בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לפני סטפן קרי, היה לגולדן סטייט גיבור על מסוג אחר

במשך חמש עונות הוא ליהטט על הפארקט, הלהיב את האוהדים והטביע מכל מצב בזמן שהשחקנים זרקו קרשים. מאז שעזב, עוד לא נמצא מחליף ל"רעם" – הקמע הנשכח של הווריירס

תגובות
סאדיקי פולר כ"רעם"
JAKE MICHAELS / NYT

היו זמנים שבהם סאדיקי פולר היה מתפרנס מלבישת חליפת גוף צמודה. שרירים מספוג פיארו את זרועותיו ומסיכה כחולה, מעוטרת בברק, כיסתה את פניו. פולר גילם את "רעם" – הקמע החד פעמי של גולדן סטייט ווריירס, רגע נשכח בתולדות המועדון.

כגיבור-על-קופץ-טרמפולינות-מטביע-כדורים, רעם נשלף ממגרש הגרוטאות של הקמעות והושלך לפארקט ב-2008, עת אוקלוהמה סיטי ת'אנדר הגיעה העירה. הכינוי של האיש בחליפה ושל הקבוצה האורחת לא עלה יפה, ורעם סיים סופית את תפקידו. הווריירס טרם מצאו לו מחליף.

פולר, שהיה על מדים בהופעת הבכורה של רעם בשנת 1997, שעשע במשך חמש שנים את האוהדים באוקלנד טרם עזב את המקצוע והלך לרדוף אחר חלומו כקומיקאי. גילום "רעם" היה מהנה, מודה פולר, אך לא נטול אתגרים. גולדן סטייט לא היתה האלופה שוברת השיאים שהיא היום – מאזנה בתקופתו עמד על 281-97. "סטף קרי היה עושה את העבודה שלי לקלה בהרבה", אומר פולר בראיון טלפוני מביתו שבלוס אנג'לס, "אתה יודע כמה קשה לגרום ל-18 אלף לעודד קבוצה שכל הזמן מפסידה?".

תחילת הקריירה שלו היתה בלהקה של פעלולני הטבעות. פולר, מתעמל בהכשרתו, זינק על הטרמפולינה וההזדמנות. באותו זמן, עונת 1996/97, נדדו הווריירס לסן חוזה בגלל שיפוצים באולמם הביתי. הקבוצה עשתה כמיטב יכולתה למשוך קהל חדש בעזרת קמע בשם "ברסרקר", אך זו היתה הרפתקה קצרת ימים. "ברסרקר מת לאחר עונה אחת", נזכר ברט ימאג'וצי, מנכ"ל המועדון.

קריירת הסטנד-אפ של פולר

פולר זיהה את הפוטנציאל הטמון באזור המפרץ. עם חזרת הווריירס לאוקלנד עונה לאחר מכן ומתיחת הפנים שבאה בעקבות חנוכת האולם המחודש, הושק גם לוגו נוצץ ובמרכזו ברק. "רעם" בא לעולם, פולר מצא חלטורה חדשה. "חייתי את החלום, אני עדיין לא מאמין שקיבלתי כזאת הזדמנות", הוא נזכר בתחושותיו.

לאחר שחש כי הקבוצה לא זוכה למספיק תמיכה מהמקומיים, התגייס פולר להעלאת המורל. הוא התפרץ למבואה של בנק בתלבושת מלאה, והכריז: "זה שוד!". כנראה שזו לא היתה הדרך המוצלחת ביותר לבנות קשרים עם הקהילה. "הייתי נלהב יתר על המידה כשקיבלתי את העבודה", הוא מספר. כשחזר למשרדי המועדון, המתינו לו מספר פקידים רמי דרג. הם שמעו על התעלול שלו. "הם היו כאילו, 'שמע, זה נהדר שאתה משקיע, אבל אתה לא יכול פשוט לצוץ בבנקים'. הייתי ילד, לא הבנתי את זה".

מספר חודשים לאחר שנכנס לתפקיד, חנק לטרל ספריוול את מאמנו פי.ג'יי קרליסימו. אלו היו שנים לא פשוטות לגולדן סטייט, שבזמן כהונת פולר לא ניצחה מעל 21 משחקים בעונה. היו לו גם כמה רגעים יפים: משחק אחד-על-אחד על פני מגרש שלם מול כריס מאלין, או רבע שעה שבמהלכה ניסה שאקיל אוניל להסיר את המסיכה שלו. "אני לא מבין, אסור שלבנאדם תהיה זהות סודית?", תוהה פולר.

הופעותיו של רעם היו לא פעם מנקודות האור הבודדות של הערב. הוא היה כמו בובת משחק שהתעוררה לחיים. בזמן שהשחקנים זרקו קרשים, הוא דפק הטבעות. התלבושת שלו ותנועותיו היו יוצאות דופן מהנהוג בתעשייה, והאוהדים ידעו להעריך זאת. "הוא היה חלקלק ושרירי", מעיד ימאג'וצי, "באותו זמן, רוב הקמעות היו חיות פרוותיות ומגושמות, כאלה שאוהבים לחבק".

הרעם שהתגלגל עד סין

זו גם לא היתה מלאכה חפה מסיכונים, או כפי שפולר הגדיר: "כמו כל גיבור-על, סבלתי ממספר הגבלות". סקוץ', למשל, היה בעיה. כל מגע עם החומר הנדון איים על שלמות החליפה. גם משקפי השמש שהרכיב תמידית אמנם העניקו לו מראה מבריק, אך הקשו עליו את התנועה באולם כשהאורות כבו. למרבה הצער, התאורה עומעמה לא פעם לפני כמה מהפעלולים המסובכים שלו: זינוק מקצה לוח הסל, רכיבה על אופנועים, או קפיצה מטרמפולינות. "הקפדתי על כניסה אקסטרווגנטית", הוא אומר, "השתדלתי לעשות משהו מרשים לפני פתיחת המשחק".

בחגורתו של פולר עשרות הופעות בציבור מדי עונה. הוא הגיח בבתי ספר וכיכב באירועי פתיחה, נוסף על ביצועיו ב-41 משחקי הבית של הווריירס. בניגוד למרבית הקמעות, רעם אף הורשה לדבר עם הקהל. לא תמיד היה לו נוח בחליפה הצמודה והחמה. מדי פעם נזקק למנוחה. "אולי זה רק עניין של עשר דקות, אבל זה לא כל כך פשוט לרוץ לתוך משרד של מישהו ולהכריז 'היייייי! יום הולדת שמח מהווריירס!'", הוא מספר. סך הכל, זו היתה עבודה מאומצת. כמו ספיידרמן, גם הוא נהג לכבס בעצמו את מדיו.

אחרי שעזב ללוס אנג'לס כדי להופיע כסטנדאפיסט, מילאו אחרים את תפקיד הרעם של גולדן סטייט – אך ימיו של הקמע היו ספורים. נכון לעכשיו, האלופה היא אחת הקבוצות הבודדות ב-NBA שלא מאיישות את התקן. הרי בכל עונותיו, גולדן סטייט היתה קבוצה מפסידה. "כיום", מסכם ימאג'וצי, "ההצגה האמיתית היא על הפארקט".

אל הכתבה ב"ניו יורק טיימס"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#