לברון ג'יימס נוחת במערב הפרוע, לדו-קרב אחרון עם המורשת

אחרי שנים של רמזים, החתימה של לברון ג'יימס בלייקרס מאחדת את הרצונות שלו ושל קבוצתו החדשה. בניגוד לסיטואציה בקליבלנד, ההנהלה בראשות מג'יק ג'ונסון תקבל מהשחקן הטוב בעולם זמן לפעולה, אלא שבכל מקרה נראה שהוא קצוב

אלעד זאבי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אלעד זאבי

עובדים במלונות, מוכרים בחנויות, אנשים שהפכו את המכונית שלהם למונית בזמנם הפנוי בזכות אפליקציה חכמה. לפחות רובם, כשנדרשו לנושא - ולא באמת היה נושא אחר לדבר עליו בקליבלנד בתחילת החודש שעבר - חלקו תחושה זהה לגבי לברון ג'יימס. בהיעדר הגדרה מדויקת יותר לניואנסים שהופגנו, "השלמה" תיאלץ להספיק.

תחושת "לא אוכל לכעוס עליו אם יעזוב כי הוא עמד בהבטחה שלו" היא בדיוק מה שמפריד בין ההחלטה ההיא לפני שמונה שנים לעזיבה הנוכחית שלו, הקו המובחן שבין שריפת גופיות ספונטנית על ידי המון זועם לחיוך מריר אגב נפנוף נוסטלגי לשלום. לברון ג'יימס חזר לקליבלנד ב-2014 כי היה לו חוב כלפיה, וכעת הוא עוזב אותה מבלי שמישהו יכול להתלונן על מוסר התשלומים שלו. את הקבלה, אליפות ראשונה לעיר אחרי 52 שנה, אף אחד שם לא ישכח. הזיכרונות ממנה אולי יתעמעמו ברגע שקווין לאב יוביל את הקאבס לעונה של 25 ניצחונות במקרה הטוב, אבל לא יימחקו. בלתי אפשרי למחוק את ההיסטוריה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ