שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

דריק רוז נופל וקם, נופל ומי יודע איך יקום

בפעם השלישית בשלוש שנים, מתמודד כוכב שיקגו עם פציעה משנת קריירה. קבוצתו אולי תתאושש, אך בדומה לברכיו, זה לא יהיה אותו דבר

אלעד זאבי
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אלעד זאבי

יש לא מעט ערים בארה"ב שבטוחות שאלי הספורט לועגים להן על בסיס קבוע. אחרי הלילה האחרון, מנסים בשיקגו להבין היכן טעו. זה התחיל עם פציעתו של פטריק קיין מהבלקהוקס, קבוצת ההוקי קרח של העיר, שניצחה 3–2 את פלורידה פנת'רס ושילמה מחיר כבד. "נראה שהוא יחמיץ זמן מה", אמר המאמן ג'ואל קווינוויל על אחד השחקנים הטובים בליגה, שספג מכה חזקה בכתפו השמאלית ובפרק ידו.

לפחות קיין יודע מתי ואיך זה קרה לו. שבע דקות ו־49 שניות מפתיחת המשחק הוא נתקל באלכס פטרוביץ' מפלורידה והוטח בחוזקה בלוחות. לעומתו, דריק רוז עדיין מנסה לשחזר מתי בדיוק החליטו ברכיו לבגוד בו פעם נוספת. ביום שלישי עבר בדיקת MRI, בעיקר במטרה להרגיעו שהכאב שחש בברך ימין אינו משמעותי. התוצאות היו כל דבר פרט למרגיעות: אבחון קרע במיניסקוס, שמחייב ניתוח. בהפרש של שעתיים, איבדה גם קבוצת הכדורסל של העיר את הכוכב הגדול שלה. העובדה שהיא והוא כבר התרגלו לכך הופכת את כל העסק לעצוב הרבה יותר.

רוז מול מילווקי, השבוע. "כל עוד ראית אותו חודר בריא לסל, לבולס היתה אפשרות לחשוב על אליפות"צילום: אי־אף־פי

בפעם השלישית בשלוש שנים, דריק רוז נכנס לניתוח שלאיש אין מושג כיצד ייצא ממנו. בפעם הראשונה, קרע ברצועה הצולבת בברך שמאל ב־2012, החמיץ עונה שלמה. בפעם השנייה, קרע במיניסקוס בברך ימין בסוף 2013, נזרקה עונה נוספת לפח. העונה, אחרי הכנה מדוקדקת, היה אמור לחזור למרכז הבמה. זה קרה באופן חלקי; כצפוי, זו לא היתה היכולת של ה־MVP מעונת 2010/11, אלא רכבת הרים מקצועית, מצב טבעי למדי עבור מי ששיחק עשר פעמים בלבד בשתי העונות הקודמות. 18.4 נקודות למשחק הושגו ב־41% מהשדה, חמישה אסיסטים הגיעו עם 3.2 איבודים. לצד משחקים טובים מאוד — בעיקר בתקופה שלפני האולסטאר — רשם הופעות חלשות, אבל כל עוד נותר בריא באופן יחסי ושיחק 31 דקות מדי לילה, איש לא בא בטענות. הלילה כבר באו, אבל לא אליו.

"בניגוד לפציעות הקודמות, איש לא ראה את זה מגיע", כתב ג'ון גרינברג מ־ESPN, "לא היתה שום תחושה שהוא פצוע במשחק מול מילווקי ביום שני. אני מודה שהייתי נאיבי וחשבתי שגמרנו עם זה. הצורה שבה שיחק העונה היתה הגיונית. היו לילות שזה נראה נהדר, היו כאלה שזה נראה רע. הרבה מאוד באמצע. הוא עשה את העבודה, ניסה לגשש את דרכו חזרה לצמרת. במובן הבסיסי ביותר, פשוט שמחת שהוא על הפארקט, חודר ומחטיא, מביא את הטוב עם הרע. לעתים ספג ביקורת, אבל זה מגיע עם הטריטוריה. מזל מהסוג הזה לא צריך להגיע איתה".

בגיל 26, כבר אפשר לקבוע שמזל מהסוג הטוב לא יקושר עם שמו של רוז בכל הקשור לקריירה הספורטיבית. שידורים חוזרים זה נחמד לפעמים, אבל לא כאלה, קטעים שלמים מהחיים שהעומד במרכזם והסובבים אותו אינם רוצים לשחזר. עוד ניתוח, עוד תהליך שיקום שיודעים כיצד יתחיל אבל לא איך ובעיקר מתי ייגמר, עוד רחמים בתצורתם הווירטואלית, מסרים מנחמים משחקני הליגה באמצעות טוויטר. רוז היה שם יותר מפעם אחת. "מרגיש רע עבור D-Rose", צייץ לברון ג'יימס, "תרים את הראש, חבר, ותישאר חזק". גם לג'מאל קרופורד, ג'ון וול, דיאנדרה ג'ורדן, מו וויליאמס ולאחרים היו מסרים דומים, בדיוק כמו בנובמבר 2013 או אפריל 2012.

כעת, בפעם השלישית, יצטרך רוז להחליט באיזו דרך להתאושש. אם להסתמך על תקדימי העבר, יעדיף את הארוכה — ניתוח שיתקן שוב את הקרע ולא הוצאת החלק הפגוע. המשמעות עבור כל המעורבים מוכרת עד כאב: תהליך החלמה ארוך יותר, שבשלב הזה של העונה, עלול גם לסיים אותה עבורו מוקדם מדי. החלופה, שעשויה להחזירו למגרשים תוך שישה עד שמונה שבועות, עלולה גם לקצר את הקריירה. ולרוז יש דעות נחרצות בנוגע לקיצורי דרך כשמדובר בגוף שבו הוא מתכנן להשתמש הרבה אחרי הפרישה.

"אני יודע שהרבה אנשים כועסים כשהם רואים אותי נח משחק או שניים בחוץ, אבל הם לא מבינים למה אני עושה את זה", אמר לאור התהיות בתחילת העונה לגבי המשחקים שהוא מחמיץ, "אני לא חושב רק על העונה הזו. אני חושב על הטווח הארוך, על הימים שאחרי הכדורסל. איני רוצה להגיע לטקס הסיום של הבן שלי כשאני סובל מכאבים רק בגלל משהו שעשיתי בעבר. אני רק מנסה להיות חכם".

בתחילת העונה הכל נראה אחרת:

לחוכמה, מתברר, אין יותר מדי קשר למזל, או לברכיים עמידות. הבולס, למודי ניסיון מהעונות הקודמות, נערכו בהתאם מבעוד מועד. אחרי שההלם הראשוני יעבור וישכחו לתום ת'יבודו את העובדה ששוב "שרף" את רוז על הפארקט ברבע הרביעי במשחק גמור מול הבאקס — טענות דומות הוא שמע גם אחרי הפציעה הראשונה של רוז — שיקגו תמשיך לנצח בקצב של 50 ניצחונות.

העובדה שגם כאשר רוז אינו על הפארקט היא עדיין מנצחת יריבות ב־3.5 נקודות (ל־100 התקפות), רק חצי נקודה פחות מהזמן שהוא משחק, תומכת בכך — כמו גם העובדה שמאזנה 7–4 ב־11 המשחקים שהחמיץ העונה. אם לא יגיע חיזוק נוסף (נייט רובינסון, למשל), קירק היינריך וארון ברוקס יקבלו יותר דקות, וג'ימי באטלר — האולסטאר של הבולס העונה בקו האחורי — יהיה חשוב מתמיד. פריחתו של טוני סנל בתקופה האחרונה תקבל משנה תוקף, כמו גם הבריאות של ג'ואקים נואה והיכולת של פאו גאסול להמשיך בכושר שבו הוא נמצא מכדור הביניים הראשון של העונה.

אלא שבנסיבות הקיימות, קשה להסתכל על מי שנמצא ולא להיזכר כל הזמן במי שאינו. שיקגו עדיין קבוצה טובה מאוד שתוציא מעצמה יותר מסך חלקיה, וההיסטוריה כבר לימדה אותה בדרך הקשה כיצד לשרוד זמן ממושך ללא החלק המרכזי שלה, אבל איש לא יכחיש שבלעדיו הכל יהיה קשה הרבה יותר — ולא ברור במשך כמה זמן. "לא משנה כמה הוא שיגע אותנו בהתעקשותו להשליך לבנים מהשלוש, כל עוד ראית אותו חודר בריא לסל, לבולס היתה אפשרות לחשוב על אליפות", כתב דייויד יו מ"שיקגו טריביון", "מה נחשוב על הסיכויים הללו עכשיו?". ובכן, הנה מחשבה של עיר שלמה: אלי הספורט לא ריחמו הלילה על שיקגו. את דריק רוז, מתברר, הם כבר נטשו מזמן.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ