החלום של דייויד בלאט התגשם. ומה עכשיו?

קודמיו בתפקיד לא שרדו, האגואים בסגל גדולים והחלטות רעות והימורים כושלים הם עניין שבשגרה בקליוולנד. המינוי הוא הישג עצום, אך העבודה הקשה רק מתחילה

אלעד זאבי
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אלעד זאבי

קודם כל, אפשר וצריך לפרגן. אטורה מסינה עבד עונה אחת בלייקרס בתפקיד שהגדרתו נעה בין "יועץ מיוחד" לעוזר מאמן שני, ולא הפך למאמן ראשי בקבוצת NBA; ז'ליקו אוברדוביץ' אמנם זכה לחיזורים מצד דטרויט, אבל הפחיד את הפיסטונס עם דרישות לסמכויות שמייתרות ג'נרל־מנג'ר ומעולם לא נתפש כמי שבאמת מתאים לאמן בארה"ב. בניגוד לשניים הללו, דייויד בלאט השיג את תואר היורוליג הראשון שלו רק העונה, אבל זה היה בסך הכל גושפנקא לרזומה בינלאומי מרשים שבנה בעשר אצבעות במהלך העשור האחרון. לכן אפשר להתפלא שעקף בסיבוב שמות גדולים ממנו לכאורה בדרך לתואר "המאמן הראשון שמגיע היישר מאירופה ל־NBA", אבל גם לא ממש. חוץ מזה, עם כל הכבוד לחינוך האירופי הקלאסי שקיבל בישראל, הוא גם קצת אמריקאי. "איני יכול להיות נרגש יותר להוביל את קליבלנד", אמר אתמול, "אנחנו עומדים לעבוד קשה מאוד כדי לעמוד במטרות שכולנו יודעים שהן אפשריות".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ