אחרי שהגשים את החלום האמריקאי, דריימונד גרין לא סותם את הפה

עם נתונים פיזיים שדירדרו אותו עד לבחירה ה־35 בדראפט ואמא קשוחה שמנעה ממנו לשחק כדורסל, שחקן גולדן סטייט לא היה אמור להיות כוכב NBA. אחרי שנתיים בהן התקדם הדרגתית, העונה כבר הפך למנוע של הווריירס ולמי שדואג כי לכתבים יהיו מספיק כותרות

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אלעד זאבי

לדריימונד גרין תמיד יש מה להגיד, גם כשאינו אמור לדבר. בנאום ה־MVP של סטפן קארי הזכיר לחתן השמחה שקובי בראיינט קנה לחבריו לקבוצה שעון יוקרתי אחרי שזכה בתואר, ובכך סחט הבטחה ל"משהו טוב יותר". במסיבת העיתונאים אחרי המשחק השישי מול ממפיס, כבר הכחיד את תפקידם של היושבים מולו כששאל שאלה וענה לעצמו. בזמן שקארי וקליי תומפסון מדקלמים קלישאות בחדר ההלבשה של הווריירס, מתגודדות עשרות ידיים עם מכשירי הקלטה באזור שפתיו של גרין. הכותרת, ככל הנראה, תצא רק משם. האיש שמפיק אותה על בסיס קבוע נשבע שזה אפילו לא רצוני. "לא היה לי סיכוי", הוא אומר על חיבתו לדיבורים, על הפארקט ומחוצה לו, "זה נטמע ב־DNA שלי".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ