בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בעיני המתבונן

גדולתו של אנדרס אינייסטה, הקונטרה לתכלס

אם לאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו גדולים מהמשחק, אינייסטה הוא המשחק עצמו וכשהוא היה על המגרש - רציתי לצפות בכדורגל. פרידה מהשחקן הכי יפה בדורו

30תגובות
אינייסטה על הדשא, החודש. מהבודדים שהתמזגו עם הכדורגל
LEE SMITH/רויטרס

אנדרס אינייסטה הוא מאלה. בדיוק מאלה. יש מעט כאלה. מעט מאוד. פעם בדור גדל אחד כזה. וגם אז, לוקח זמן לזהות. הם הרי נראים קצת אחרת, אלה. לא כמו שאמורים להיראות. לא חזקים במיוחד, לא מהירים במיוחד, לא אתלטים במיוחד, לא יפים במיוחד, לא "כוכבים" במיוחד. בעיקר לא במיוחד. שום דבר במיוחד. ואינייסטה הוא הכי במיוחד בין אלה שהם לא במיוחד.

יש בכל זאת כמה דרכים לזהות אותם. למשל, הם בדיוק אלה שטוקבקיסט כמו "דד" יכתוב עליהם: "מספיק כבר, תראו את הנתונים שלו לאורך ההיסטוריה, אין עונה עם יותר מ־10 בישולים. הוא אפילו לא בטופ 10 קשרים בכל הזמנים, בקושי 4 גולים בעונה. באמת". או שטוקבקיסט כמו "פיקה" יסביר: "אחרון שהייתי לוקח אותו, מעולם לא החזקתי ממנו. נכון, בחור חמוד... אבל אין לו תכלס, אין לו גולים ואין לו בישולים. אני אוהד ברצלונה מגיל עשר".

כן, אינייסטה הוא מאלה ש"דד" ו"פיקה" לא מבינים. לא יכולים להבין. כי "דד" ו"פיקה" הם אנשים ריאליים, מפוכחים, עם רגליים על הקרקע. אנשים שעסוקים בנתונים, במספרים, בסטטיסטיקות מתקדמות. אנשים של תכלס. אנשים של תכלס לא מבינים מה ההתלהבות ממישהו עם בקושי ארבעה שערים בעונה ובקושי עשרה בישולים. אנשים של תכלס לא אוהבים אנשים בלי תכלס.

אבל זה העניין עם אלה. שלא כולם מסוגלים להבחין בהם. כי הדבר הזה שהם נותנים לא מופיע במספרים. הוא לא יכול להופיע במספרים. הוא אנטי-מספרי, אנטי-תכלסי. הדבר הזה שהם נותנים הוא בעצם קונטרה לתכלס, קונטרה לסטטיסטיקה. הדבר הזה שהם נותנים מסתתר מתחת לנתונים ומעל לנתונים ומצדדי הנתונים. וכדי לראות אותו ולהרגיש אותו צריך פשוט לאהוב את הספורט שהאלה עוסקים בו. לא להבין; לא לנתח; לא לפרשן. לאהוב. ומי שאוהב כדורגל, אוהב את אינייסטה.

המשחק האחרון של אינייסטה - דלג

***

מה זה אינייסטה: בקצרה, זה ההפך מרונאלדו. אם רונאלדו זה אתלט-על, אינייסטה זה אנטי-אתלט; רונאלדו זה כוח ומהירות, אינייסטה זה לא כוח ולא מהירות; רונאלדו זה מספרים, אינייסטה זה לא מספרים; רונאלדו זה להוריד חולצה אחרי שער ולהציג לעולם טורסו מהאגדות, אינייסטה זה צניעות, ביישנות ומופנמות. רונאלדו זה החומר, אינייסטה הוא האנטי־חומר.

מה זה אומר להיות ההפך מרונאלדו, ועדיין להיות שחקן גדול: זה אומר שהגדולה שלך לא תלויה בכל אותם דברים שרונאלדו מייצג - לא במספרים שלך, לא באתלטיות שלך ולא בצורך שלך להיות הכי גדול שיש; שהגדולה שלך מנותקת ממה שהתרבות של התקופה מגדירה כ"מרכיבי גדולה".

אינייסטה הוא מ"אלה" כי הוא גורם לך לרצות לראות כדורגל - לראות אותו משחק כדורגל! - למרות שאין בו את כל "מרכיבי הגדולה" המוסכמים של התקופה. זה נכון: הוא בעל ראיית משחק יוצאת דופן, ומסירות מהפנטות, ויכולת לשנות כיוון במהירות, ושליטה טובה מאוד בכדור. אבל כל הדברים האלו לא מוליכים בהכרח לתוצאה, לא מתבטאים במה שנקרא "תכלס".

במלים אחרות, ומוזר ככל שזה יישמע: גדולתו של אינייסטה לא קשורה לתכלס שמזוהה איתו. לא לשער הניצחון שהבקיע בגמר המונדיאל עבור ספרד ולא לאינספור התארים שזכה עם ברצלונה. אולי ההפך הוא הנכון: השערים החשובים והתארים הרבים מעמעמים במשהו את גדולתו האמיתית. כי גדולתו של אינייסטה טמונה בעובדה שהוא מגלם בגופו אמת מוכחשת: היופי הטהור, הבסיסי, הטבעי - אינו תלוי בתוצאה שלו. היפה מתקיים כשלעצמו, מבלי להותיר מאחור שובל שניתן לאחוז בו. היפה הוא לא יפה בגלל, ולא יפה כי, ולא יפה למרות. היפה הוא פשוט יפה. כמו אינייסטה.

אינייסטה מבקיע בגמר המונדיאל ב-2010. השערים החשובים מעמעמים במשהו את גדולתו האמיתית
AP

***

ובגלל שאינייסטה זה יפה, תמיד רציתי לראות אותו משחק. למרות שהכדורגל הפך למשחק קצת משעמם; ולמרות שיותר מדי קבוצות מחנות אוטובוס ליד השער; ולמרות שאלא אם כן מדובר בגמר ליגת אלופות או קרב ענקיות, כדורגל נהיה משחק שרואים במקביל לפעולה אחרת - על אינייסטה לא הייתי מוותר. בכל פעם שידעתי שיש ברצלונה ושהוא בהרכב, הייתי רואה. הייתי מחכה לרגעים שהכדור יגיע אליו; לראש שמתרומם כדי לבדוק אופציות; לנגיעה הרכה בכדור; לזרימה שלו קדימה והצידה; לטבעיות הזאת שבה הוא והכדור הפכו לאחד; ליכולת שלו להיפטר מהכדור במהירות מבלי להתעקש על פעולה גרנדיוזית יותר, מבלי להתגעגע אליו, מתוך הבנה שהוא עוד יחזור לרגליו. הוא ויתר על הכדור כמו שרק מי שאוהב משהו יכול לוותר עליו.

אבל כל אלה הם הסברים. והסברים מן הסתם מניחים שהדברים ניתנים להסבר. ואת אינייסטה רציתי תמיד לראות בלי קשר להסברים האלו. אולי אפילו למרות ההסברים האלו. רציתי לראות אותו כי העיניים נמשכו אליו, לכדורגל שלו. ואני לא יודע בדיוק למה הן נמשכו דווקא אליו. אני יכול רק לשער: העיניים אהבו משהו שקשור אליו. משהו שקשור אליו ושעדיין לא פוצח על ידי כל אותם אנשי תכלס, שמחפשים בדפים של הסטטיסטיקה את הראיות לגדולתו של שחקן.

נדמה לי שאינייסטה הוא מהבודדים שהתמזגו עם הכדורגל. אם מסי ורונאלדו גדולים מהמשחק, אינייסטה הוא המשחק עצמו. והזהות מייתרת את הסטטיסטיקה. זה פשוט לבן על לבן. ועודף אין.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#