סיכום השבוע ב-NBA

המשחק שמחוץ למשחק

הפרידה של לואל דנג משיקגו ומעברו לקליוולנד, מזכירים שוב שכמעט אף שחקן אינו מוגן מהחישובים הקרים של קבוצות הליגה

אלעד זאבי
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אלעד זאבי

צאתך לשלום, ברוך בואך. תשע שנים שיחק לואל דנג בשיקגו, קפץ, קלע, מסר, נפצע ושמר. בזמן הזה ודאי הבין שמועדונים ב-NBA מתנהלים בדיוק כמו בוול סטריט. למנהלים שיושבים בתאי הכבוד יש אינטרס ברור, שבדרך כלל חף מכל רגש – להשיג מקסימום תוצאות במינימום הוצאות. לא צריך להיות גאון פיננסי כדי להבין שדנג עלה הרבה כסף (יותר מ-14 מיליון דולר העונה) לשיקגו, קבוצה שלא תלך לשום מקום העונה. הפרידה ממנו היתה החלטה עסקית גרידא – לא כולם אוהבים את זה, אבל כולם מבינים. חוץ מאמא שלו. "היא לא הבינה למה אני צריך לעזוב", הסביר, "היא חושבת שאני בחור נחמד שכולם אוהבים אותו, ושאלה אותי אם זה בגלל ששיחקתי לא טוב. זה היה החלק הכי קשה".

דנג בחור נחמד ובהחלט שיחק טוב, אבל המשחק מחוץ למשחק משמעותי בהרבה. גם העובדה שנחשב לחביבו של תום ת'יבודו לא הצילה אותו מנישת המועמד הכמעט ודאי לעבור ברגע שהמיניסקוס של דריק רוז הרים ידיים בתחילת העונה. מהעסקה ששלחה אותו השבוע לקליוולנד הרוויחה שיקגו סכום דו ספרתי במיליוני דולרים ובחירות דראפט, כולל אחת שיכולה להתברר כגבוהה יחסית, בתחילת העשירייה השנייה של הסיבוב הראשון. הקאבס הרוויחו את אחד האולסטארים השקטים בליגה, אבל השאלה הגדולה היא לכמה זמן.

לקליוולנד יש ארבעה חודשים לגרום להצהרה של דנג בעת הצגתו – "אני נרגש להיות כאן" – להפוך ממשפט מנדטורי למציאות בשטח. הוא אמנם אמר כי ישמח לדון בהארכת חוזהו, שמסתיים בקיץ, אבל ארבעת החודשים הקרובים יקבעו עד כמה. העונה של קליוולנד עד כה מסתכמת בהימור כושל על סנטר פרובלמטי, ריבים בחדר ההלבשה והסתמכות כמעט בלעדית על שני גארדים שהיו מעדיפים לראות פרצוף אחר כל בוקר באימון. אם דנג יביא שינוי, שחייב להסתיים במקום בפלייאוף, יש סיכוי להמשך השידוך. אם לא, אמא דנג כבר מתורגלת יותר במעברים.

דנג מתרגל לאוהיו. הקאבס הרוויחו את אחד האולסטארים השקטים בליגהצילום: אי–פי

בינתיים, המרכיב השני של הטרייד מרגיש כמו כוכב קולנוע. אנדרו ביינום זוכה לסוללת מחזרות, שמתחלקות לשתי קטגוריות עיקריות: קבוצות פלייאוף שמחפשות אס (מיאמי, קליפרס) וקבוצות שמחפשות שדרוג (דאלאס, למשל). ביינום, כך אומרים, מחפש את השילוש הקדוש: כסף, זמן משחק וקבוצה טובה, לאו דווקא בסדר הזה. קוקו ככל שיהיה, ביינום עדיין שווה הזדמנות – בעיקר מצד קבוצות שלא ממש ייפגעו כשיבעט בה לכל הרוחות. הגדיר זאת היטב ג'יילן רוז מ"גרנטלנד":

"כשאתה בגובה 2.13 מטר ומסוגל ללכת וללעוס מסטיק באותו זמן, תקבל עבודה בליגה הזו. אם תגרד באף בלי לשרוט אותו, תקבל חוזה נוסף. אם ישחק בפלייאוף, כל מה שהוא צריך זה להיות פרודוקטיבי. נגיד הוא מגיע לסן אנטוניו ומצליח בפלייאוף. טים דאנקן אומר 'הוא עובד קשה מאוד'. גרג פופוביץ' אומר 'הוא עושה כל מה שביקשתי ממנו לעשות'. זה כל מה שהוא צריך". מוסר ההשכל, אגב, ברור לחלוטין: שווה לצמוח עד 2.13 מטר.

ביינום. "כשאתה בגובה 2.13 מטר ומסוגל ללכת וללעוס מסטיק באותו זמן, תקבל עבודה בליגה הזו"צילום: אי-פי

ליצן קטן של מי? ג'יי.אר סמית' כבר לא ילד – התנצלות כנה בפני שאר בני ה-28 שנעלבו מהקביעה הזו – אבל מתברר שטרם התבגר. הוא משחק בליגה שמגלגלת מיליארדים, משלמת מיליונים ומשוחקת לעיני אלפים מדי לילה באולמות בהם עשרות מצלמות – אבל סמית' בשלו. כלומר, חושב שהוא בשכונה שלו.

מי שאינו זר לשיגעונות החליט השבוע להחצין אחד חדש: פרימת שרוכיו של היריב שעומד לצדו בזמן המתנה לריבאונד בזריקת עונשין. מול גרג מונרו מדטרויט סוכלה מזימתו ברגע האחרון, אבל מול שון מריון מדאלאס הוא הצליח. לא ברור איך סמית' לא לקח בחשבון שאין זווית במשחקים שנותרת מיותמת מעדשה, אבל כאמור, אפשר להוציא את השחקן מהשכונה וכו'. בהנהלת הליגה מיהרו להצמיד תג מחיר לתעלול: 50 אלף דולר – שכר דו שנתי באוכלוסייה נורמטיבית - על "התנהגות בלתי ספורטיבית שחזרה על עצמה".

כמובן שסמית' מיהר להתנצל בפני כל העולם, אבל לא נראה שבאמת הפנים את הסיבה. "כן ולא", ענה כשנשאל אם הבין את המסר של הקנס, ואמר כי אינו יכול לפרט. מאמנו, מייק וודסון – שספסל את סמית' במשחק מול מיאמי – דווקא עשה זאת: "זה בלתי מתקבל על הדעת. הוא הוזהר בעניין, ואז הוא חוזר ועושה את אותו הדבר. כל הגישה שלו לעניין היא לא מקצוענית, וחייבים לשים לזה סוף". לקבוצה שמחזיקה גם בטים הארדוויי ג'וניור המרשים למדי, יש אפשרות ריאלית לשים לזה סוף. השאלה היא איזו קבוצה תרצה להתחיל עם סמית' קשר חדש.

צפו בסמית' עם הטריק החדש שלו:

איפה דובי גל כשצריך אותו. לריקי רוביו תמיד היו כל כך הרבה תכונות טובות, שהצניעו את העובדה שהוא מתקשה בפעולה הבסיסית ביותר במשחק. הוא שומר, חוטף (2.7 למשחק, ראשון בליגה), מוסר (8.3, חמישי) וחבריו אומרים שהוא מותק של בחור. אבל משנה לשנה הופך החיסרון העיקרי שלו – חוסר יכולת לשים כדור בתוך טבעת – לאות קין שמתרחבת מדי זריקה. וכשאתה שחקן כדורסל, ואפילו מרכזי למדי בקבוצה שלך, זו בעיה לא קטנה.

מילא שאינו מגיע ל-40% בזריקות מחצי מרחק ומעלה. אבל המחדל האמיתי של רוביו הוא קליעות באזור הצבע, שם הוא מדייק בפחות מ-42%. כריס פול, למשל, עושה זאת ב-62%. כדי להמחיש את גודל האסון, צריך לחשוב על הנתון הבא שסיפק פיל מקי מ"ספורטס ווייר": מבין כל שחקני ה-NBA מאז 1980 שזרקו יותר מ-1,000 זריקות, רוביו – שעומד כרגע על 35.6% בקריירה – נמצא שני מהסוף באחוזים מהשדה. רק בובי הארלי (35.3%) היה גרוע יותר. אפשר להמשיך להתרכז בהיבטים האחרים של החבילה ושמה רוביו, אבל ללא גרף שיפור שיביא אותו לאזור ה-40%, גם הם יפסיקו להספיק.

מושון שלנו. מה קורה כשהקמע של יוסטון, שנראה כמו בובה דוממת בכניסה לאימון, מתעורר לחיים בסופו? ובכן, כיף גדול לכל מי שלא היה קרוב לקבל התקף לב. עמרי כספי מדגמן בהלה ראויה 55 שניות בתוך הסרטון:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ