בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טים דאנקן הצליח בלי טיפת סקס־אפיל להפוך לשחקן השפוי הטוב בהיסטוריה

המורשת של טים דאנקן לא תיזכר בזכות טראש טוק או אגו. אלא, בעיקר בשל העובדה שמדובר בכוכב ללא פגם שנחשב לסוד ההצלחה של סן אנטוניו כארגון

20תגובות
דאנקן לאחר הזכייה באליפות
David J. Phillip/אי־פי

ההתעסקות האובססיבית עם שלל הזוויות של כוכבי העל, חלק בלתי נפרד מאהדת ספורט, מעניקה משקל יוצא דופן למלה "מורשת". התרגום המוחשי, לפחות ברמת הדמיון, כולל חלק ניכר משגרת יומם שמוקדש לישיבה על כיסא בפוזת האדם החושב, והרהור בן שעה לפחות על מורשתם הספורטיבית. הרי לא עוברות 24 שעות בלי שרוג'ר פדרר, למשל, מנתח את שלל הרבדים של המספר 18, ולא חולף שבוע מבלי שלברון ג'יימס סופר בדאגה את טבעותיו על רקע פוסטר של מייקל ג'ורדן קולע מעל בריון ראסל. הגדולים ביותר נמדדים על ידי הגדולים ביותר לפניהם; זו דרכו של הספורט, וזו הדרך לחיי נצח ספורטיביים.

טים דאנקן, מהסופרסטארים המיוחדים בתולדות הענף – שהודיע היום על פרישה אחרי 19 עונות - יוצא דופן גם בהיבט הזה. האם מישהו אי פעם העלה על דעתו שדאנקן מוטרד ממספר האליפויות עמן יפרוש? כמות הנקודות שיקלע? מספר הדקות שישחק? בחיים לא. יש שחקנים שמעצבים תדמית, אבל הצורה בה נתפש דאנקן עוצבה בדמותו מבלי שיקדיש לכך רגע של התעסקות מלאכותית. משחק אסוציאציות מהיר ירכיב סט תכונות של קדוש ספורטיבי, לא של סופרסטאר ממוצע ב-NBA. וזה הגיוני, כי דאנקן מעולם לא היה סופרסטאר ממוצע.

דאנקן  פשוט חיבק כדור וזכה בעוד טבעת
Eric Gay/אי־פי

סן אנטוניו נחשבת (בצדק) לאי של שפיות בליגה של קבוצות קפריזיות, אבל היא לא היתה מסוגלת להפוך לכזו מבלי שיהיה ברשותה השחקן השפוי הטוב בהיסטוריה. אומרים שלגדולים באמת תמיד יש שריטה – ג'ורדן וקובי היו שמוקים, למג'יק ושאקיל היה אגו גדול כמו החיוך ובירד היה אמן טראש-טוק – אבל השריטה היחידה של דאנקן היתה שלא נמצאה אצלו כזו. במשך 19 שנים בליגה לא נמצא שחקן אחד שגיד עליו משהו רע; את האגו שלו, אם בכלל יש לו, אפסן ביחידת אחסון באיי הבתולה; טראש-טוק? אלא אם כן מגדירים חלוקת עצות לגבוה יריב כיצד עדיף לו להתקיף במהלך משחק. "אחד האנשים המיוחדים בחיי", הגדיר אותו גרג פופוביץ', אדם שמפגין ציניות גם כלפי ארוחת הבוקר שלו – אך מעולם לא בהקשר של דאנקן.

החטא הקדמון בהקשר של דאנקן היה לייחס לו אדישות, אפרוריות או חוסר ייחוד. במשך שנים האיש נתן פייט לזריחת השמש בבוקר ושקיעתה בערב בכל הקשור לתוצרת קבועה (ממוצעי קריירה של 19 נקודות, 10.8 ריבאונדים, 3 אסיסטים ו-2.2 חסימות), אבל הסקס-אפיל שלו ככוכב לא עלה על זה של קליעה עם הלוח מחצי מרחק. בזמן שעל כל גופייה מספר 21 של הספרס נקנו 21 גופיות של קובי, שאקיל או לברון, דאנקן - שאפילו את העבירות הטכניות המפורסמות ביותר שלו ספג בגלל חיוכים על הספסל – פשוט חיבק כדור וזכה בעוד טבעת. רק בחצי עשור האחרון, פרק זמן שבמהלכו כבר החל לרשום "נצחי" כשנדרש למלא תאריך לידה בטופס 101, הפרגון והאהבה שקיבל תאמו את מעמדו האמיתי בין גדולי המשחק.

בזמן שיתעורר ויכוח על מקומו בין כל אלו – הפאוור-פורוורד הטוב בהיסטוריה? טופ 5 או רק טופ 10 אי פעם? - דאנקן יהיה האחרון שייטול בו חלק. מבחינתו, תפקידו הסתיים ברגע שסיפק את תנאי הפתיחה לוויכוחים מסוג זה שינוהלו על ידי אחרים; 19 עונות, 5 טבעות, 15 הופעות באולסטאר, 2 תארי MVP, 3 תארי MVP של סדרת הגמר, 10 בחירות לחמישיית העונה (כולל אחת בגיל 37), 8 בחירות לחמישיית ההגנה הראשונה. אף מספר אינו אקראי, ועדיין קשה לתפוס עד כמה אקראית היתה הדרך לבריאתם – הוריקן שהשמיד את הבריכה בה הצטיין כנער ואילץ אותו לעשות הסבה. אלי הכדורסל פועלים בדרכים משונות.

Sports and Tv Series Highlights

עבור חובבי ההשוואות והמספרים, ה"מורשת" של דאנקן תימדד קודם כל באליפויות, הופעות באולסטאר וגביעי MVP. ברור שזה חלק מהעניין, אבל שחקן כמו דאנקן חייבים לזכור אחרת; נכון, אין לו הופעה של 81 נקודות במשחק או מור"ק כמו "משחק השפעת", אבל זה מה שיפה בטים דאנקן: ממש לא חסרים לו משחקים גדולים, אך המהות שלו היתה גדולה יותר מרגע אחד בזמן. שחקן לא נשאר הציר של חמש אליפויות הפזורות על פני שלושה עשורים שונים מבלי שישפיע עמוקות על הצורה בה מתנהל הארגון שלו. השלווה והצניעות של דאנקן השחקן היתה מדבקת, החיבור שלו עם חבריו לקבוצה ומאמנו היה נדיר והכדורסל עמו זכו באליפות האחרונה יחד ב-2014 היה מהיפים שנראו. זו היתה אליפות של קבוצה גדולה, כי כשהכוכב הגדול ביותר בקבוצה לא מתייחס לעצמו ככזה, אף אחד אחר לא יתייחס לעצמו ככזה.

פופוביץ' אוהב לומר מדי פעם שסוד ההצלחה של סן אנטוניו כארגון טמון ב"כדור פינג-פונג ממוזל ב-1997", וגם כאן קשה להאשים אותו בציניות. הרי אם יש כדור שאנשי הספרס צריכים לחבק היום חזק במיוחד, זה הכדור. ועדיין, אפילו אם ייזרק על לוח סל וייצור את ההוריקן הממוקד ביותר בהיסטוריה, טים דאנקן נוסף לעולם לא יהיה.

גרג פופוביץ וטים דאנקן על הפארקט
Eric Gay/אי־פי


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#