מצעד וחצי

תחרות השלשות שהיינו רוצים לראות

מה היה קורה בקרב ישיר בין השחקנים שאף פעם לא חששו לקחת את הזריקה המכריעה, זו שמשאירה אותך עם התהילה או עם האחריות

אלעד זאבי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אלעד זאבי

הטבעה היא אמנם פעולה חזותית מושכת בהרבה, אבל לעתים קרובות תהיה שלשה מרגשת יותר. מעבר לכך שהיא משמעותית פי 1.5 (עוד נקודה), היא יכולה להוציא לדרך מומנטום שאף זריקה אחרת לא מסוגלת לייצר. היו כאלו שהפכו אותה לאומנותם – כל מני קייל קורברים כאלה - אבל אלה לא השחקנים שתראו ברשימה הזו. הרי זו רשימה שמורכבת משחקנים שהיינו רוצים לראות בתחרות שלשות מסוג ספציפי מאוד – בה כל זריקה מכריעה משחק, סדרת פלייאוף ואולי אליפות. הכניסה מותרת מ-1979 ואילך.


לארי בירד
שלשות בקריירה: 649 (146 בכל הזמנים)
אחוז בקריירה: 38%
נימוקי ועדת הבחירה: אתם עושים בידור? רציניים? אוקיי, אז הנה נימוק - לאיש קוראים לארי בירד. לארי לג'נד. לארי "אמרתי פעם לקסווייאר מקדניאל מאיזו נקודה על הפארקט אני הולך לקלוע סל ניצחון על ראשו וגם זה לא עזר לו" בירד. הביטחון שלו בזריקה גרם גם לשאר העולם להאמין שכל מה שישליך מרחוק ייכנס. זו הסיבה שבכל פעם שהחטיא, הרגשת כמעט מופתע. ווינר על זמני שהכיר כל זווית זריקה, כולל את אלו מאחורי הקרש. וחוץ מזה, כנראה שהאיש שניצח שתי תחרויות שלשות אמיתיות – כולל האצבע המפורסמת באוויר, שתרמה עוד קצת למיתוס – עדיין מסוגל לנצח אחת דמיונית. רשות הדיבור לפול ג'ורג' מאינדיאנה, מתוך ראיון ל"סלאם" בסוף יולי האחרון: "לארי נכנס לאולם והרים כדור שהתגלגל. הוא קיפל שרוולים, קלע 15 פעמים ברציפות ויצא משם כאילו כלום לא קרה. זה היה הדבר המשוגע ביותר שראיתי. היינו חסרי מלים. לא ידענו אם להמשיך לזרוק או לסיים את האימון".


רג'י מילר
שלשות בקריירה: 2560 (2 בכל הזמנים)
אחוז בקריירה: 40%
נימוקי ועדת הבחירה: הישגיו של רג'י מילר בקריירה לא שמים אותו על אותה מדרגה של הגדולים ביותר, וגם לא בזו שמתחתיה. אבל אם יש משהו שייחד את מילר, ועליו רכב כל הדרך להיכל התהילה – הרי אפס אליפויות וחמש הופעות אולסטאר בלבד לא הביאו אותו לשם – הרי שזהו הזמן המיוחד הזה במשחק. תקראו לזה קלאץ', קראנץ' או מאני טיים. בכל שם שהוא, זה היה מילר טיים. פטריק יואינג, ג'ון סטארקס וספייק לי (לא) ישמחו לספק עדות ממקור ראשון. השחקן שיש סיכוי טוב שקיבל יותר חסימות מכל אחד אחר – וידע אולי טוב מכולם להתרוצץ מצד לצד ולנצל כל אחת מהן – הוא האיש שבאינדיאנה רצו לראות עם הכדור בסיומי משחקים. כל כך הרבה פעמים הוא הוכיח מדוע. ותודה לאחות שריל, שנתנה לרג'י בראש מתחת לסל כל כך הרבה פעמים בילדותם, עד שלמעשה הכריחה את אחיה הצעיר לפתח את הקליעה הקטלנית מבחוץ.


ביקרתם כבר באזור ה-NBA החדש שלנו?

ריי אלן
שלשות בקריירה: 2857 (1 בכל הזמנים)
אחוז בקריירה: 40%
נימוקי ועדת הבחירה: האיש קלע יותר שלשות מכל אחד אחר בהיסטוריה. לא מספיק? האיש מחזיק בקליעה אוטומטית ובשחרור כדור שצריכים ללמד בבתי ספר בכדורסל. לא מספיק? האיש שיחק בסרט לצד דנזל וושינגטון דמות שקראו לה ג'יזס שאטלסוורת'. עדיין לא מספיק? בגיל 37 הביא במו ידיו אליפות לקבוצתו עם שלשה על עונה שלמה. כמו במקרה של מילר ובטח של בירד, אין מאמן שלא היה שמח לראות את ריי אלן עולה לשלשה בסיום משחק צמוד. למשל, המשחק השישי בסדרת הגמר האחרונה. קשה לשכוח: כריס בוש על הריבאונד, מוסר לאלן, שעושה חצי צעד לאחור מחוץ לקשת. איכשהו, כל מי שתשאל בדיעבד יגיד לך שידע כי הכדור ייכנס עוד בזמן שהיה באוויר. מדובר באחד המקרים הנדירים בהם ניתן להאמין לכולם שבאמת כך היה.


רוברט הורי
שלשות בקריירה: 795 (109 בכל הזמנים)
אחוז בקריירה: 34%
נימוקי ועדת הבחירה: נכון, דוניאל מארשל קלע מספר תלת ספרתי של שלשות יותר ממנו. אכן, היו להורי רק שלוש עונות של 10+ נקודות בקריירה. אבל אם ריי אלן הביא במו ידיו אליפות עם שלשה, מה נגיד על הורי, שהביא שתיים – ולשתי קבוצות שונות? כריס וובר וראשיד וואלאס (טכנית זה היה טיישון פרינס, אבל הפאשלה היתה של וואלאס), שראו איך שלשה של "ביג שוט רוב" חומקת מעל היד המושטת ומנפצת את חלום האליפות, יכולים להיות מליצי היושר של הורי בתחרות שלשות הקלאץ'. בניגוד לשניהם, האקים אולאג'וואן - שמסר לו מהדאבל-טים כל הדרך לשתי אליפויות רצופות עם יוסטון – אפילו ישמח לעשות את זה. אם לשחקני כדורסל ניתנת יכולת-על כמוסה, הרי שזו של הורי היא לתקוע את הפגיון במקום ובזמן הנכון ורוץ לקבל מקלחת שמפניה. הלוואי על כולנו.


צ'ונסי בילאפס
שלשות בקריירה: 1816 (6 בכל הזמנים)
אחוז בקריירה: 39%
נימוקי ועדת הבחירה: דטרויט של אמצע העשור הקודם היתה קבוצה נהדרת. לכל שחקן חמישייה היה תפקיד מוגדר; בן וואלאס שמר, חסם ולקח ריבאונדים, ראשיד וואלאס ספג טכניות וקלע, טיישון פרינס חיסל יריבים בהגנה, ריפ המילטון היה השפן של אנרג'ייזר עם ידית ומסיכה, ובילאפס? הוא פשוט הניע הכל, וקלע בכל פעם שהפיסטונס היו זקוקים לסל. "מיסטר ביג שוט", שחקן שקבוצות ויתרו עליו בסיטונות בתחילת הקריירה, הפך לאיש שאחת משלוש הקבוצות הטובות בליגה במשך חצי עשור שמה לו כדור בידיים ברגעים המכריעים ואמרה לו "תעשה מה שאתה יודע". רוב הזמן הוכיח בילאפס שהוא יודע, והיה תענוג לראות אותו מראה את זה.


מחליף ראשון: קובי בראיינט
עם פחות מ-34% משלוש בקריירה, הוא נמצא בנישה הזו מסיבה אחת בלבד: אם האיש התחרותי מדי הזה היה מגלה על תחרות שלשות מחתרתית שכזו, הוא הרי לא היה יוצא מהאולם שבנה בביתו עד שהיה מגיע ל-50% בערב האירוע. חוץ מזה, רק בעונה שעברה הוא עשה את זה. ופעם, כשהיה קצת יותר צעיר וקצת פחות ממבה, עשה את זה

מועמד להיכנס לרשימה הזו בעתיד: סטפן קארי
הפלייאוף האחרון, במהלכו היה יכול ברגעים מסוימים לזרוק בצעד וחצי מהחצי, מאחורי הגב, בעצימת עיניים ועדיין לקלוע, גורם לך לרצות לראות אותו זורק. כל הזמן. רק שיהיה בריא.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ