אלון עידן
אלון עידן
אלון עידן
אלון עידן

מאיר אינשטיין נוהג לנזוף במאמנים שמסרבים להתראיין אחרי משחקים שמשודרים בצ'רלטון. אם מאמן לא מגיע לעמדת המראיין, או לחילופין נוטש את העמדה אחרי שאלה לא נוחה, אינשטיין נכנס לדמות העיתונאי העשוי ללא חת, מישיר מבט למצלמה ונוקט בשיטה שהפכה לתורתו-אמנותו: הנזפנות.

אבל מה קורה כשמאמן כן מגיע לעמדת הראיונות? ביום שבת הגיע יוסי אבוקסיס להתראיין אצל הדס גרינברג, אשת הקווים של ספורט 1. זה קרה אחרי שהפועל תל אביב סיימה בתיקו 2-2 מול הפועל חיפה, ואחרי שנפסקו לרעתה שני פנדלים, ואחרי שהתחוללה מהומה סביב אזור חדרי ההלבשה. גרינברג הגיעה כדי לחלץ מאבוקסיס דבר אחד בלבד: ביקורת על השיפוט. היא ידעה שאבוקסיס "חם" על איתן תבריזי, והיא ידעה שכל מלה רעה שתיאמר על ידי אבוקסיס בעניין תבריזי והשופטים תהפוך לכותרת.

אבוקסיס, שכבר כמה שבועות סופג ביקורת על דיבורים בנושא השיפוט, הבין שהונחה מולו מלכודת ולכן ביקש: "דברי אתי על כדורגל. את רוצה למשוך אותי במלים כדי שיהיו לכם כותרות אחרי זה... תשאלי אותי על כדורגל". אלא שגרינברג, מהמראיינות היותר טובות, בחרה להיתמם: "אני לא מושכת במלים...". אבוקסיס עוד התעקש ­ "אני מבקש ממך, רוצה לדבר על כדורגל, אני אענה..." ­ אלא שגרינברג ידעה שעם ישראל רוצה לכלות את זעמו במישהו, והשבת הרי אוטוטו נגמרת, ואוסקר גארסיה גם ככה בקושי יודע אנגלית.

אינשטיין. מייצג נאמנה את רוח הכדורגל הישראליצילום: אסף עברון

זה נגמר עם האמירה ש"בהנהלה שלנו עכשיו דיברו על זה שאולי תבריזי לא ישפוט יותר את הפועל ת"א...", כשמיד אחריה אבוקסיס התעשת, הבין שמשכו אותו בלשונו ולכן ביקש, כמעט התחנן: "לא רוצה לדבר על השופטים, בסדר? אני מבקש ממך". כמובן שזה לא עזר לו. כל תחינותיו, בקשותיו ותפילותיו נשטפו תחת הצורך הסדיסטי "לשפד" מישהו. ולכן, כשהמצלמה חזרה לאינשטיין, הוא מיד עטה על עצמו את דמות המחנך, ושוב הפעיל את יכולת הנזפנות המשודרגת שלו: "אבוקסיס, תתחיל לבדוק מה לא בסדר עם הקבוצה שלך במקום לדבר על שיפוט".

מה יהיה הסוף עם שידורי הספורט? שתפו אותנו בפייסבוק של "ספורט הארץ"

אינשטיין הוא נציג מובהק של התקשורת הדו-פרצופית, שמכסה את האלימות שלה בנוצות של צדקנות ("אנחנו צועקים כי אכפת לנו"). התוקפנות תמיד מוצגת כמעשה עיתונאי, וההתלהמות כ"אומץ להגיד את מה שכולם חושבים". אינשטיין רוצה שהמרואיין ידבר וישפוך את שעל לבו, ומצד שני רוצה לנזוף בזה ששופך את שעל לבו. אם אבוקסיס לא היה מגיע לעמדת הראיונות מחשש שימעד בלשונו ­ אינשטיין היה נוזף בו על כך שלא הגיע; כשאבוקסיס כבר מגיע ונזהר מלדבר על השופטים, הוא נשאל על כך שוב ושוב, כשהמטרה היא להכשיל אותו ולהפיל אותו לסיר הרותח של הביקורת; כשהוא כבר נכשל ומיד מתחרט ­ הוא זוכה לנזיפה על תוכן דבריו. בקיצור, הדרך היחידה לנצח במשחק המעוות הזה היא להגיע לעמדת השידור ולהגיד רק את הדברים שאינשטיין רוצה לשמוע. אלוהים הוא לא די ג'יי, אלוהים הוא שדר הכדורגל.

אינשטיין הוא רק סמל. הוא קובע את הטון שבהמשך השבוע יהפוך לבון-טון. בעיתונים של יום ראשון הסיפור הגדול יעסוק בהתבטאויות של אבוקסיס על השיפוט, שלמעשה חולצו ממנו בכוח ולמרות התנגדותו המוצהרת. במהדורת "חדשות הספורט" תהיה כתבה על הבכיינות הבלתי פוסקת שלו. בהתחלה יקרינו קטע מהארכיון (11.12.2012) שמטרתו להגחיך את אבוקסיס. בקטע יראו את מאמן הפועל ת"א מבטיח ש"לא אדבר יותר על השופטים" כי "אני יודע שאתם לא יודעים לקבל את מה שאני אומר בצורה נחמדה, אתם הופכים את זה לצורה גסה".

ולמרות שהוא מדייק באבחנה, אין לכך חשיבות. כי הקריין כבר ידאג לספר את הסיפור מנקודת הראות האינשטיינית, שהפכה להגמוניה: "11 ימים בדיוק החזיקה ההבטחה הזו של יוסי אבוקסיס. התיקו אתמול גרם למאמן הפועל לחזור ולהוציא את העצבים שלו על האיש עם המשרוקית". ולמרות שמאמן הפועל ת"א עשה מאמצים אדירים לא "להוציא את העצבים" על האיש עם המשרוקית, יוקרן הראיון של אבוקסיס עם גרינברג, שבו הוא כמעט מתחנן "דברי אתי על כדורגל... תשאלי אותי על כדורגל... אני מבקש ממך, רוצה לדבר על כדורגל, אני אענה... אני לא רוצה לדבר על השופט, אני מבקש ממך".

הפועל ת"א משחקת כדורגל גרוע, בכך אין ספק. אבל התקשורת משחקת כדורגל מלוכלך. היא מבקשת מאדם לשתף איתה פעולה, רק כדי שתוכל לפרק אותו לגורמים. כשהאדם מבין את המלכוד ומבקש לא לשחק את המשחק, הוא חוטף על זה שלא שיחק את המשחק. כשהוא מחליט לשחק בתנאים שלו, נשלחת לעברו מראיינת קווים שתפקידה להוציא אותו משיווי משקל. לאן שלא יפנה, קערת חומצה לעולם תמתין מעל ראשו, מחכה בקוצר רוח למעידה.

הרוח האינשטיינית הזאת הפכה להיות הרוח הרשמית של הכדורגל בישראל - צעקנית, מתלהמת, נזפנית, דו פרצופית. העיקר שאחר כך, באחת מתוכניות ההגות שבהן הוא משתתף, יפתח אינשטיין בנאום חוצב להבות שקורא לשחקני כדורגל לרדת מהמגרש במקרה של נהמות או קללות גזעניות נגד שחקנים שחורים או ערבים. וואלה, הומניסט אמיתי.

הסקר השבועי + תוצאות + פרס*

איש השנה שלי הוא:
גיא פניני - שאיכשהו חזר בדיוק בזמן לטופ 16 (20%)
מאור בוזגלו - על הציוץ המוצלח שסידר לו להיזרק מעוד מועדון (15%)
שחר פאר - שנכנסה סוף סוף לטופ 10 של הביצ'יות (45%)
אבי נמני - שמצליח לשמור על מקצועיות למרות שהוא מפרשן שחקנים שמיוצגים בסוכנות שבה הוא שותף (20%)

*המנחש נכונה יזכה בדרכון פולני

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ