העיקר לא לפספס את ג'ורדן הבא

אלעד זאבי
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אלעד זאבי

"נזקקנו לסנטר". כך, בשתי מלים, נדמה היה שנפתרה עד קץ הימים הדילמה הקבועה של קבוצות בדראפט: לבחור שחקן בעמדה בה יש צורך להתחזק או את השחקן הטוב ביותר שעדיין פנוי.

להגנת לארי וויינברג, הבעלים של פורטלנד ב־1984 והאיש שחתום על מלים שהפכו מגוחכות בחוכמת בדיעבד, הבלייזרס באמת נזקקו לסנטר. זו הסיבה שכאשר הפסידו ליוסטון בהטלת מטבע את ההזדמנות לבחור בהאקים אולאג'ואן, העדיפו לקחת את סם בואי וברכי הזכוכית שלו במקום לחטוף את השחקן הגדול בהיסטוריה של הכדורסל. "צריך לזכור שבגארדים היה לנו את קלייד דרקסלר וג'ים פקסון", הסביר מאמן פורטלנד, ג'ק רמזי, "נזקקנו לסנטר טוב. אני לא זוכר ששמו של מייקל ג'ורדן בכלל הוזכר. במבט לאחור, כנראה שהייתי לוקח שוב את סם".

רמזי ידע להתעקש כשהיה משוכנע בצדקתו, ועדיין - כיום קשה מאוד למצוא ג'נרל־מנג'ר שפוי בדעתו שהיה משתכנע. הדור החדש אפילו לא מתלבט; חרף ההתקדמות העצומה בסקאוטינג, הרי כל עוד מדובר בשחקנים ולא ברובוטים, בחירת דראפט תמשיך להכיל אחוזים גבוהים של הימור. וכולם רוצים להמר נכון. "אנחנו לא בוחרים על בסיס צורך", הסביר בשנה שעברה הג'נרל־מנג'ר של פיניקס, ריאן מקדונו, "תמיד נבחר במי שאנחנו חושבים שתהיה לו הקריירה הטובה ביותר".

הדראפט מחכה השנה ללא פחות משבעה שחקנים מקנטאקיצילום: אי־פי

שיטת ה"קח את הכישרון הטוב ביותר שפנוי ותשבור את הראש אחר כך" הפכה עם הזמן למתווה הפעולה הפופולרי ביותר. פשוט יש יותר מדי תקדימים משני גורלות שתומכים בה. הלייקרס היו מסודרים בעמדת הקלע עם אדי ג'ונס כשג'רי ווסט התעקש להפוך עולמות - בעיקר את זה של ולאדה דיוואץ - כדי להביא לקבוצה את קובי בראיינט בדראפט 1996. סן אנטוניו לא התלבטה לשנייה מה לעשות עם הבחירה הראשונה כעבור שנה, אפילו שכבר היה לה גבוה דומיננטי.

"היו אנשים שחשבו שהשילוב בין דייויד רובינסון לטים דאנקן לא יעבוד, אבל הם השלימו אחד את האחר", אמר לאחרונה 
ל־CSN ברט בראון, שהיה חלק מהצוות המקצועי של הספרס באותה תקופה. כיום, כמאמן פילדלפיה, הוא ממשיך לתמוך באותה פילוסופיה; בדראפט הקודם בחרו הסיקסרס בג'ואל אמביד למרות בעיותיו הבריאותיות וחרף הימצאותו בסגל של נארלנס נואל. "אני מניח שבדראפט יש שכבות מסוימות, ענייני כדור בדולח שאי אפשר לחזות, אבל יש אמת אחת: צריך ללכת עם השחקן הטוב ביותר, ולפתור את כל שאר החורים תוך כדי תנועה".

לעתים קרובות, ההגדרה "השחקן הטוב ביותר" עשויה להציג תת שאלה: האם השחקן הטוב ביותר הוא כזה שמסוגל לתרום משמעותית כאן ועכשיו, או שמא יש צורך להסתמך על המושג הערטילאי "פוטנציאל"? לפט ריילי יש משנה ברורה בנושא. "אנחנו רוצים שחקנים מפותחים עם ניסיון", הבהיר לאחרונה ל"סן סנטינל", "בקבוצות הטובות ביותר בליגה משחקים שחקנים מנוסים, שמסוגלים להשפיע על משחק פלייאוף". הבחירות של מיאמי בשבאז נאפייר ונוריס קול מבטאות את ההשקפה הזו, אבל בתקופה בשנה שבה פוטנציאל היא מלה בעלת השפעה מאגית על ג'נרל־מנג'רים, לא כולם שותפים לה.

בדראפט 2003, למשל, דטרויט לא עמדה בפיתוי. היה לה סמול־פורוורד צעיר ומבטיח (טיישון פרינס) וקלע בשיאו (ריפ המילטון). כך העדיפה לוותר על כרמלו אנתוני ודוויין ווייד בשביל דארקו מיליצ'יץ', שגם אחרי שפרש מכדורסל ממשיך לגרום לבחירה הזו להיראות יותר ויותר מגוחכת. "ידענו 20% ממה שהיינו צריכים לדעת", יגיד ג'ו דומארס לימים על הבחירה במי שהיה אמור להיות דירק נוביצקי הבא, והפך לדוגמן של המנטרה "תשכחו מהסגל הקיים כשאתם בוחרים".

"אנחנו רוצים שחקנים מפותחים עם ניסיון", הבהיר פט ריילי לאחרונה ל"סן סנטינל", "בקבוצות הטובות ביותר בליגה משחקים שחקנים מנוסים, שמסוגלים להשפיע על משחק פלייאוף"צילום: אי־פי

כמובן שקל יותר לדבר על כך מאשר לעשות זאת. באופן כללי, נדמה שהמשפט הזה מאבד מערכו ככל שיורדים בסדר הבחירות, כשבמקביל תמיד ינסו הקבוצות לתפוס שתי ציפורים בבחירה אחת - גם את השחקן הטוב ביותר וגם לענות על צורך מקצועי. "אנחנו עומדים לקחת את השחקן הטוב ביותר שיישאר פנוי", הכריז בתקופה הזו אשתקד ריץ' צ'ו, הג'נרל־מנג'ר של שארלוט. איכשהו יצא שההורנטס, שבדיוק היו צריכים פאואר־פורוורד וקלע, צירפו את נואה וונלה ופי.ג'יי היירסטון. על אלפריד פייטון, שנבחר עשירי - מקום אחד אחרי וונלה - בחרו לדלג. זה הגיוני כשמדובר בקבוצה שמחזיקה בסגל את קמבה ווקר, אבל גם נוגד את ההצהרה של צ'ו.

ברגע שיוצאים מתחום הלוטרי, 14 הבחירות הראשונות, דברים הופכים ברורים יותר. אם קבוצות חלשות ילכו בכל הכוח על כישרון - "במצב שבו אנו נמצאים, אנחנו פשוט רוצים להעמיס כמה שיותר שחקנים מוכשרים", הגדיר זאת הג'נרל־מנג'ר של מינסוטה, מילט ניוטון - הרי בבחירות המאוחרות יותר עשויים לפעול אחרת. בבחירות הללו מחזיקות בדרך כלל קבוצות פלייאוף, שלעתים קרובות יעדיפו להמיר את הבחירה - שוות ערך לקלף הפתעה במונופול ככל שמתקדם הדראפט - בשחקן מוכח שיענה להן על צורך מיידי. בדראפט 2011, באינדיאנה היו בטוחים שזה מה שהם עושים כשצירפו את ג'ורג' היל תמורת הבחירה ה־15. להגנתם, היל - שהיה מחביביו של גרג פופוביץ' - הוא באמת שחקן סולידי במובן הטוב ביותר של המלה. מצד שני, קוואי לאונרד.

לעתים יש צד שלישי שמשפיע על הליך הבחירה. זה אולי לא קורה הרבה, אבל בשנה שעברה - אז סיפקה סקרמנטו קינגס הצצה מרצון למתרחש מאחורי הקלעים ביום הדראפט - היה מרתק לראות בעלים שמשתלט על העסק. ויוק רנדיב אולי לא כיוון לכך (ואולי כן), אבל העובדה שחיבב מאוד את ניק סטאוסקאס ממישיגן ניווטה את תהליך קבלת ההחלטות של אנשיו. "בוא נעבור אחד־אחד בחדר ונשמע מה מעדיפים, את סטאוסקאוס או פייטון", אמר, והוסיף: "עבורי זה סטאוסקאס". הפתעה: הקינגס, שב־2013 בחרו בבן מקלמור באותה עמדה, לקחו את סטאוסקאס.

מצד שני, לפחות מישהו היה החלטי בסקרמנטו. בזמן שדיוואץ, סגן נשיא המועדון, דיבר בימים האחרונים על הצרכים של הקינגס בבחירה השישית בדראפט שיתקיים הלילה - "רכז נוסף ופאואר־פורוורד שישלים את דמרכוס קאזינס" - כבר עלו דיווחים על כך שהמאמן ג'ורג' קארל מעדיף דווקא להיפטר מקאזינס. אם התסריט הזה יתממש, לדיוואץ תהיה הזדמנות לשחזר מלים אלמותיות במידה שיתבקש להצדיק את הבחירה: "נזקקנו לסנטר".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ