אלעד זאבי

"המאמן ביקש פסק זמן. הלב פעם מהר מהרגיל. פתאום היה לי קושי לנשום. זה הרגיש כאילו הכל מסתובב, כאילו המוח מנסה לטפס ולצאת מהראש. האוויר היה כבד. בפה היה טעם של גיר. עוזר המאמן אמר משהו והנהנתי בלי לשמוע מה בכלל אמר. בשלב הזה כבר הרגשתי שאני משתגע. פלטתי משהו למאמן וירדתי לחדר ההלבשה, התרוצצתי מחדר לחדר כאילו אני מחפש משהו. פשוט קיוויתי שהלב שלי יפסיק לדהור. הרגשתי כאילו הגוף שלי אומר לי 'אתה עומד למות'".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ