אלעד זאבי
שליח "הארץ" לאוקלנד

ברגע שנשמעת השאלה – המובנת מאליה אמנם, אבל גם זו שחייבת להישאל – הם עונים במקהלה מחויכת: "קשרים". הרי טובים ככל שתהיו בלהשתלט על כדור אחרי החטאה ולמסור אותו באופן מדויק בהקפצה בודדת על הפארקט, יש גבול די ברור לקריירה שניתן לפתח בתחום. אלא שלעומת שאר העולם, טרייבון, קייל ואנתוני - שלושה צעירים בני 20 עד 22 - הגיעו פחות או יותר לפסגת המקצוע: נערי הכדורים של גולדן סטייט ווריירס. עבודת חלומות? בהחלט. כלומר, רוב הזמן. "יש פעמים שזה מרגיש קצת מונוטוני", מודה קייל, הנמוך מבין השלושה ובעל הלוק שמייצג הכי נאמנה את המלה השנייה בהגדרה "Ball Boy". "אבל זה לא באמת מרגיש כמו עבודה. רוב הזמן אתה צריך לצבוט את עצמך שמישהו משלם לך על זה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ