למה אף אחד לא רוצה לשחק בלייקרס?

דברים טובים קורים לאנשי הלייקרס כשהם מביטים למעלה. שם, בין תקרת האולם למפלס העליון, מסודרת עבורם ההיסטוריה בשורות מדודות של מסדר צבאי, כשדגלי אליפות מגוהצים מזכירים ימים יפים משנות ה־50', ה־70' וה־80'. אם פוזלים קצת הצדה מגיעים לגופיות, עדות מוחשית יותר לזיכרונות מהסקיי־הוק של קארים, מסירות בעין עקומה מידי מג'יק או דאנק כוחני של שאקיל. במועדון כמו הלייקרס, יש מספיק נוסטלגיה כדי להסתכל למעלה כל היום ולהתענג על העבר. אולי זו הסיבה שמתקשים שם להוריד את הראש ולהביט להווה בעיניים.