיטיבית.

בכלל, היחס העקרוני לשופטים בישראל מונח על מצע פרימיטיבי. כל טעות שהם עושים מיד מלווה ברעש בלתי נסבל של להקת התגרנים שהשתלטה על התקשורת, בעיקר האלקטרונית. בעקבות הרעש האלקטרוני, והנזק התדמיתי שהוא עלול לחולל להם, מיד מתיישרים כל הגורמים המקצועיים ומקריבים את הקורבן הנוח והזמין ביותר - השופטים. פתולוגיה שנמשכת שנים.

שמואלביץ' לא ראה פנדל לטובת מכבי חיפה במשחק מול אשדוד. את המשחק שידר מאיר איינשטיין ופירשן ניר לוין. בזמן אמת, איינשטיין חשב ששמואלביץ' צדק. אחר כך שודרו הילוכים חוזרים, לוין טען שמדובר בכדור עונשין ואיינשטיין השתכנע ("הפעם אני נאלץ להסכים איתך"). העובדה שאיינשטיין חשב שלא היה פנדל במבט ראשון ושלוין לא התערב בזמן אמת וגיבש עמדה רק בעקבות ההילוכים החוזרים, מלמדת שהטעות של שמואלביץ' היתה לגיטימית. יש דבר כזה, "טעות לגיטימית". הכלל צריך להיות ברור: אם נדרשים הילוכים חוזרים כדי לזקק תובנה בעקבות סיטואציה שזמן התרחשותה הוא חלקיקי שנייה, השופט אינו אשם. טעות אינה בהכרח אשמה.

שמואלביץ' (משמאל), במשחק בין חיפה לאשדוד. במבט ראשון, גם השדר והפרשן טעוצילום: שרון בוקוב

לכתבות ועדכונים נוספים בקרו בדף הפייסבוק של "ספורט הארץ"

2. במחזור הפוטבול האחרון, במשחק של יום שני בלילה, גרין ביי פאקרס אמורה היתה לנצח. היא התארחה בסיאטל והובילה 12-7 עד לשנייה האחרונה. אלא שבמהלך האחרון של הסיהוקס, הקוורטרבק השליך בייאוש את הכדור לאנד-זון והכדור נתפס על ידי קבוצת ידיים בלתי ניתנת לזיהוי. שני שופטים הזדרזו להגיע לאזור הבעייתי ואחד מהם הרים שתי ידיים למעלה, במה שמוכר כסימון לטאצ'דאון. בסיאטל החלו לחגוג בעוד שחקני הפאקרס סרבו לקבל את הדין.

בניגוד לכדורגל, בפוטבול השופטים יכולים לצפות שוב במהלכים כאלו בווידאו. זה מה שהם עשו. באותו הזמן, שדרני ופרשני הטלוויזיה גיבשו עמדה ברורה: לא רק ששחקן סיאטל דחף את שחקן גרין ביי בזמן שהכדור שהה באוויר (עבירה), אלא שאת הכדור תפס בכלל מגן גרין ביי. כלומר, לא מדובר בטאצ'דאון. אחרי כמה שניות חזרו השופטים מהצפייה ופסקו: טאצ'דאון, 14-12 לסיאטל.

זו דוגמה קלאסית להחלטת שיפוט באמת אומללה. היא אומללה משום שלשופטים עמדו שני הכלים שמאפשרים קבלת החלטה סבירה: זמן ואמצעים אלקטרוניים. אם שמואלביץ' יכול היה לצפות שוב בעבירה ולקבל החלטה, מן הסתם הוא היה קובע שמדובר בפנדל. מאחר שאין לו אפשרות כזאת, הוא זכאי כל עוד הוא שורק מה שראו עיניו. מה שראו עיניו זה מה שראו אלו של מאיר איינשטיין לפני שהיתרון האלקטרוני שלו נכנס לפעולה.

הטאצ'דאון המפוקפק של סיאטל. בניגוד לכדורגל, בפוטבול השופטים יכולים לצפות שוב במהלכיםצילום: אי–פי

3. העובדה שהכדורגל מתעקש לא לאפשר התערבות אלקטרונית בכל הקשור לשיפוט, מלמדת שקיים רצון עקרוני - אולי לא מודע - שייעשו טעויות. יש בזה היגיון מסוים: הטעויות הן אחד המרכיבים המרכזיים בכל הקשור להזרקת אנרגיה לספורט. כשנעשית טעות, בעיקר קריטית מבחינת מבחן התוצאה, גלי ההדף עצומים. התחושה שמזדקרת היא תחושה של חוסר צדק; שהתוצאה אינה משקפת את התהליך. גלי ההדף אמנם שליליים, אבל בכל הקשור לספורט, "גלי הדף" (עניין) הם ערך מוחלט - הם "טובים" עבור הספורט בין שהם חיוביים או שליליים (ע"ע היד של מראדונה).

אלא שגלי ההדף בישראל חוצים בעקביות את "השלילי" ולא נעצרים עד שהם מגיעים ל"אלים". האלימות מבוטאת בצורה הטובה ביותר על ידי אמירות פשטניות עד כדי אוויליות - למשל, "משלמים לו כדי שלא יטעה" (רון קופמן, "יציע העיתונות"). הטענה הזאת היא למעשה תמצית רדידותה של תקשורת הספורט בישראל. היא מניחה שאם אדם מרוויח כסף עבור תפקיד מסוים, הוא אינו אמור לטעות. והיא גם מניחה שמספר הטעויות הוא נגזרת של גובה תשלום - בעבור 2,000 שקל למשחק, שמואלביץ' רשאי לטעות שלוש פעמים; בעבור 3,000 שקל, רשאי לטעות פעם אחת.

קופמן, כמו רוב חבריו למופעי האלימות השבועיים (יוצא דופן בהקשר הזה הוא שלמה שרף, שהגן על השופטים בצורה מעוררת כבוד), לא מוכנים לקבל את העובדה שספורט מכיל באופן אינהרנטי גם טעויות; ושהקריטריון היחיד שבו שופט אמור להימדד בהקשר הזה, הוא יושרה. שופט אמור לעשות מאמץ עילאי כדי למקם את עצמו בזווית טובה שתאפשר לו לקבל את ההחלטה המדויקת ביותר. זהו פחות או יותר כל תפקידו. השריקה עצמה עלולה להתברר כטעות, כי אנשים טועים. טועים בלי קשר לכמות הכסף שהם מקבלים. אנשים טועים כי הם אנשים. ככה זה בחיים.

רון קופמן
רון קופמן. לא מוכן לקבל את העובדה שספורט מכיל באופן אינהרנטי גם טעויות

הסקר השבועי + תוצאות + פרס*

פרשת יוגב אוחיון הסתיימה. מה עמדתך?

1. שוב הוכח שחוץ מהסיפור ההוא עם צ'ורצ'יץ' 2%

2. והמשחק ההוא ביום הזיכרון 3%

3. והקומבינה ההיא של הגדלת מספר הזרים ברגע האחרון 1%

4. מכבי תל אביב היא הקבוצה הכי מוסרית שיש 94%

* המנחש נכונה יזכה להתרפס בחינם מול אומה שלמה בשידור ישיר!

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ