בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בעיני המתבונן

הרמזים מפוזרים בכל מקום: רוג'ר פדרר יגמור מספר 2

אתה ממשיך לקוות, מלווה כל נקודה טובה שלו בטפיחה מטאפורית על השכם: קדימה, רוג'ר, אל תישבר, לא עכשיו. אבל אתה יודע שזה כבר לא יבוא, לא היום

22תגובות
רוג'ר פדרר מודח מווימבלדון, השבוע. משהו בפנים שלו מסגיר את העתיד
ANDREW BOYERS/רויטרס

לפתע זה חזר. כלומר היא חזרה. ההרגשה ההיא. הלא טובה. מפעם. מלפני כמה שנים. ההרגשה שהכל מתהפך עליי. כלומר עליו. שלא משנה מה יעשה, זה אבוד. שמשהו בקוסמוס, או אולי רק בראש שלו, לא יאפשר את זה. שבעצם הוא כבר קיבל על עצמו את ההפסד וכעת רק נותר ללוות את הארון לבור שנחפר מבעוד מועד. כמה נורא הטקס הזה, כמה מדכדך. כי למרות התחושה הדטרמיניסטית שעוטפת הכל, אתה ממשיך לקוות. מלווה כל נקודה טובה שלו בטפיחה מטאפורית על השכם. קדימה, רוג'ר, קדימה, זה אפשרי, אל תישבר, לא עכשיו, בטח לא עכשיו, רק עוד קצת, תאמין בעצמך, זה יבוא. אבל אתה יודע שזה כבר לא יבוא. לא יקרה. לא היום. שמשהו בפנים שלו שהולכות ונאטמות מסגיר את העתיד. את ההלם שאוטוטו ייפול על היציעים, את השקט המוזר, את האכזבה, התדהמה, המבוכה. כן, הוא הפסיד, אשכרה הפסיד. כן, ברבע גמר, כולה רבע גמר. כן, לקווין אנדרסון. נו, אתם מכירים, הבלונדיני הזה, בחור נחמד דווקא.

(קדימה פוש יקר, קדימה, בוא כבר וספר לי בדרמטיות על "הלם בווימבלדון: רוג'ר פדרר בחוץ". קדימה, בוא נגמור עם זה כבר).

פדרר מודח - דלג

---

אחר כך הכל כבר אפור יותר, דהוי יותר, סתמי יותר. אנשים מספרים בהתלהבות - כמה מגוחך אפשר להיות - שיש חצי גמר מונדיאל בין אנגליה לקרואטיה. וואלה, למי אכפת. הקרואטים ניצחו אתם אומרים? יופי, שיהיה להם בכיף. בכלל, מה זה הדבר הזה כדורגל? מה הרעיון? מה הם רצים שם כולם ביחד? מה זה הבלגן הזה? למה הם לא מנסים לחבוט בכדור? למה אין הגשות? למה זה לא מחולק למערכות ומשחקונים?

---

אני מבין מה קורה, מבין לגמרי. זה אמנם עדיין לא שם, אבל זה בדרך. הרמזים מפוזרים בכל מקום, רק צריך להתכופף ולהרים. גם הוא יודע שזה עומד לקרות, בעיקר הוא. בגלל זה הוא עדיין שם. בן 37 בעוד שלושה שבועות, אחרים בגיל הזה כבר מפרשנים ביורוספורט, אבל הוא מתרוצץ על מגרשים של דשא, של חימר, של פלסטיק, מתרוצץ ממדינה למדינה, מיבשה ליבשה, מבין שהוא חייב לוודא שזה לא יקרה, אבל יודע שזה יקרה. נו, זה חייב לקרות.

(בשלב מסוים חשבתי שדל פוטרו מסוגל לחבל בגורל. הוא שיחק מצוין, לקח את רפאל נדאל לגיהינום ובחזרה. זה היה משחק עצום, הכי טוב השנה, אולי מעבר לכך. נקודות מופלאות, רגעים בלתי נשכחים, זינוקים על הדשא, נפילות מפוארות, חבטות בלתי אפשריות. ולרגע זה היה נראה אפשרי, בעיקר כשהוא עלה ל-1-2 במערכות. אבל אז רפא ירד לחדרי ההלבשה, וידעתי שזה כבר לא יקרה. שהוא יחזור משם כמו שהוא בדרך כלל חוזר משם. עם הדבר הזה בעיניים שנראה כמו החלטה. החלטה שאין דרך שהוא מפסיד היום. אז הוא לא הפסיד היום. וכשהענק הארגנטיני נפל על הדשא מובס בנקודה האחרונה, אי אפשר היה שלא להתפעל מהחמש שעות ההרואיות - אבל באמת הרואיות, לא כמו שכתוב בפושים - ששני הענקים האלה העבירו כרגע. וכשנדאל דילג מעל הרשת ובא להרים אותו, לחבק אותו, אז גם הלב האפל, השחור, המצומק ביותר, זה שמבקש את רעתו של הנמסיס, נפתח לרגע והתרחב).

דל פוטרו ונדאל בסוף ההתמודדות. לגיהינום ובחזרה
TONY O'BRIEN/רויטרס

---

בכל מקרה, די עם הקיטש. המצב קשה, אין מקום לפיוטים, צריך להוציא מחשבונים ולהתחיל לעבוד:

1. אם כן, כרגע זה 20-17.

2. צריך לקוות שנולה יעשה את העבודה בחצי הגמר, אבל אי אפשר לבנות על זה.

3. על החצי השני - ג'ון איזנר נגד אנדרסון - בכלל אין מה לדבר.

4. כך שהנחת העבודה ברורה: בעוד יומיים זה 20-18.

5. הלאה: היו.אס.אופן בספטמבר, אוסטרליה בנובמבר - כל אחד יכול לקחת.

6. הלאה: הרולאן גארוס הבא של רפא. 20-19.

7. כלומר, באופן מעשי רק גראנד סלאם אחד מבדיל ביניהם.

8. רוג'ר בן 37, רפא בן 32.

9. לא טוב, לא טוב בכלל.

---

שאלתי את עצמי הרבה פעמים: הרי בכל ענף ספורט אחר אתה נמשך למספרי 2 - הפועל תל אביב, ארסנל (בתקופה שליברפול היתה גדולה), דורטמונד - אז מה פתאום נמשכת כל כך למספר 1 קלאסי כמו פדרר? איך קרה שהספורטאי האהוב עליך הוא בעצם גרסה יחידנית של מכבי תל אביב? אבל ככל שחולף הזמן הערפל מתפזר והאמת מתחוורת: כן נמשכתי למספר 2! לא טעיתי בכלל! פשוט הקדמתי את זמני: נמשכתי למספר 1 שלא ידע שהוא יגמור מספר 2! כן, זה טראגי עד כדי כך.

פדרר פבעולה. אף פעם לא הבנתי למה נמשכתי למספר 1, ואז הבנתי שהקדמתי את זמני
AFP

---

בראיון שהעניק לאחרונה לג'ייסון גיי ממגזין של וול סטריט ג'ורנל, פדרר אמר: "מזמן ויתרתי על האפשרות שזה ייגמר כמו אגדה. אני לא צריך להיות ראשון בדרוג ולא צריך שזה יהיה אחרי תואר גדול. אם זה מה שיקרה זה יהיה מדהים. אבל לא הכל בשליטתך. אתה צריך להסתכן, להיות פגיע. אני משחק כי אני אוהב טניס, לא כי זה אמור להיגמר בסיטואציה מושלמת. אני שם (בפסגה; א.ע) כנראה עם מישהו, איכשהו. אולי יש קבוצה כזאת, החמישייה המובילה - ואם אתה בקבוצה הזאת אתה צריך להיות מרוצה".

טוב, בחמישייה הוא בטח יהיה, אין שאלה. אפילו בשניים. אבל משום מה אני לא מרוצה. בכלל לא מרוצה.

לזכרו של גל הוד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#