דייויד בלאט: "בוודאי שאני ממשיך בקליבלנד, היחסים עם לברון ישתפרו"

אריה ליבנת
אריה ליבנת
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אריה ליבנת
אריה ליבנת

מסיבת העיתונאים הקודמת של דייויד בלאט בישראל התקיימה יום לאחר סיום העונה הקודמת, אז הודיע על פרידה ממכבי תל אביב. מסיבת העיתונאים שלו היום (שבת), התקיימה יומיים אחרי סיום העונה בישראל. הפעם, בלאט לא קשור אליה. סגן אלוף ה-NBA נחת לחופשת מולדת קצרה. "שלום לכולם, סוף סוף אני לא צריך לדבר אנגלית. לאורך השנים הצלחתי להרוס הרבה שפות, אנגלית, עברית, רוסית, איטלקית. לאיפה שאני הולך אני הורס את השפה", הוא פתח את דבריו בבדיחות.

עוד לפני שלב השאלות, בלאט סקר במונולוג את העונה הראשונה שלו בליגה הטובה בעולם. "פשוט כיף להיות בבית, כיף לחזור. זו היתה שנה פנטסטית, מרגשת, מעניינת, מאתגרת והספקתי ללמוד המון. הייתי צריך את השנה הזו כדי להיכנס ממש לכל מה שנקרא ה-NBA ולחזור לחיים שפעם היו מוכרים לי. אני שמח שהצלחתי לשרוד את השנה הזו ויצאתי ממנה הרבה יותר חזק ועם הרבה יותר ידע על איך להתנהל.

"כשנגמרה העונה הרגשתי ריק לגמרי. רק לפני כמה ימים התחלתי להרגיש בן אדם עוד פעם, כי כולנו הלכנו קצת לאיבוד בתוך זה אבל זו היתה חוויה מדהימה ואני כ"כ שמח וגאה על מה שעשינו בשנה ראשונה, זה לא מובן מאליו. זה נותן לנו המון בטחון ומוטיבציה לחזור בעונה הבאה ולנסות לעשות עוד צעד ולהגיע ליעד שאנחנו רוצים.

"עם סיום העונה נכנסנו להכנה לדראפט. אחרי שסיימנו את זה, התחלנו לעבוד על כל הנושאים של השחקנים החופשיים, שהשוק שלהם מתחיל באופן רשמי ב-1 ביולי וכנראה שאצטרך לחזור לזה ולא להנות הרבה זמן בארץ למרות שאחזור לפה שוב באוגוסט, לתקופה יותר ממושכת. חזרתי עכשיו כי רציתי לראות קצת את המשפחה ולשאוף את הארץ. מנוחה גדולה לא תהיה לי, אבל אני מאוד שמח להיות פה ובטח שמח לחזור לארץ".

הסתדרה בקלילות גם עם קצב הדיבור שלו. דייויד בלאטצילום: אי־פי

בלאט נשאל לגבי האימרה שלו בזמן גמר הפלייאוף על שבעה מיליון איש בישראל שקמים כדי לצפות במשחקים. "קיבלתי שבעה מיליון טלפונים, חלק מהם, אני מניח, ראו את המשחקים. לאורך כל הקריירה שלי, בכל מקום שעבדתי, הרגשתי שאני סוג של שגריר של מדינת ישראל בזמן שאני עוסק במקצוע האימון. אני נציג של הארץ ושל האנשים פה. ברור שזה לא שבעה מיליון שהתעוררו, הסיבה שהרגשתי צורך להגיד את זה שאנשים בארץ התעניינו וגם אם לא קמו לראות אז אחרי זה נכנסו לאינטרנט ודיברו עם חברים".

בניגוד לשמועות שפורסמו בארה"ב, בלאט משוכנע כי הוא ממשיך לעונה הבאה. "בוודאי שאני ממשיך, זו לא שאלה בכלל. יש לי חוזה לשלוש שנים עם אופציה לעונה רביעית. אני לא חשבתי להפסיק והם בטח ובטח לא. טבעי שאני אמשיך".

לגבי הביקורות שספג מהתקשורת האמריקאית בהשוואה לזו שהיתה לו בישראל, אמר: "כשאתה נמצא בתפקיד כזה, בפרונט של קבוצה נחשבת שמצפים ממנה ושאתה חדש ושאתה שונה כל כך מהאנשים הרגילים שנכנסים לתפקיד אז אתה יכול רק לצפות לזה שהעיניים יהיו מופנות עוד יותר אליך ושהביקורת יכולה לבוא בכל מיני צורות ורמות של קושי. לי אין שום בעיה עם זה, אף פעם לא היתה לי בעיה עם זה. האם אני רוצה לעשות את זה, לפעמים אתה שומע ואומר שזה לא לענין, זה לא נכון, זה לא פייר, זה לא צודק, זה חלק מזה. ככל שאני מתקדם בקריירה אני מבין שכל זה הוא חלק גדול ממה שמניע את כל העסק שלנו. אני התעייפתי מלהתמודד יותר מדי, אני מנטרל וממשיך בשלי. אנחנו הגענו לגמר ה-NBA ולא צריך להתבייש בזה".

על היחסים עם לברון ג'יימס, אמר: "היחסים שלי עם לברון הם טובים, עברנו תהליך של להכיר אחד את השני, למדנו איך לעבוד ביחד בצורה הכי טובה שאפשר. עברנו הרבה מאוד דברים, גם ביחד, גם כקבוצה. כשאתה עובד עם כוכב בסדר גודל שלו, היחסים מעט שונים. זה לא כמו עם כל שחקן אחר. זה היה תהליך לימוד, שנינו רוצים את אותו דבר ולא תמיד מסכימים על הכל. למדנו לעבוד ביחד בצורה טובה וחיובית וזה רק יילך והשתפר. אני לא כ"כ מודע לתיאורים. מה שאני אומר לך, זו האמת. חד וחלק, אנחנו עובדים בצורה טובה מאוד יחד וזה רק יילך וישתפר.

"כל אחד מאיתנו צריך להרוויח את המקום שלו. הכניסה שלי ל-NBA שונה בתכלית וייחודית בכל ההיסטוריה של הליג.ה מישהו שמעולם לא דרך בה, ופתאום צריך לאמן קבוצה שיש בה את השחקן הכי טוב בעולם ואחד הטובים בהיסטוריה של הליגה, שנמצא שם כבר 12 שנה. ברור שייקח זמן וצריך ללמוד איך להתנהל ולא תמיד הכל חלק וצריך שיתוף פעולה בין האנשים המעורבים. אני לא עומד מולו בסוג של תחרות, אני עובד ביחד אתו וצריך למצוא את הדרכים הנכונות כדי להיות שותף אתו ועם אחרים, בטח למישהו חדש כמוני. תוך כדי כל הבלאגן צריך גם ללמוד את העסק לכן אני מאוד שמח שעברתי בהצלחה את השנה הראשונה".

על ההבדלים בין אימון בארה"ב לעומת אירופה אמר: "בשבילי זה שלושה דברים: תקופת ההכנה הקצרה יחסית, מספר האימונים המועט שיש לך תוך כדי העונה והאינטנסיביות של המשחקים -  82 בשישה חודשים. זה פשוט טירוף כמה אנחנו משחקים ונוסעים. כמה המאמץ הוא גדול על השחקנים ואיך אתה מתייחס לזה ולהתחשב במצב הפיזי והמנטלי של השחקנים. גם אורך המשחק, 48 דקות לעומת 40 באירופה, זה הבדל עצום במיוחד שזה יום אחר יום. זה משנה את הדינמיקה במשחק, את הדרך שאתה מנהל אותו. התלוננתי בעבר על התקשורת שיש פה. זה שום דבר לעומת הווליום שם, לפני כל משחק פלייאוף הייתי צריך לעשות חמישה ראיונות עוד לפני תחילת המשחק. אני רגיל לשבת במשרד שלי ולהתרכז ללא הפרעה, שם אני צריך לעשות את זה חמש פעמים, לוקח לי 45 דקות לפני שאני צריך להגיד ללברון מה לעשות או מה לא לעשות".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ