בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עבור המאמנים ראיונות בזמן משחק הם קוץ בישבן, אך יש גם מי שהפך אותם לאמנות

המרואיינים לא ממש אוהבים אותם, הם בדרך כלל חסרי תועלת וחסרי ייחוד, אך יש גם כאלה שסבורים שהם מעניקים עומק לצופים: הראיונות בין הרבעים ב-NBA מעוררים מחלוקת - גם אם בדרך כלל הם בעיקר מרדימים

תגובות
ג'יי. איי. אוונדה מראיין את גרג פופוביץ'
Soobum Im/רויטרס

הרעיון מאחורי ראיונות עם מאמני NBA תוך כדי משחק היה עדיין די חדש כשדוריס בורק, שדרנית ופרשנית מוערכת ב-ESPN, חוותה אירוע מצער.

לפני מספר שנים, במהלך משחק חסר ייחוד של הספרס מול פיניקס, ניגשה בורק לגרג פופוביץ', מאמן סן אנטוניו. השאלות שלה, היא אומרת, לא היו מזהירות. למעשה, היא זוכרת אותן כ"נוראיות".

הראיון לא שודר בשידור חי - הוא הוקלט במהלך הפסקת הפרסומות - ובורק לא ממש זוכרת את כל הפרטים. היא חושבת ששאלה את פופוביץ' משהו על שאקיל אוניל, ששיחק אז בשורות הסאנס. כשניגשה בסיום הראיון לכסאה בצד הפארקט, המפיק שלה שאל אותה אם היא תהיה בסדר במידה והרשת תבחר לא לשדר את הראיון. "התגובה שלי היתה 'תודה לך שאתה לא משפיל אותי'", היא אומרת.

מאז בורק כבר הפכה למומחית בראיונות מסוג זה, וכיום כולם משודרים - ללא קשר לרמת המבוכה שהם מעוררים. הם מטרידים (בעיקר את המאמנים), דורשים זהירות (של הכתבים) ולעתים מספקים מחזה שקשה להסיר ממנו את העיניים (לצופים בבית). ראיונות במהלך משחקים הפכו למרכיב מרכזי בשידורי הטלוויזיה של ה-NBA.

"זה פשוט לא תקין", אומר דוק ריברס, מאמן לוס אנג'לס קליפרס. "מעולם לא בזבזתי אפילו שנייה אחת במחשבה על מה לומר שם", אומר קווין מקהייל, לשעבר מאמן יוסטון ומינסוטה.

ניצוץ של תובנה? הלצה משעשעת? אלה ייחשבו להצלחות מונומנטליות בז'אנר הראיונות תוך כדי משחק, שבדרך כלל אורכים בין 15 ל-20 שניות של תיאטרון אימפרוביזציה. הראיונות מוקלטים בהפסקות שבין הרבעים - המאמנים המתארחים בין הרבע הראשון לשני והמאמנים הביתיים בין הרבע השלישי לרביעי.

"אתה מנסה לשאול את השאלה הכי טובה", אומרת בורק, "אבל אתה לא בהכרח שולט בתוצאה".

כמה מאמנים משקיעים יותר מאחרים, או לפחות עושים עבודה טובה יותר בלזייף השקעה. בורק יודעת שמאמן דטרויט סטן ואן גנדי, למשל, יספק תשובה כנה על מצב קבוצתו, שכן קשה לו להסתיר את רגשותיו. "אתה תרגיש כל טיפת תסכול שיש לסטן ואן גנדי על הקבוצה שלו", היא אומרת.

יש גם מאמנים כמו ריברס, שמודה כי הוא בקושי מקשיב לשאלות. הוא מגיע עם תשובות מוכנות, הוא אומר, משהו בסגנון "אנחנו צריכים לשחק טוב יותר". ובכל זאת, שדרני הקווים מעריכים את השיטה שלו. "דוק ריברס אולי לא יספר לי הכל", אומרת בורק, "אבל יהיה לו חיוך והטון שלו יהיה נהדר".

קרייג בארי, סמנכ"ל תוכן ברשת התקשורת של טרנר ספורט, אומר כי המטרה של כל שידור היא להעניק לצופה גישה רחבה ככל הניתן למשחק. ראיונות במהלך משחקים, הוא אומר, עוזרים להרחיב את הנראטיב. זו הסיבה, אומרת ליסה סולטרס, שדרנית קווים ב-ESPN, שהיא מרגישה שחשוב שיש לה גישה למתרחש. "חלק מהדברים הכי טובים קורים במהלך פסקי הזמן", היא אומרת.

אך סולטרס ועמיתיה צריכים גם להיות תכליתיים. לפי החוקים, למראיין מותר לשאול שתי שאלות. לפעמים, אומרת בורק, היא אומרת למאמן שתשאל אותו שאלה אחת בלבד, בתקווה שזה יספק תשובה עם מחשבה מאחוריה. ויש גם פעמים שהיא חשה שהמאמן פשוט לא בעניין.

"אני חושבת שחייבים להיות חכם בנוגע לנסיבות, ולפעמים פשוט לומר לעצמך 'היי, אני פשוט אשאל שאלה אחת הפעם'", אומרת בורק, "ולו לצורך שימור עצמי".

שיטת "השאלה האחת" יכולה גם לפגוע במראיין. במהלך המשחק השלישי בסדרת הגמר בעונה  שעברה, בזמן שגולדן סטייט מצאה עצמה בפיגור 17 נקודות ברבע הראשון מול קליבלנד, בורק מצאה עצמה מול סטיב קר, ושאלה אותו מה הוא ראה מקבוצתו. "לא הרבה", ענה קר. זו היתה האינטרקציה כולה.

זה היה יכול להיות גרוע יותר. במהלך המשחק הרביעי בסדרת גמר המערב ב-2014, שאל דייויד אולדריג', שדרן קווים ב-TNT, את פופוביץ' איך הספרס שיחקו לדעתו ברבע הראשון. פופוביץ' ענה בכך שבהה באולדריג' שבע שניות, עד שהמראיין נאלץ להזכיר למאמן שהם בשידור חי בטלוויזיה. "שבע שניות של שתיקה", נזכר אולדריג'.

אולדריג' רואה את הערך של הראיונות - "אתה נותן לצופה את התחושה של להיות שם" - אך גם מבין למה חלק מהמאמנים מתעצבים מכך. "אתה מפריע להם בזמן שהם עובדים", הוא אומר, "זו טרדה עבורם".

וכמובן, יש את בעיית גרג פופוביץ'. המאמן הוותיק של הספרס לא נהנה מראיונות במהלך משחקים, בלשון המעטה. מצב הרוח שלו נע בדרך כלל מבלבול לרוגז. אבל אנשים אוהבים לצפות בזה. הראיונות שלו הפכו לסוג של אמנות.

"אני חושב שמה שפופ עושה זה להביע את המחאה שלו", אומר ג'ורג' קארל, שאימן לאחרונה את סקרמנטו,  "אני לא אוהב ראיונות במהלך משחקים. אנשים אולי לא יאהבו לשמוע את זה, אבל כמאמן, אתה מנסה לומר כלום".

קארל זוכר מתי הכל התחיל. בספטמבר 2007, הוא אומר, מאמני הליגה התכנסו בשיקגו לפגישה השנתית. דייויד סטרן, קומישינר הליגה באותה עת, הופיע עם בכירי רשתות השידור. ה-NBA חידשה אז את חוזי השידור שלה עם ESPN, ABC ו-TNT  לשמונה השנים הבאות, תמורת  7.4 מיליארד דולר. כחלק מההסכם, הסביר סטרן, הליגה רוצה לערוך ראיונות במהלך משחקים עם המאמנים, בשידורים הארציים. קארל זוכר שסטרן אמר כי רשתות השידור שילמו לליגה המון כסף, ועל הליגה לדאוג שיהיו שמחים.

רוב המאמנים בחדר לא היו נלהבים מההתפתחות הזו. "היינו נגד זה", אומר קארל, "אמרנו שאי אפשר לעשות את זה, שזה המקלט שלנו. הפסדנו".

סם וינסנט, שהיה אז מאמן שארלוט, אמר שהראיונות פשוט יהוו עוד גורם מפריע למאמנים, שגם ככה סובלים מלא מעט הטרדות במהלך משחקים. אבל מאמנים גילו לאורך זמן שהראיונות הם מהדברים הפשוטים בעבודה שלהם. "אין לי שום דבר להסתיר", אומר מאמן פיניקס ארל ווטסון, "אתה יכול לראיין אותי במהלך משחק, בחדר הלבשה, אתה אפילו יכול צוות אליי צוות צילום שיעקוב אחרי כל הזמן. לא אכפת לי. אולי הראיון האחד הזה ישנה למישהו את החיים".

מקהייל, כיום פרשן ב-TNT וב-NBATV, אומר כי כשהיה מאמן, הוא תמיד שכח את קיום הראיונות. אחד מעוזריו נאלץ לטפוח על כתפו ולהזכיר לו. "האם זה קוץ בישבן?", שואל מקהייל, ומיד עונה, "בטח, לפעמים. בגלל שאתה חושב 'או, אלוהים, יש לנו שתי דקות לסדר את ההגנה לפני הרבע הבא'. או מה שזה לא יהיה שאתה מנסה לתקן. ואז אתה חושב 'נו, באמת. עכשיו אני חייב לעשות את זה?'".

אבל שלא כמו מאמנים אחרים, מקהייל טוען כי הוא שמח שהוסיפו את הראיונות במהלך משחקים. זה עזר לאוהדים להרגיש קרובים יותר לאקשן, הוא אומר. וזה גם - בכפוף לרצון המאמן ולשיתוף הפעולה שלו - יכול להוסיף עומק למשחק.

"אך יש ימים", אומר מקהייל, "שאתה פשוט במצב רוח מחורבן ולא ממש בא לך לסייע לצופה הממוצע".

לכתבה בניו יורק טיימס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#