נבחרי העונה האלטרנטיביים: הסנטר הכל יכול מדנוור, האח של סטף והברכיים שקרסו בעקבות צ'ק

רגע לפני תחילת פלייאוף ה-NBA, הגיע הזמן לבחירות האלטרנטיביות: הכדורסלן שיכול לעשות הכל, הגנטיקה של משפחת קרי, הפולקלור של אמביד וההתאיידות של בנדר. וגם, הצ'ק שגרם לברכיים לקרוס

אלעד זאבי
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ניקולה יוקיץ' (משמאל) לא מתרגש מלברון ג'יימס. מסוגל לכדרר, ללעוס מסטיק, למסור, לחסום ולהאכיל את הדגים בו זמניתצילום: Chris Humphreys/רויטרס
אלעד זאבי

אחרי חמישה וחצי חודשים של עונה רגילה, יחלו החל ממחר בלילה לילות לבנים וקסומים לחובבי ה-NBA, עם קרבות הפלייאוף של ליגת הכדורסל הטובה בעולם. במהלכם, יחולקו הפרסים לשחקנים הבולטים והמצטיינים של העונה, אולם בזמן שראסל ווסטברוק וג'יימס הארדן יתמודדו על תואר ה-MVP, המאמנים הבכירים בליגה יתחרו על תואר מאמן העונה, והצעירים על תואר הרוקי הבולט, ישנם כמה מועמדים שהצטיינו באופן קצת שונה וייחודי להם, ולא יזכו לגביע מוזהב על פועלם. זה בדיוק הזמן והמקום לתת להם כבוד ולבחור את המצטיינים האלטרנטיביים של עונת ה-NBA.

השחקן המדליק של העונה: ניקולה יוקיץ'
אחת הסיבות העיקריות לכך שדנוור הסתכלה לפלייאוף בלבן של העיניים עד השנייה האחרונה, אבל יותר מכך, יופי של סיבה לפתוח טלוויזיה ולצפות במשחק של הנאגטס. אחת הקלישאות המפורסמות על סנטרים היא שאין ביכולתם לכדרר וללעוס מסטיק באותו זמן, אבל במקרה של יוקיץ', היא צריכה להיות הפוכה; נדמה שהאיש מסוגל בתנועה אחת לקלוע, למסור, לחסום, לקחת ריבאונד ולהאכיל את הדגים בבית. תענוג לראות את יוקיץ' משחק כדורסל, וזו אולי המחמאה הכי גדולה ששחקן כדורסל יכול לקבל.

לא יזכה במאמן העונה אבל זה לא אומר שאינו כזה: אריק ספולסטרה
יש כל מיני אסכולות בכל הקשור לבחירת מאמנים. יש את אלו שמשוכנעים שעקביות זה שם המשחק, מה שמטה את הכף לזכות גרג פופוביץ' ומפעל חייו שרק משתבח. יש את אלו שתמיד יצביעו לזכות השינוי הגדול ביותר לעומת העונה הקודמת, מה שמעניק לגיטימיות לקייס של מייק ד'אנתוני. אבל השינוי שאריק ספולסטרה הצליח לחולל בקבוצה שפתחה את העונה במאזן 30-11 והיו לה את כל הסיבות בעולם לפצוח בטנקינג מפואר, הוא לא פחות ממדהים. כמעט כמו המונולוג שלו אחרי שקבוצתו סיימה את החלק השני של העונה ב-11-30, ובמרחק חצי אף מהפלייאוף:

יותר טוב ממה שכולם חשבו: ג'אוול מגי
אנשים צחקו כשגולדן סטייט צירפה אותו למחנה האימונים שלה והמשיכו להרים גבה כשמגי שרד אותו. אבל ככל שהתקדמה העונה, אפילו שונאיו (שאקיל אוניל הוא בדרגת תיעוב בפני עצמה) היו מוכרחים להודות שהוא נותן לווריירס הרבה יותר מאשר אתנחתא קומית מזדמנת. זה אמנם קצת מסולף (אוקיי, הרבה), כי הוא שיחק רק 9.6 דקות למשחק, אבל מגי – מגנט של אלי-אופים בהתקפה ומשנה סדרתי של זריקות בהגנה - סיים את העונה במקום ה-13 בליגה במדד היעילות (PER), שני מקומות לפני סטפן קרי. לא רע בשביל האיש שלכבודו נוצר "שאקטין אה פול".

ה-MVP ברשימת "חבל על הכסף": צ'נדלר פארסונס
כאילו לא שמעו על בעיות הברכיים מהן סבל בדאלאס, הגריזליס רשמו בקיץ האחרון צ'ק על סך 94 מיליון דולר והניחו אותו בכיסו של פארסונס. יש מי שטוען שהמשקל הרב גרם לברכיו לקרוס שוב, בפעם השלישית בשלוש שנים. ממפיס עשתה הכל כדי למנוע זאת, כולל הגבלת דקות קשוחה, אבל היכולת של פארסונס היתה כה מזעזעת – 6.2 נקודות ב-34% מהשדה – עד שאיש לא רצה שישחק יותר דקות. לפחות בטוויטר הוא המשיך לשמור על כושר.

הכי אחי: סת' קרי
אחרי 48 משחקי NBA בשלוש שנים (בארבע קבוצות שונות), קרי הצעיר יותר ניצל ואקום וסיטואציה מפרגנת בדאלאס כדי להוכיח שהוא שייך לליגה הזו - בלי קשר לנפוטיזם. הוא סיים עונה עם 12.8 נקודות למשחק ושתי שלשות ב-43%, מספרים טובים גם אם מורידים לו שליש מחמת "קבוצה שאיבדה עניין בשלב מוקדם של העונה". אם טוני רומו לא יתפוס לו את המקום בסגל בעונה הבאה, הוא יכול להיות חלק מעניין בעתיד של המאבריקס.

כבר לא THE MAN: סטאן ואן גנדי
במאי 2014 קיבל ואן גנדי את כל המפתחות האפשריים לדטרויט פיסטונס. בשנתיים הראשונות זה נראה מבטיח, בטח אחרי ההעפלה לפלייאוף אחרי עונה של 44 ניצחונות בשנה שעברה, אבל העונה זה התרסק כמעט בכל החזיתות. האמון ברג'י ג'קסון לא הצדיק את עצמו (הניסוח עדין במכוון), ואפילו מפלצת-בפוטנציה כמו אנדרה דראמונד נראתה כבויה רוב הזמן. "יהיו שינויים", הכריז ואן גנדי עם סיום העונה, אבל סייג כי אלו לא יהיו מרחיקי לכת. אולי הם דווקא צריכים להיות.

הלוחש לסופרסטארים: סקוט ברוקס
העונה של וושינגטון יצאה לדרך כשברקע מהדהדים המלים "לי ולבראדלי ביל יש נטייה לא לחבב אחד את האחר על הפארקט", אותן אמר בקול רם ג'ון וול במהלך הקיץ. הוויזארדס, שפנטזו על להנחית את קווין דוראנט ונאלצו להסתפק בסוף במאמנו לשעבר, קיבלו בדיעבד את האיש הנכון שכבר טיפל בכוכבים קצת יותר גדולים. התוצאה הסופית היתה שגם וול וגם ביל נתנו את עונותיהם הטובות ביותר, ושבערך מהשליש השני של העונה הפכה וושינגטון לקבוצה ששווה ליג-פאס.

המרענן הרשמי: ג'ואל אמביד
במשך שנתיים היה אמביד סמל לעיכוב "התהליך" של פילדלפיה, קבוצה שהתאהבה קצת יותר מדי בסטטוס הבנייה. העונה, בעיקר במשחקים שהברכיים של אמביד אפשרו לו לשחק, היה כיף לצפות בסיקסרס – שהציגו סנטר עם סט יכולות נדיר. השטויות שעושה אמביד מחוץ לפארקט רק מוסיפות לפולקלור סביבו, שסוף סוף יכול להתבסס על עובדות בשטח שכולל כדור וסל. ההשבתה של אמביד בשליש האחרון של העונה השאירה בעיקר טעם של עוד לראות את פילדלפיה בעונה הבאה - אתו ועם בן סימונס.

ההייפ שהתאייד הכי מהר: דרגאן בנדר
דיון רציני על העונה הראשונה של בנדר ב-NBA מצריך הקראת מספר סייגים לפרוטוקול – הראשי שבהם הוא שהבחור עדיין לא חגג 20. ועדיין, סביר להניח שהסאנס קיוו לקבל יותר ניצוצות סטייל פורזינגיס מהבחירה הרביעית בדראפט האחרון, שלרוב נראה קצת אבוד ב-13 הדקות בממוצע שקיבל ב-43 משחקים. הגיל הצעיר משחק לטובתו בעניין הזה, העובדה שמרקיז כריס נתן יופי של עונת רוקי בעמדה שלו קצת פחות.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ