בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ברגע אחד נלקחו לו שני אחים - ובכל זאת, ניק יאנג אוהב כל רגע בחיים

ניק יאנג, שאולי סוף סוף מצא בית אצל לוק וולטון בלייקרס, הוא כבר לא רק שחקן כדורסל. הוא פרסונת לייף סטייל שמשלבת צבע, מופרעות והרבה SWAG

תגובות
ניק יאנג
Rich Pedroncelli/אי־פי

יש רגעים בהם המציאות מנציחה את גיבוריה בצורה האותנטית ביותר. למשל, שלשת הניצחון של ניק יאנג בשבוע האחרון מול אוקלהומה. המהלך המקורי היה אמור להסתיים בזריקה של לו וויליאמס, שכבר הושיט את ידיו לתפוס את המסירה, אבל יאנג חטף אותה עשירית שנייה לפני. סל ניצחון נורמטיבי, הבהיר בכך, עדיף שישאירו לשחקן נורמטיבי. "היו צריכים לרשום לי גם חטיפה בדף הסטטיסטיקה", אמר בסיום כשעל פניו חיוך ענק. אולי גם כי ביצע צעדים ברורים במהלך.

לא הכל מצחיק את ניק יאנג, אבל מגיל צעיר התרגל לפתור סיטואציות מורכבות בעזרת חיוך תמידי. הוא המשיך לחייך גם בתחילת יולי האחרון, אחרי שארוסתו לשעבר, הזמרת איגי אזליה, הבהירה ל-6.6 מיליון עוקביה בטוויטר כי נפרדה ממנו אחרי שצפתה בו בוגד בה בביתם באמצעות מצלמות אבטחה, או לאחר שכמעט איבד אצבעות מידו הקולעת בעקבות מופע זיקוקים מאולתר ביום העצמאות. למעשה, הוא המשיך לחייך גם כשה"חבר" גילברט ארינאס, אולסטאר לשעבר וטרול מקצועני בהווה, התפרץ לביתו עם מצלמה והציק לו ולבנו הקטן. "אבי אומר לי שאני מחייך כדי למנוע מעצמי לבכות", אמר יאנג ללי ג'נקינס מ"ספורטס אילוסטרייטד" בשנה שעברה, "אני לא יודע בקשר לזה, אבל אני חושב שלפעמים אני מחייך כדי להסתיר דברים".

רוצים לקבל כל טור וכתבה של אלעד זאבי ישירות למייל, מיד עם פרסומם ? לחצו על ״התראות במייל״, כאן למעלה בשורת השיתוף

קשה לראות מה מסתתר מתחת כשדואגים לרפד זאת בכל כך הרבה שכבות של נונסנס. מאז קיץ 2011, יאנג הוא כבר לא רק שחקן כדורסל, הוא פרסונת לייף סטייל בשם Swaggy P""; בבית הוא מסתובב בחלוקים של ורסצ'ה, יש באמתחתו בגד גוף של סופרמן (שכבר דגמן בטיסה קבוצתית), בארוחות בוקר הוא בולס קורנפלקס בכל צבעי הקשת וחדר שלם בביתו מוקדש לנעליים - כולל בן אדם שתפקידו המוגדר הוא לפקח על מאות הזוגות. "SWAG זה ביטחון עצמי, הצורה בה אתה מתלבש, הולך ממקום למקום, כל הפרסונה", ניסה יאנג להסביר, "אינך יכול להיות מודאג ממה שאנשים אומרים".

יחסית לטיפוס שמנסה להצטייר כאקסצנטרי, קיימת עקביות מפתיעה בכל הנוגע למה שאנשים אומרים על יאנג. הרי גם היום, בגיל 31, משתמשים פחות או יותר באותן הגדרות בהן השתמשו כשהיה משליך זריקות מופרעות במגרשים בלוס אנג'לס בילדותו – ובדרך כלל זה מתחיל ב"אם ייקח את עצמו ברצינות". אלא שיאנג, אדם שיסתנן לחתונה פקיסטנית אחרי משחק חוץ, מסוגל לעשות זאת רק עד גבול מסוים – כזה שלא יאיים על האדם שהוא. "ג'יימס בונד פוגש את הנסיך המדליק מבל אייר", היתה אחת מהגדרותיו לכך.

את המינון הנמוך של המודעות העצמית, או הנטייה לא לייחס לה חשיבות רבה מדי, ירש כנראה מאמו. הרבה לפני שבנה היה שחקן NBA, העניקה לקובי בראיינט חיבוק ספונטני כשהבחינה בו בקניון בלוס אנג'לס ואמרה לו בקול רם: "אני יודעת שאנשים אומרים שאתה אנס, אבל איני חושבת כך". גם לאביו, מתאגרף ששאף להיות שחקן הוליוודי, לא היה חסר שיק תיאטרלי. "ראיתי את כל התמונות הישנות שלו, עם האפרו ושרשראות הזהב", סיפר יאנג לג'נקינס, "זה היה כל כך מגניב".

הצורך להיות מגניב נולד בשלב מוקדם אצל יאנג, מיד אחרי שהמוות פקד את משפחתו. אחיו הבכור נרצח על ידי חבר כנופיה שטעה בזיהוי. אח נוסף עבר התמוטטות עצבים בעקבות המקרה. "כדור אחד הרג לנו שני ילדים", אמר אביו בסרט "עונת ההזדמנות השנייה", שעקב אחרי עונתו האחרונה של יאנג בתיכון. בן הזקונים תמיד נתפש כתקוותה האחרונה של המשפחה לעתיד טוב יותר, אך זה לא תמיד נראה המקרה; יאנג עזב שני תיכונים, בהם למדו חברי הכנופיה שהרגו את אחיו. לפני שהצטרף למכללת SCU, נכשל פעמיים בבחינות הקבלה (SAT). כישלון נוסף היה יכול לעלות לו בקריירת ה-NBA שלו.

ואולי מקורות צבעוניותה טמונים בכלל בתחילתה, בוושינגטון, לצד ארינאס – מופרע עם קבלות בדמות נשיאת נשק חם באימון. ארינאס איפשר ליאנג להתגורר בחינם באחד מבתיו, וטוען עד היום כי מלבד ויכוח בודד שנגע לקדימות בתור לחשפנית במיאמי - ונפתר באמצעות "אבן, נייר או מספריים" - הם לא רבו מעולם. אם בכל זאת עבר יאנג עבירת משמעת, בעל הבית פשוט העמיד אותו כמו בכיתת יורים וריסס כדורי פיינטבול בגבו. הוויזארדס, שבחרו ביאנג במקום ה-16 בדראפט 2007, ראו איך הפוטנציאל שלו נדחק הצדה לטובת שטויות משותפות עם כוכב הקבוצה ויאנג התבקש להפגין רצינות, אך באותה מידה היה יכול להתבקש להפסיק לנשום. "ניסיתי להאט את הקצב, להיות האיש הרציני. למסור פה, למסור שם, להריץ פיק-אנד-רול", אמר, "הרגשתי כמו רובוט".

למועדוני כדורסל ב-NBA אין בעיה עם רובוטים, או לכל הפחות עם שחקנים שלא יעזו לוותר על ליי-אפ קל כדי לקלוע בסיבוב של 360 מעלות. הוא נדד מוושינגטון לקליפרס ולפילדלפיה, לפני שב-2013 חתם לעונה אחת בלייקרס, שהחתימה אותו בקיץ שלאחר מכן על חוזה לארבע שנים תמורת 21 מיליון דולר. במובן מסוים, הפך לפנים של המועדון בעונות השפל האחרונות; מנטליות ה"האקונה מטטה" ששידר התאימה לאפאטיות שהפגינו השחקנים כלפי ההפסדים שנערמו, או להתעסקות בדברים שאינם כדורסל. למשל, הסרטון שדלף בעונה שעברה ממכשירו הסלולרי של דיאנג'לו ראסל, בו נראה יאנג מספר על יחסיו עם אישה שאינה ארוסתו.

התקרית הזו, בצירוף העונה הגרועה בקריירה של יאנג – שסבל מסגנון האימון הנוקשה של ביירון סקוט – נראתה כמו תחילת סופו של הרומן בין הלייקרס לשחקנה הצבעוני ביותר. ביולי, בין סכנת איבוד אצבעות לשיימינג בטוויטר, גם הוא חשב שזה מה שיקרה. "אתה שומע כל כך הרבה דברים, וכבר אינך יודע למה להאמין", אמר ל"דיילי ניוז" בלוס אנג'לס. להפתעתו, היה מי שהאמין בו; איכשהו, אפילו אחרי שהרזומה של יאנג כיכב בשנים האחרונות בעיקר במדורי הרכילות, לוק וולטון הגיע לסטייפלס סנטר נטול דעות קדומות לגביו. "מהרגע הראשון היו לנו שיחות טובות והיתה אווירה טובה במועדון מאז שהוא נכנס לתפקיד", סיפר יאנג, "עבורי, זה עשה את כל ההבדל".

תוך שישה שבועות, שכללו מחנה אימונים ומשחקי קדם עונה, הפך מסרח עודף בסגל של הלייקרס לחבר של קבע בחמישייה. "כמו להוציא יד מהקבר", הגדיר זאת בחיוך בחודש שעבר, ברוח ליל כל הקדושים. המספרים שלו עד כה טובים למדי – 13.9 נקודות ב-58% משוקללים מהשדה (EFG, הטוב בקריירה) – אבל הסיפור של יאנג מעולם לא התחיל ונגמר בהם. העובדה שמי שמותג כליצן החצר הוא בין השחקנים אליהם פונה המאמן ברגעים הרציניים במשחקים, משמעותית יותר מכל מספר. "אני לא חושב שמישהו אמור להיות בהלם מכך", אמר וולטון ל-ESPN, "הוא השוטינג גארד הפותח שלנו. אחת הסיבות שאנחנו רוצים אותו על הפארקט בסיום היא כי אינו מפחד מהרגע. הוא אוהב את הרגע".

האמת היא שנראה כי יאנג אוהב כל רגע בחיים – את הטובים לצד הרעים. מי שהביע בעבר עניין לפגוש את הרוצח של אחיו כי "אי אפשר לחיות עם שנאה בלבך ולפעמים צריך לדעת לסלוח", טוען כי שם מאחוריו גם את התקרית עם ראסל. "איני יכול להישאר כועס לנצח", אמר ל"FOX", "אנחנו חברים לקבוצה וכבר עבר מספיק זמן".

חוץ מזה, החיים מציעים יותר מדי דברים עבור יאנג בשביל להישאר תקוע במקום אחד או במחשבה ספציפית. אתמול הוא חטף השפלה פומבית, היום הוא חוטף סל ניצחון מהידיים של חבר לקבוצה, מחר יחטוף בגב כדורי פיינטבול. הכל הוא חלק מהמכלול ששמו ניק יאנג, ג'יימס בונד שפוגש את הנסיך המדליק שפוגש את באגס באני שפוגש את ארינאס. "בכל פעם שחשבתי שאני יודע לאן הולך הסיפור של יאנג, מתרחש טוויסט בעלילה", אמר בעבר דניאל פורר, שביים את הסרט על יאנג הצעיר. ההפתעה הנוכחית, אם כך, כבר לא אמורה להפתיע איש.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#