בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בעיני המתבונן

במובן מסוים, איל ברקוביץ' צדק: לא היה צריך למנות את אנדראס הרצוג

מתחת לקריקטורות ששירטט ברקוביץ' המוגזם והמוקצן מסתתרת אמת, גם אם היא לא מעובדת: מדוע שחקני הנבחרת חייבים להיות ישראלים ואילו המאמן לא? מומלץ לנטוש את העמדה הלכאורה-נאורה לפני הקריאה

32תגובות
אנדי הרצוג. מה שווה הכדורגל הישראלי? איתו, קשה מאוד לדעת
Thomas Eisenhuth / dpa Picture-A

איל ברקוביץ' זה איל ברקוביץ'. תמיד מוגזם, תמיד מוקצן, תמיד שטחי, תמיד פופוליסטי. וכשהוא כותב בסערת רגשות — "פעם ראשונה שאני משתמש באינסטגרם שלי כדי לבטא את רגשותיי" (רבותיי, היסטוריה!) — אז אין אלא לצפות לעיסה הגונה של סנטימנטים לא מעובדים, אינסטינקטים ראשוניים, הגזמות טוטאליות, דברי הסתה־סטייל־ביבי ועוד כהנה וכהנה מגדניות מבית המאפה הברקוביצ'י.

בכל הקשור למינוי החדש של אנדראס הרצוג למאמן נבחרת ישראל בכדורגל, ברקוביץ' הנרעש ("אחד הערבים היותר עגומים ועצובים!") כבר דאג לדבר על הרצוג כ"שונא ישראל", על האנשים שמינו אותו כ"זקוקים לפסיכיאטר דחוף", כשכל הכיף הזה ממוסגר כ"בושה אחת גדולה".

אבל מתחת לקריקטורות שמשרטט ברקוביץ' מסתתרת לעתים אמת מסוימת, לא מעובדת, שמופיעה אצלו כרגשה עזה שאין ביכולתו לתחום ולהגדיר בבהירות. במקרה של הרצוג, ברקוביץ' בעצם לא מצליח ליישב דיסוננס פשוט: איך אפשר לקחת סמל ישראלי כמו נבחרת כדורגל, ולהעמיד בראשו מישהו שלא רק שאינו ישראלי — אלא ש"לפני עשר שנים ויותר לא רצה להגיע עם נבחרתו בהיותו קפטן נבחרת אוסטריה לארצנו", ש"כל אוהדי ישראל, כ־50,000 איש, זעקו לו בוז בכל נגיעה שלו בכדור והראו לו כמה הם שונאים אותו", ושהעבר שלו כולל ציטוטים כמו "לא נתקלתי באווירה מרושעת כמו שהיתה במשחק הזה" (הרצוג, בעקבות ישראל־אוסטריה, 2001).

כמובן שאפשר לפטור את ברקוביץ' כפטריוט־לאומן, שמתחנף לקהל הימני ההולך ומתרבה. אפשר גם לפתור עבורו את הדיסוננס די בקלות: כשהרצוג שיחק בנבחרת אוסטריה, ישראל היתה יריבה מרכזית שלה; ומאחר שהיה השחקן המוביל של אוסטריה ודמות די יהירה, הקהל הישראלי לא סבל אותו; אפשר גם לומר שבאותו משחק — ובכלל באותה תקופת אינתיפאדה שנייה — ה"אווירה היתה מרושעת", כלומר קשה, לא נעימה. הרצוג בסך הכל ביטא את מה שהרגיש.

ברקוביץ' - דלג

ערב טוב, זו פעם ראשונה שאני משתמש באינסטגרם שלי כדי לבטא את רגשותיי. הערב הזה הוא אחד הערבים היותר עגומים ועצובים שהכדורגל הישראלי יכול לחוות! הבשורה שאנדרה הרצוג נבחר למאמנה הבא של נבחרת ישראל גורמת לי לומר בפה מלא שאנחנו מדינת כדורגל של יפי נפש!! איך יכול להיות שאנשים שנתנו להם לבחור במאמן לאומי שמייצג את העם, הדגל והלאום בוחרים בשונאי ישראל? אחד שלפני עשר שנים ויותר לא רצה להגיע עם נבחרתו בהיותו קפטן נבחרת אוסטריה לארצנו . כל אוהדי ישראל, כ-50,000 איש זעקו לו בוז בכל נגיעה שלו בכדור והראו לו כמה הם שונאים אותו... איך קברניטי ההתאחדות נותנים יד למינוי הבזוי הזה?הרי הנבחרת היא של העם והעם שונא את הבנאדם זה! איך ממנים אחד שלא רצוי פה במקום אחד כמו ניר קלינגר שהיה קפטן נבחרת ישראל במשך עשור שלם ושירת את הנבחרת כ-15 שנים? תגידו לי אתם, איזה חשק יש לאוהדי נבחרת ישראל לראות את המשחקים כשעל הקוים עומד אדם שנוא ואויב הנבחרת בעבר? אני חושב שמי שקיבל את ההחלטה הזו זקוק לפסיכיאטר דחוף, אחרת אין לי הסבר למינוי הזה, זו בושה אחת גדולה!!!!

A post shared by Eyalberkovic (@eyalberkovich9) on

אפשר לעשות את כל הדברים האלו, אבל אולי כדאי לבדוק מה עוד מסתתר מתחת להתפרצות הגעשית של ברקוביץ'. נדמה לי שהעניין הוא לא רק הרצוג עצמו, אלא העובדה שממנים מאמן זר לנבחרת ישראל. ברקוביץ' כותב כך: "איך ממנים אחד שלא רצוי פה במקום אחד כמו ניר קלינגר שהיה קפטן נבחרת ישראל במשך עשור שלם ושירת את הנבחרת כ־15 שנים?".

ניר קלינגר לא חשוב במקרה הזה, גם לא יוסי אבוקסיס ולא רוני לוי. מה שחשוב זה השאלה הגדולה יותר, שנדמה שכבר לא נשאלת: מדוע שחקני הנבחרת חייבים להיות ישראלים, ואילו המאמן לא? כלומר, אם נבחרת ישראל בכדורגל היא סמל שבתוכו כלולים שחקנים, מאמנים, מנהלים, דוברים וכו' — למה רק השחקנים מחויבים להיות אזרחי המדינה, ואילו היתר יכולים להיות זרים?

ובאופן יותר רחב: האם טורנירי ספורט לאומיים לא אמורים להציג לראווה את היכולות שכל מדינה משתבחת בהם? האם כדורגל הנבחרות לא אמור להציג לראווה את התוצרת הכדורגלנית של כל מדינה? האם היכולות הללו לא אמורות לכלול בין היתר יכולות אימון וניהול? ואם כן, האם מאמן נבחרת שאינו ישראלי — אלא כזה שמביא טקטיקות מתקדמות מחזית הכדורגל העולמית — לא פוגע ברעיון העקרוני שמונח לפתחנו?

אני מציע לנטוש לכמה רגעים את ההתנגדות הטבעית, הלכאורה־נאורה. נכון, זה בסך הכל כדורגל ולא צריך להפוך את זה למפגן לאומנות בוטה. אבל מצד שני, מה הטעם בנבחרת כלשהי — כדורגל, כדורסל, כדורעף, ג'ודו, שיט — שאינה מציגה לראווה את התוצרת המקומית? מה בעצם ההבדל בין נבחרת כדורגל שמורכבת משחקנים ישראלים ומאומנת על ידי מאמן אוסטרי, לבין נבחרת כדורגל שמאומנת על ידי מאמן ישראלי, אבל שנכללים בה שלושה שחקנים אוסטרים?

ניר קלינגר. יש שאלות יותר חשובות מ"למה לא הוא"
ניר קידר

ההבדל היחיד הוא במעמד שנותנים למאמן. ולכן השאלה היא בעצם זאת: האם למאמן יש חלק אינטגרלי מהכדורגל שמשוחק או שאין לו. כלומר, האם כמו שמגן ימני או קשר 50–50 משפיעים על המשחק, גם המאמן משפיע על המשחק? אם התשובה חיובית, אז כדי שנבחרת כלשהי תייצג את המדינה שהיא מתיימרת לייצג, לא רק השחקנים צריכים להיות בני המדינה, אלא גם המאמן צריך להיות כזה. המטרה היא לא למנוע "חדירת זרים" חלילה, אלא להציג לראווה את כל הפונקציות שהופכות "כדורגל ישראלי" לכזה.

לכן גם יש בעיה עם העובדה שוועדת האיתור שמינתה ההתאחדות לכדורגל מינתה את ווילי רוטנשטיינר האוסטרי למנהל הטכני של נבחרת ישראל. הרי גם מנהל טכני צריך להיות ישראלי. כל שדרת הנבחרת — מראשון הכוכבים ועד אחרון האפסנאים — צריכה לייצג את היכולות הישראליות, לטוב ולרע. כן, גם לרע. ואם משמעות הדברים היא שנמשיך לטבול במי אפסיים, אז יש לשאת גם זאת בכבוד. בבחינת אלו אנחנו וזה מה שאנחנו שווים.

וזה באמת כל מה שחשוב: לראות מה אנחנו שווים. מה שווה "הכדורגל הישראלי" — על שחקניו, מנהליו, מאמניו ותחמנויותיו — ולא מה שווה נבחרת עם שחקנים ישראלים, מנהל טכני אוסטרי, מאמן גרמני, מאמן כושר ספרדי, מעסה פורטוגלי ואפסנאי הולנדי. מזה יש לנו מספיק בקרקס הקפיטליסטי הגדול העונה לשם "כדורגל המועדונים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#