אלעד זאבי
אלעד זאבי

בליגה של הרי אדם שכבר 33 שנה שומרת על גובה ממוצע קבוע של 200.66 סנטימטרים, תמיד כיף לעודד את האנדרדוג. במקרה הספציפי של ה-NBA, מדובר באנשים שניחנו בכישרון כדורסל יוצא דופן, ורק הטבע הרשע גרם להם לעבוד קשה יותר בשביל לממש אותו ברמה הגבוהה ביותר. יש משהו כיפי בלראות שחקן מאותגר אנכית עושה כרצונו במקום בו שאר הנוכחים גבוהים ממנו בראש לפחות. הנה כמה שמות שעשו זאת נהדר, מבלי להגיע ל-1.80 מטר.

5. דיימון סטודמאייר
גובה: 1.78 מטר
עונות: 13
ממוצעי קריירה: 13.4 נקודות, 6.1 אסיסטים, 3.5 ריבאונדים
העונה הטובה ביותר: 1996-97 (טורונטו), 20.2 נקודות, 8.8 אסיסטים, 4.1 ריבאונדים, 1.5 חטיפות
בקצרה: "מייטי מאוס" היה אמור להיות מדורג גבוה יותר על פי שתי עונותיו הראשונות בליגה, אבל ברגע שעבר לפורטלנד, שאר הקריירה שלו כבר לא יישרה איתן קו. עדיין, את מה שהיה לו לא ניקח: מהירות וזריזות אופייניות לעכבר גיבור-על, טווח כמעט בלתי נגמר והרבה סטייל. בימיו הטובים, שכללו שיא מועדון של 54 נקודות ב-2005, היה תענוג לראות אותו עושה צחוק משחקנים גבוהים ממנו. בימיו הפחות טובים בג'ייל-בלייזרס – שכללו הרבה מריחואנה – זה כבר היה סיפור אחר.


4. סלייטר מרטין
גובה: 1.78 מטר
עונות: 11
ממוצעי קריירה: 9.8 נקודות, 4.2 אסיסטים, 3.4 ריבאונדים
העונה הטובה ביותר: 1955-56 (מיניאפוליס), 13.2 נקודות, 6.2 אסיסטים, 3.6 ריבאונדים
בקצרה: לכאורה, הוא היה חייב להיות מדורג בין שני הראשונים; למרטין, שכיכב בליגה בשנות החמישים, יש שבע הופעות באולסטאר וחברות בהיכל התהילה. הוא עזר לג'ורג' מייקן ולמיניאפוליס לייקרס לזכות בארבע אליפויות בחמש שנים, ואז זכה באליפות חמישית עם בוב פטיט וסנט לואיס. ועדיין, למרות שאיש לא ייקח מסלייטר את העובדה שהיה משחקני ההגנה הטובים בליגה במשך עשור שלם, חייבים לזכור שהוא קיבל הנחה אנכית מסוימת בזכות התקופה בה שיחק – באותן שנים נע ממוצע הגובה בליגה בין 1.93 מטר ל-1.95 בלבד, והאתלטים הטובים ביותר מולם התמודד היו פחות אתלטים מהגרסאות שהסתובבו על הפארקט בשנים שלאחר מכן.


3. מייקל אדאמס
גובה: 1.78 מטר
עונות: 11
ממוצעי קריירה: 14.7 נקודות, 6.4 אסיסטים, 2.9 ריבאונדים
העונה הטובה ביותר: 1990-91 (דנוור), 26.5 נקודות, 10.5 אסיסטים, 3.9 ריבאונדים, 2.2 חטיפות
בקצרה: עם זריקה הזויה שהיתה מעין שילוב של הנפה-דחיקה וחוסר בושה חסר תקדים להפגיז מבחוץ, הפך אדאמס מאופציה אחרונה על הספסל בעונתו הראשונה בליגה (2.2 נקודות ב-7.7 דקות משחק בסקרמנטו) לסקורר שיריבות לא הצליחו לעצור בעונותיו הטובות ביותר – בעיקר במדי הנאגטס, ששיחקו ראן-אנד-גאן כלבבו. ברזומה שלו ניתן למצוא גם הופעה באולסטאר (1992), ובאופן כללי רשם הספק לא רע עבור בחירת סיבוב שלישי. בעונתו האחרונה בליגה, 1995-96, שיחק באותה קבוצה עם המדורג לפניו ברשימה, אבל הקו האחורי הנמוך בהיסטוריה נותר על הנייר בלבד – על הפארקט הם לא שיחקו יחד אפילו דקה.


2. מאגסי בוגס
גובה: 1.60 מטר
עונות: 14
ממוצעי קריירה: 7.7 נקודות, 7.6 אסיסטים, 2.6 ריבאונדים
העונה הטובה ביותר: 1993-94 (שארלוט), 10.8 נקודות, 10.1 אסיסטים, 4.1 ריבאונדים, 1.7 חטיפות
בקצרה: השחקן הנמוך בהיסטוריה של הליגה ראוי להיכלל גם ברשימת תופעות הטבע שנראו בה. התמונות המשותפות עם מנוט בול בעונת הרוקי שלו בוושינגטון אמנם יצרו רושם של גימיק ותו לא, אבל מאגסי מעולם לא היה כזה. הוא לא היה שורד רבע מהזמן בליגה לו היה. מה הוא כן היה? רכז פותח סופר-לגיטימי במשך קרוב לעשור בשארלוט, הרבה יותר מטרד מאשר חור בהגנה ומוביל כדור שכמעט אינו מאבד כדורים (ממוצע קריירה של 1.6 בלבד, חלום רטוב של רכזים ששיחקו את כמות הדקות שלו). "הוא היה נדלק כשאנשים היו אומרים לו שאינו מסוגל לעשות משהו בגלל הגובה שלו", אמרה בעבר אשתו. סביר להניח שטיירון "מאגסי" בוגס נדלק הרבה פעמים בחיים שלו, ובכל פעם שזה קרה, מישהו בעולם הזה –שגובהו כנראה עולה על 1.60 מטר - עמד על טעותו.


1. קלווין מרפי
גובה: 1.75 מטר
עונות: 13
ממוצעי קריירה: 17.9 נקודות, 4.4 אסיסטים, 2.1 ריבאונדים, 1.5 חטיפות
העונה הטובה ביותר: 1977-78 (יוסטון), 25.6 נקודות, 3.4 אסיסטים, 2.2 ריבאונדים
בקצרה: ב-1993 אישר היכל התהילה של הכדורסל את מה שכולם ידעו מזמן – קלווין מרפי היה אחד הגדולים. ולמעשה, הקטן הכי גדול. "הוא התנהל כמו מתאגרף במשקל זבוב שהחליט להרוויח את לחמו במשקל כבד", הגדיר אותו חברו ברוקטס, מייג'ור ג'ונס, שראה מקרוב כיצד מתרגם מרפי את תסביכי הנחיתות להגנה רצחנית על גארדים גבוהים ממנו בראש וצפונה.

המהירות, הזריזות והשליטה באמנות האבודה של עצירה וקליעה מחצי מרחק – בקשת גבוהה-גבוהה, מטעמים מובנים – הפכה אותו לאולסטאר ב-1979 ולשחקן שמעולם לא ירד מ-10 נקודות למשחק בעונה. היה גם את הרצף ההוא מקו העונשין (78 קליעות רצופות), ואת העונה בה סיים עם 95.8% מהקו (האחוז העונתי השני בטיבו בהיסטוריה). בחייו הפרטיים, בכל אופן, היה גבוה מעל כולם בתחום הילודה, עם 14 ילדים מ-9 נשים. קאל מרפי, 1.75 מטר, אב רוחני לשון קמפ (2.08 מטר, 7 ילדים מ-6 נשים).


חמישייה שנייה:

נייט רובינסון (1.75 מטר)
יש לו סיכוי טוב להשתדרג לחמישייה הראשונה עד סיום הקריירה, אבל הוא צריך עוד כמה עונות איכותיות בסגנון הופעותיו בפלייאוף האחרון במדי שיקגו. שלוש פעמים אלוף ההטבעות בעבר וג'וקר אמיתי בכל קבוצה בה שיחק. שאקיל יכול להעיד.

ספאד ווב (1.70 מטר)
אלוף ההטבעות הנמוך בהיסטוריה גם היה חתיכת שחקן בשיאו, שכלל עונה של 16 נקודות ו-7 אסיסטים למשחק במדי סקרמנטו. היה אתלט-על וחלק משמעותי בקבוצה מאוד סימפטית באטלנטה בחצי השני של שנות השמונים.

ברווין נייט (1.78 מטר)
שיחק 12 שנים בליגה, שחולקו בין תשע קבוצות. מוסר לא מוערך דיו ושחקן שתמיד היה מודע למגבלותיו. את עונת השיא רשם בשארלוט כרכז פותח, עם 12.6 נקודות ו-8.8 אסיסטים.

ארל בויקינס (1.65 מטר)
כמו הצילומים המפורסמים של בוגס עם מאנוט בול, כך יש את אלו של בויקינס עם שאקיל ויאו מינג. סקורר קומפקטי במיוחד, ששיחק בליגה עד גיל 35 ונתן מספר עונות יוצאות מן הכלל בדנוור.

תיוס אדני (1.78 מטר)
שיחק אמנם רק 226 משחקים ב-NBA, אבל הוכיח שהוא מסוגל לשחק ברמות הגבוהות ביותר בכל מסגרת בה השתתף: אלוף מכללות עם UCLA, אלוף יורוליג, תארים באיטליה. שיחק עד גיל 36.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ