בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האולסטאר בהתהוות, השחקן שהיה הכי קרוב לאירופה והגבר שהולך לאיבוד

דוראנט MVP? הורנאסק מאמן העונה? בכיף, אבל אפשר גם אחרת. קבלו את בחירות מחצית העונה ב-NBA בקטגוריות האלטרנטיביות

3תגובות

על מנת להיפטר מזה מהר, הנה הבחירות הזמניות לקטגוריות הקונבנציונליות: קווין דוראנט MVP (אחריו לברון ג'יימס, פול ג'ורג' ולמרכוס אלדריג'), מייקל קרטר-וויליאמס רוקי השנה (ויקטור אולדיפו אחריו), ג'ף הורנאסק מאמן העונה (טרי סטוטס אחריו), לאנס סטיבנסון השחקן המשתפר (אנתוני דייויס אחריו). וכעת, לבחירות החשובות באמת.

שחקן הרוטציה שהיית רוצה בקבוצה שלך
מרקיף מוריס (פיניקס). מספרים שלפני פתיחת העונה ישב הצוות המקצועי של הסאנס עם התאומים מוריס והודיע להם שהגיע הזמן להשתדרג. "הם אמרו שהם השקיעו הרבה בשביל לאחד אותנו, ושהם רוצים לראות שזה משתלם", אמר מרכוס, שמגיב בעונה טובה מאוד. ועדיין, הוא לא המוריס הבכיר בקבוצה. מרקיף פתח כל משחק העונה על הספסל, מה שלא מנע ממנו להכריע כמה וכמה משחקים. בעשרה מהם קלע בין 20 ל-30 נקודות, כולל הופעות של 28 נקודות ו-10 ריבאונדים, או 27 ו-15. הוא המוביל בקבוצה ביחס לדקות (12.8 ב-25), וכבר מכונה הברומטר של הסאנס. ימשיך כך עד סוף העונה, ויקבל עדיפות קבועה בשעת חלוקת הקינוח בארוחת הערב המשפחתית. או את פרס השחקן השישי.
מחליף ראשון: ג'יימס ג'ונסון (ממפיס). ההתאוששות של הגריזליס לאחרונה רשומה לא מעט על שמו. מאז הצטרף, הקבוצה מחזיקה במאזן 7-14. ג'ונסון – שחקן אול-אראונד מוכשר שמחפש בית אמיתי מאז הגיע לליגה ב-2009 – תורם בכל היבט, ובייחוד לשורה התחתונה: ניצחונות. "הוא מאוד רעב", גילה מאמנו דייב ג'ורגר את הסוד. כל עוד לא ישבע, כולם ירוויחו.

USA Today Sports

השחקן שדופק על דלת חדר ההלבשה של הכוכבים
גוראן דראגיץ' (פיניקס). את המפתחות קיבל עוד בעונה שעברה, אבל פיניקס ההיא היתה כה מבולגנת עד שנבלע בכאוס. העונה, כשסביבו חבורה מאורגנת יותר, כבר הפך לשחקן שיכול לחתוך הגנות כמעט בכל צורה ברמה הגבוהה ביותר. כלומר, במדרגה הצמודה לזו של טוני פארקר. לא רע עבור מי שג'ון הולינגר הגדיר בעבר "אולי השחקן הגרוע בליגה". התחרות של דראגיץ' על מקום בספסל נבחרת המערב באולסטאר היתה "ברוטאלית למדי", כהגדרתו – בכל זאת, פארקר, פול, הארדן ולילארד – אבל זה לא אומר שלא מגיע לו להיות שם. מהרגע שאריק בלדסו נפצע הוא הפך משותף שווה בקו האחורי לבעל הבית הבלעדי, והסאנס עדיין בתמונת הפלייאוף - בזכות ניצחונות שרשומים הרבה מאוד על שמו. זה אומר הכל.
מחליף ראשון: ניקולה פקוביץ' (מינסוטה). קווין לאב, על שלשותיו ומספריו המפוצצים, מנצח בנוק-אאוט את שותפו לכינוי "Bruise brothers" בקרב הסקס-אפיל. אבל פקוביץ', חרף לוק של חוטב עצים והתנהלות של מתאבק יווני-רומי, הוא סנטר בטעם של פעם שמעמיד מדי ערב 18 נקודות ב-53% מהשדה ו-9 ריבאונדים - וזה נאה. יש לציין כי גם קייל לאורי מטורונטו שווה אזכור, אז הנה.

זה מה שעושה גוראן דראגיץ' על בסיס לילי:


הכי טוב שהכי קל לפספס
גורדון הייוורד (יוטה). לארון אפללו מגיע לאכלס את הנישה הזו, אבל לאחרונה הוא קיבל הרבה כבוד בתקשורת. אז נלך על הייוורד, שמנצל את עונת ה"בואו נעביר את הזמן עד הלוטרי" של הג'אז כדי להקפיץ את המניות שלו לקראת שוק השחקנים החופשיים. בעונתו הרביעית, הכדור בידיו יותר מאי פעם – אנס קנטר ודרק פייבורס דורשים הרבה פחות תחזוק התקפי מאל ג'פרסון ופול מילסאפ – והמדדים הסטטיסטיים בהתאם (17.2 נקודות, 5.4 ריבאונדים, 4.9 אסיסטים, כולם שיאי קריירה). האחוזים קצת ירדו, אבל זה טבעי. קבוצות פשוט מתמקדות בו יותר, כיאה לפוינט פורוורד שהפך להיות. "הוא שחקן כדורסל מאוד חכם", החמיא מאמנו טיירון קורבין. מי שאין לו ליג-פאס ייאלץ לסמוך על דבריו, כי ייקח זמן עד שיחזרו לשדר משחקים של יוטה.
מחליפים ראשונים: ג'ון הנסון (מילווקי) וטוני רוטן (פילדלפיה). כשאתה מוקף סירחון מכל עבר דינך להתבשם בו, אבל הניחוח של הנסון – שקבור בקבוצה הגרועה בליגה – דווקא לא רע בכלל. הוא ריבאונדר טוב, חוסם מצוין ובעיקר פורוורד יעיל מאוד. גם רוטן, עליו ויתרו בממפיס אחרי עונה אחת בקושי ראה פארקט, פורח בפילדלפיה עם 12.6 נקודות, 3 ריבאונדים ו-3 אסיסטים למשחק – וזה כשמייקל קרטר-וויליאמס בעמדה שלו. הנתון המרשים: הוא רק בן 20, ועושה הכל בלי באמת לדעת לקלוע.

אי–פי

איזה כיף לראות אותך
סטפן קארי (גולדן סטייט). לקח למחלקת השיווק של הליגה יותר מדי זמן כדי לגלות את קארי. החל מהעונה שעברה – בה התייצב בריאותית – כולם כבר רואים מדי לילה מה שבסן פרנסיסקו ידעו מזמן: לצפות בקארי משחק זו סיבה נהדרת לראות כדורסל. כמובן שאלו השלשות, הכדרורים, ההטעיות, המסירות, סלי הניצחון והחדירות היצירתיות, אבל זו בעיקר הצורה בה הוא עושה את כל אלה – קלילות מטרידה כמעט. "בכל יום נתון, סטף הוא הקלעי הטוב ביותר ששיחק" ענה קווין דוראנט בטוויטר לשאלה מי ינצח בתחרות שלשות, הוא או קארי. ואם דוראנט – בעצמו שחקן קליל שכיף מאוד לראות – אומר את זה, קשה להתווכח. אז נכון שהמאזן של גולדן סטייט אמור להיות קצת יותר טוב והיא מפסידה משחקים שהיא לא צריכה להפסיד, אבל זה כבר לא קשור לקטגוריה.
מחליף ראשון: ג'ראלד גרין (פיניקס). "או שכולם מאוד אוהבים אותו, או שאף אחד לא מחבב אותו" זה משפט שנאמר בעבר בהקשר של חאליד ריבס, גארד ששיחק במדי שש קבוצות בשש עונות בשנות התשעים. גרין נמצא בקבוצתו השביעית בשבע עונות בליגה – לא כולל שנתיים ברוסיה – אבל נדמה שסוף סוף מצא מקום בו כולם מאוד אוהבים אותו. כמובן שהעונה אין מה לא לאהוב; האיש תפור על כדורסל פיניקסי מסורתי - לא מפסיק לרוץ, לקלוע שלשות ולהסתכל לשעון הזריקות בעיניים בזמן הטבעות. וזה תמיד כיף לראות.

אספו עבורכם את המיטב של סטפן קארי, לא תראו?


היה הכי קרוב לאירופה ותראו אותו עכשיו
קנדל מארשל (לייקרס). מקרה קלאסי של דלתות מסתובבות. ערב תחילת העונה הועבר מפיניקס לוושינגטון, ומיד נבעט משם. מה היה קורה לו סטיב נאש או סטיב בלייק או ג'ורדן פארמר היו בריאים? מי יודע. אולי היה ממשיך לעבוד קשה בליגת הפיתוח, אולי היה מגיע לקבוצת אמצע טבלה באיטליה ומתגלגל משם. במקום זה יש לו 10.5 נקודות, שתי שלשות למשחק ב-47% ולא פחות מ-9.5 אסיסטים בממוצע ב-18 משחקים במדי הלייקרס העונה. "אולי הוא לא יצליח תמיד לתת את המספרים האלה – תמיד גם יכול להיות שיצליח – אבל מה שבטוח זה שכולם משחקים עם קצת יותר אנרגיה כשהוא שם", החמיא לו מאמנו מייק ד'אנטוני. מי שצפה מהספסל של הניקס בג'רמי לין הופך לסנסציה כמעט בין לילה, פגע בול עם עוד רכז משומקום. הקריירה של מארשל מודה לו על כך.
מחליפים ראשונים: מיילס פלאמלי (פיניקס), די.ג'יי אוגוסטין (שיקגו) וקסבייר הנרי (לייקרס). בעוד הראשון פשוט נזקק לדקות משחק ומאמן שמאמין בו – וחוץ מזה, אצל גבוהים הכל לוקח יותר זמן – השניים האחרים הם גארדים שנבחרו גבוה יחסית בדראפט וכבר סומנו ככישלון. הנרי פילס את דרכו לרוטציה של הלייקרס ממחנה האימון וניצל כל דקת משחק עד שנפצע. אחרי עונה חלשה באינדיאנה, אוגוסטין נדחק מהליגה בתום תקופה קצרה מהצפוי בטורונטו, רק כדי לחזור בענק במדי שיקגו. "הוא מציאה גדולה", אמר השבוע תום ת'יבודו, שיודע כי שאריות של אדם אחד הם מנה עיקרית של אחר. כרגע, אוגוסטין הוא מנה משובחת:


נו, מה יהיה איתך
ג'יי.אר סמית' (ניו יורק). רבים וטובים ניסו להבין מה עובר על ג'יי.אר, ורובם נכשלו. סמית', השחקן השישי של העונה שעברה, נכנס לעונה הנוכחית אחרי ניתוח בברך שדחה עד לאחר שחתם על חוזה חדש, פספס את חמשת המשחקים הראשונים אחרי העבירה השגרתית על חוקי הסמים של הליגה ופשוט שיחק רע מאז. שיחק רע, ופרם לשחקנים אחרים את השרוכים בזמן זריקות עונשין. כן, בזה הוא התעסק בזמן שהניקס חזרו להיות פאנץ'-ליין במונולוגים של מנחי תוכניות אירוח. מייק וודסון ניסה ליישר אותו, העביר עליו ביקורת פומבית ואפילו סיפסל אותו. אז מה יהיה עם סמית', דו-קוטבי שכמותו? ימשיך לשגע את הקבוצה ולעשות במקביל דברים כאלה:
מחליף ראשון: מייקל קיד-גילכריסט (שארלוט). בלי קשר לפציעה ביד שהשביתה אותו למספר שבועות, נדמה שהבובקאטס מתחילים להפנים שלא מדובר בסקוטי פיפן חדש. כבר שנתיים שומעים שהוא עובד על הקליעה, אבל מה זה בכלל משנה אם הוא לא זורק? ב-27 משחקים, הוא זרק 62 פעמים בלבד מחוץ לאזור הצבע. כבר לא מדובר על שלשות (9 זריקות), אלא איום על הסל שאינו ליי-אפ או דאנק. סמול פורוורד שאינו עושה זאת, נמצא בבעיה.


גבר הולך לאיבוד
גרג מונרו (דטרויט). היה ברור שמישהו ישלם את המחיר בעקבות ההגעה של ג'וש סמית' והפקק שנוצר באזור הצבע של הפיסטונס. זה לא שמונרו נעלם – אי אפשר לכנות כך מי שמשחק 31.7 דקות ותורם 14.2 נקודות ו-8.8 ריבאונדים – אבל הוא הרבה פחות דומיננטי. מילא אם הקיצוץ בדומיננטיות שלו היה מתבטא במאזן, אבל הפיסטונס רחוקים מלהיות היכן שרצו להיות, או היכן שהיו מסוגלים להיות לאור הרמה מהמקום השלישי ומטה במזרח. לפחות כרגע נראה שמונרו נכלל בשלל תסריטי טריידים, כמו גם בחלומות הוורודים של וושינגטון – למרות הכחשות נמרצות מצד דטרויט. אולי לקראת הדדליין דברים ישתנו. בקיץ יהפוך מונרו לשחקן חופשי מוגבל, ולא בטוח שלפיסטונס יש את מה שצריך בשביל להשאיר אותו. אולי זה לטובה.
מחליף ראשון: האריסון בארנס (גולדן סטייט). כמו במקרה של מונרו, גם ההתקדות של בארנס – מהפתעות הפלייאוף האחרון – נבלמה בעיקר בגלל שמישהו הזיז את הגבינה שלו. אנדרה איגודלה תפס את עמדת הסמול-פורוורד הפותח, ולמרות שבארנס מקבל את הדקות שלו מהספסל ומשותף בהרכבים שונים, קשה לנער את התחושה שהוא קצת דורך במקום. בינואר היה חלש במיוחד. שתי נקודות אור בעניינו: 1. היסטורית, הפציעה הבאה בגולדן סטייט היא עניין של זמן. 2. יש עוד פחות מחצי עונה עד הפלייאוף.

אי–פי

הרוקי שלא היה שם
אנתוני בנט (קליוולנד). ההיסטוריה תשפוט אם מדובר במחדל הדראפט הגדול ביותר. ההרגשה האישית אומרת שלא, ושמדובר במספר גורמים שחברו לפתיחת הקריירה המזוויעה של הבחירה הראשונה, אולי המזוויעה אי פעם של בחירה ראשונה. המספרים – 2.8 נקודות ב-27% מהשדה - מזעזעים עד כדי כך, שהאיש עצמו הודה שיקבל עליו גם הגליה לליגת הפיתוח. כבר נכתב, ועדיין צריך לחדד: מדובר כאן בבחירה הראשונה בדראפט. ובנט הוא לא האשים ת'אביט או כל סנטר אחר שידעו מראש שיהיה פרויקט, אלא סקורר בחסד שהיה אמור לעשות ב-NBA פחות או יותר מה שעשה במכללה. "אני לא ממש יודע", ענה כשנשאל מה ייתן לו ביטחון, "אני מגיע לפני האימון, משחק חזק וקולע במהלכו, ונשאר אחריו. בחדר הכושר אני עושה כל מה שאני יכול ומנסה לבנות שגרה". אולי בסוף זה יעזור – השבוע הפגין סימני חיים עם משחק של 15 נקודות ו-8 ריבאונדים. צעד קטן, אבל הוא ייקח כל דבר בשלב זה.
אוטו פורטר ג'וניור (וושינגטון). הדראפט האחרון היה כל כך מוצלח, עד שגם לגבי השחקן שנבחר בו שלישי מתלבטים בקול רם אם לא עדיף שיבלה קצת בליגת הפיתוח. אף פעם לא נחמד לפתוח את העונה 19 משחקים אחרי כולם, ודאי כשאתה רוקי. פורטר ג'וניור היה צריך להתגבר על הכנה לקויה וכעת הוא מקבל פחות מ-10 דקות למשחק – לא מספיק בשביל לייצר שביב מומנטום. מי שאמור להיות שחקן שמחבר קבוצה, הוא כרגע בקושי חלק ממנה.

אוי, אנתוני בנט:



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#