שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מוכנים ללכת בשבילם עד קצה האולם

מושלי מדינות וראשי עיריות בארצות הברית הפכו לבני ערובה בידיהם של בעלי קבוצות מיליארדרים, שמשתמשים באיומים ומבטיחים לעזוב כדי להשיג מימון ציבורי לבניית מתקנים גדולים יותר, משוכללים יותר ולעתים מוגזמים מדי

אלון פרימו
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בעלי הקינגס, ויבק רנאדיב (מימין), וראש עיריית סקרמנטו, קווין ג'ונסון, סוקרים את העבודות על האולם החדש. לא כולם מרוצים מהפרויקט הראוותני, הממומן ברובו מכסף ציבוריצילום: MAX WHITTAKER / NYT
אלון פרימו

בשנים האחרונות התרגלו אוהדי סקרמנטו לעובדה שהם לא מובילים בכלום, אלא אם כן מדובר בכאוס. הקבוצה שנחשבת לאחד החורים השחורים ביותר ב-NBA ושם נרדף לתרבות ניהול כושלת עדיין מחפשת את הנתיב להצלחה מקצועית - וכל עוד דמרכוס קאזינס ברכב אפשר להאמין שהיא גם תמצא אותו לבסוף - אך את המסלול לעתיד טוב יותר היא כבר מצאה מחוצה לו. הצעד הראשון בדרך להצלחה עובר במרכז העיר, שם מוקם כיום מה שאמור להיות אולם הכדורסל המשוכלל ביותר בעולם.

השינוי המדובר טרם השפיע על הנעשה על הפארקט, אך הוא החל כבר במאי 2013, אז רכש ויבק רנאדיב, מיליארדר אמריקאי ממוצא הודי שעשה את הונו כמהנדס תוכנה, את המועדון. "גולדן 1 סנטר" הוא שמו של האולם החדש שנבנה בימים אלה במרכז סקרמנטו בעלות של 550 מיליון דולר, שתקפוץ ליותר ממיליארד דולר אם מביאים בחשבון את בתי העסק והמגורים שייכללו במתחם האדיר, שלפי התוכנית אמור לשנות את פניה של בירת קליפורניה.

האולם יכיל 17,500 אלף מקומות ישיבה עבור הצופים שיהנו מהמיטב שיש לטכנולוגיה להציע. מלבד ממשקים גרפיים שמחוברים ישירות לרשתות החברתיות השונות, בנייה ירוקה שתתכתב עם צמחיית האזור, דלתות האנגר ענקיות שמקבלות את פני הבאים ומובילות לכיכר ציבורית עליה ישקיף מלון יוקרה ולוח מסכים שיכאיב בעיניים, האולם בסקרמנטו מתכתב עם רוח התקופה.

"אנחנו עוזרים לסקרמנטו להפוך לעיר העתיד", אמר רנאדיב לתחנת הרדיו של NBC בסקרמנטו, "ברגע שהאוהד ייכנס למתחם, המערכת החכמה שלנו תזהה אותו, אם ירצה בכך, ותפקידה יהיה למלא אחר כל גחמה שלו". היא תעשה יותר מכך, כשתוביל אותו אל הכיסא שלו ותדע אפילו איזה אוכל הוא מעדיף. "זה יהיה הבניין החכם והירוק ביותר בעולם", ממשיך רנאדיב על האולם שיספק גם פתרונות מעשיים כמו מידע על השירותים עם התור הקצר ביותר, כמה זמן יידרש לקנות כוס קולה וזמן היציאה המשוער עם סיום המשחק.

בזמן שרנאדיב מתגאה בבית החדש והחכם של קבוצתו, שצפוי להיות מוכן בעוד 17 חודשים, לא כולם מרוצים מהפרויקט הראוותני, הממומן ברובו מכסף ציבורי. נושא מימון היכלי הספורט נמצא בשנים האחרונות בכותרות בארצות הברית. בעוד המצדדים טוענים כי הכסף מופנה לאולמות ולאיצטדיונים שמעודדים את הכלכלה ומפתחים את חיי החברה והתרבות, המתנגדים אומרים כי אין סיבה שמדינות ועיריות – רובן הגדול נמצאות בגירעונות – יממנו אולמות לקבוצות ספורט הנמצאות בבעלות מיליארדרים.

המחקרים תומכים בעמדת המתנגדים. בעוד שאולם חדש אמנם משפיע לטובה על המסחר באזורים הסמוכים לו, קשה עד בלתי אפשרי למצוא את אותה השפעה באזורים המרוחקים ממנו. מחקר שפורסם לאחרונה ב'פורבס' בחן את ההשפעה של איצטדיוני הבייסבול שנבנו בבולטימור, סן דייגו, סן פרנסיסקו, דנוור וסיאטל על הכלכלה המקומית במשך 25 שנה. המחקר לא מצא עדות לכך שהאיצטדיונים שיפרו את הכלכלה המקומית, בטח בהתחשב בכך שהכסף שהוקצה לטובת הבנייה היה יכול להיות מושקע באפיקים ראויים יותר, דוגמת חינוך, רווחה ודיור.

"אנחנו בונים אולם לשניים מהאנשים הכי עשירים בארצות הברית", אמר ג'ונתן ברוסטוף, חבר בית הנבחרים של וויסקונסין, ל"ניו יורק טיימס", "אם חייזרים היו מגיעים לכאן ורואים מה קורה, הם היו אומרים 'מה לעזאזל אתם עושים?'". "בעלי הקבוצה התנהלו כאילו אין להם שום מחויבות לתושבי המקום", הוסיף דייויד בוואן, גם הוא מבית הנבחרים של וויסקונסין. טים שיי, ראש לשכת המסחר של ממילווקי, דווקא מאמין כי האולם שיוקם בעיר בקרוב יתרום לחיי העיר, ולאו דווקא בהקשר הכלכלי: "זה נותן לעיר זהות וייחוד", הסביר, אך ההחלטה של מושל המדינה להעניק מימון לאולם החדש של הבאקס צורמת במיוחד כשמביאים בחשבון שרק כמה שבועות קודם לכן חתם על קיצוץ של 250 מיליון דולר בתקציב אוניברסיטת וויסקונסין.

הדמיה של "גולדן 1 סנטר". האולם יכיל 17,500 אלף מקומות ישיבה עבור הצופים שיהנו מהמיטב שיש לטכנולוגיה להציעצילום: יח"צ

מילווקי היא רק הדוגמה האחרונה לעיר שנכנעה לדרישות המיליארדרים והעניקה להם מאות מיליוני דולרים. בעוד בסקרמנטו נהנה רנאדיב מתמיכתו של ראש העיר קווין ג'ונסון, שחקן עבר ב-NBA, בעלי הבאקס, ווסלי אדנס ומארק לאסרי, היו צריכים לאיים כדי לקבל כסף ממשלתי. השניים ממש לא המציאו את השיטה. רוב איצטדיוני הספורט בארבע הליגות הבכירות הוקמו בעזרת מימון ציבורי. ב"פורבס" דווח כי בין השנים 2010-2000, השקיע הציבור האמריקאי לא פחות מ-12 מיליארד דולר באולמות והיכלים. גם את הרווחים שכבר מיוצרים מהאולמות – בעיקר הודות להסכמי חסות וזיכיונות לממכר מזון – משלשלות הקבוצות לכיסן. התשלום היחידי שהמדינה מקבלת בחזרה הוא דמי שימוש שנתיים, שיכסו את ההשקעה בעוד מאות שנים.

בעוד שבעלי קבוצות הספורט בארצות הברית נהנים הן מעסק מרוויח, מניב ויוקרתי, והן ממימון ציבורי שמסייע להם להגדיל את ההכנסות העתידיות, מושלי המדינות וראשי העיריות נותרים כבני ערובה. בשנים האחרונות החלו בעלי קבוצות ה-NBA לשחק משחק מיוחד - "תנו לי אולם, או שאני עוזב לסיאטל", קוראים לו, והמיליארדרים, כראוי למיליארדרים, לא מפסיקים לנצח.

אף איש ציבור לא מעוניין להיות חתום על עזיבה של קבוצת ספורט מקצוענית. סיאטל עדיין מנסה להתאושש מעזיבת הסופרסוניקס ב-2008, ובלוס אנג'לס עדיין לא התגברו על עזיבת הראמס ב-1995. לכן, שתי הערים הללו משמשות ככלי מינוף בידי בעלי הקבוצות. "מי תהיה הקבוצה הבאה שתתחזה למי שעוברת לסיאטל, אלא אם כן העיר לא תשלם לה על האולם החדש והנוצץ שלה?", שאל ביל סימונס בטוויטר, "מדהים שב-2015 מיליארדרים עדיין מצליחים ללחוץ ערים ומדינות לבנות להם היכלים". כפי שזה נראה, המציאות העקומה הזאת לא צפויה להשתנות בקרוב.

עכשיו תראו מה יש לג'ון אוליבר להגיד על האיצטדיונים בארה"ב

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ