אלעד זאבי

רבע שעה בתוך הפרק הראשון של "The Last Dance", שנפתח לפני תחילת עונת 1997/98, הצופים כבר מוצאים עצמם בעין סערת הדרמה המושלמת. הקבוצה הכי טובה בעולם, וכנראה בהיסטוריה, עומדת בפני פירוק משיקולי עלות-תועלת קרים של ההנהלה. מייקל ג'ורדן, עם כל האסוציאציות האגדיות שהוא מעלה, צריך להצהיר בפומבי על כך שמגיע לקבוצה הזו להגן על התואר שלה. כהומאז' לסדרה, שמספרת את הסיפור תוך כדי תנועה בין צירי זמן, נעביר קדימה 23 שנים (סימבוליות מקרית): האם מישהו מדמיין שב-2020 יצטרך לברון ג'יימס לדרוש בפומבי מההנהלה שלו לא לפרק אלופה? הרי ראשים ייערפו, במובן המילולי, לפני שזה יקרה. אלא שבחצי השני של שנות התשעים, זו היתה נקודת המוצא באותה עונה. וזו נקודת המוצא של סדרה שנוברת בקרביים של אגדה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ