המונסטארס פתחו שולחן בבוסטון, ובלעו את הסלטיקס - NBA - הארץ

המונסטארס פתחו שולחן בבוסטון, ובלעו את הסלטיקס

ההופעה של קליבלנד במשחק השני בגמר המזרח הזכירה את המפלצות מ"ספייס ג'אם", הותירה את בוסטון המומה, וקירבה את הקאבס לגמר ה-NBA, בפלייאוף מאכזב ומשעמם

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
לברון ג'יימס מרחף מעל כולם.
לברון ג'יימס מרחף מעל כולם. המחצית הראשונה היתה דומה לפיקניק צילום: Tim Bradbury/אי־אף־פי
אלעד זאבי

אחרי המשחק הראשון בגמר המזרח, בו ניצחה קליבלנד בנינוחות ששמורה לצפייה בשקיעה מכיסא נוח בחוף הים, תרם אייזיה תומאס את חלקו לרשימה ההיסטורית "משפטים שהיה עדיף לוותר עליהם". למרות שהקאבס נראו בחלקים גדולים כמו קבוצה שנחתה בבוסטון מיקום מקביל כדי להתמודד מול בני אנוש, תומאס התעקש שזה לא המצב. "הם לא המונסטארס מהסרט 'ספייס ג'אם'", אמר, "הם קושרים שרוכים בנעליהם בדיוק כמונו".

לפחות במובן אחד תומאס צדק: במהלך המשחק השני נצפה קווין לאב קושר את שרוכיו. בעניין השני, לעומת זאת, קווי הדמיון הציפו את ה-TD גארדן. בקלות היה אפשר לדמיין את לברון ג'יימס בסגול מזעזע ואת קיירי אירווינג בוורוד מסטיק הולמים שוב ושוב ביריבים שמתקפלים, נמרחים ומתקמטים לכדי כדור בשלל צורות – כאלו שהיו מנת חלקם של הלוני-טונס במחצית הראשונה מול המונסטארס. גם תוצאת המחצית היתה מוכרת; בסרט הראה לוח התוצאות "די-חד-צדדי, לא?" לעומת 18, כשאחת המפלצות עוד מספיקה להטביע בצורה מגוחכת עם הבאזר. בבוסטון הראה לוח התוצאות 31-72 לקאבס, כשג'יי.אר סמית' חותם את המחצית עם סל מגוחך לא פחות.

אין היגיון לנתח משחק כזה בצורה מקצועית, בעיקר כי הקאבס דרסו את ההיגיון המקצועי של הסלטיקס וערכו מסיבת תה עם הגווייה. אם במשחק הראשון פוררה קליבלנד את בוסטון בעיקר מתחת לסל, הרי שבמשחק השני המארחים היו אפילו נדיבים יותר, מאפשרים לאורחים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. מילא אם ההגנה היתה מתכווצת כדי למנוע חדירות תוך קבלת הסיכון של בוננזת שלשות, אבל בוסטון חטפה בכל צורה – חדירות, שלשות (19 ב-49%), מתפרצות (24 נקודות) והתקפות מעבר. כשהכדור כבר היה בידה, בעיקר מסרה אותו לשחקני האלופה (21 איבודים) או החטיאה – גם זריקות פנויות. "החטאנו כמה זריקות בתחילת המשחק, הם פתחו בצורה חמה והשילוב הזה לא היה טוב", סיכם אל הורפורד, "הכנסנו את עצמנו לבור בשלב מוקדם מאוד".

טריסטן תומפסון
טריסטן תומפסון מפגין עליונות ודומיננטיות, הלילה בבוסטון צילום: Winslow Townson/רויטרס

בור זו הגדרה עדינה לפיגור 41 נקודות בתום שני רבעים, הפרש המחצית הגבוה בהיסטוריה של הפלייאוף. המחצית הראשונה היתה דומה יותר לפיקניק, בו הקאבס פתחו שולחן וזללו כל שחקן עם גופייה לבנה. "אני יודע מה אני מביא לשולחן והליגה הזו יודעת מה אני מביא אליו", אמר לברון במסיבת העיתונאים, כשנדרש לפרסום לפיו אינו בין שלושת המועמדים הסופיים לפרס ה-MVP. אם לא מספיק שתומאס משך בגלימה של סופרמן, עשו זאת גם אחרים – כולל מצביע אחד מתוך 100 שבחר אותו לחמישיית העונה השנייה. "זה מטורף לגמרי", אמר סמית', "זה כמו שג'ורדן שיחק והיה יכול לזכות בכל עונה ועדיין נתנו לפעמים לאחרים. אבל מבחינתנו זה טוב, פשוט עוד קוף על גבו שייתן לו מוטיבציה נוספת".

זה נחמד, אבל ספק אם חובב כדורסל ממוצע יכול להעיד על מוטיבציה דומה לצפות בפלייאוף הנוכחי. "סדרת הגמר תצטרך להיות מופלאה בשביל למנוע מ-2016/17 להיזכר כפעם הראשונה בה העונה הרגילה היתה טובה יותר מהפלייאוף", צייץ מארק סטיין מ-ESPN, וקשה להתווכח עם זה. הטיולים של קליבלנד במזרח וגולדן סטייט במערב מוציאים את העוקץ מהתקופה שאמורה להיות הכי מותחת ואינטנסיבית בשנה. אחרי שהגיעו עייפות וחבוטות למעמד בשנתיים האחרונות (קליבלנד ב-2015, הווריירס בעונה שעברה), זכו השתיים בפלייאוף הזה לכמות ימי מנוחה שלא ראו מאז ספטמבר.

לבוסטון, בכל אופן, לא נראה שיש כלים בשביל לשנות את המצב. ג'ראלד גרין אמנם הזכיר שהסלטיקס כבר היו במצב דומה בפלייאוף הזה, כשהפסידו בבית את שני המשחקים הראשונים מול שיקגו, אבל זה כמו להגיד שביכולתך לגבור על טי-רקס רק כי בעבר גירשת ארנבת. איש לא רשאי לדבר על נס גלוי כמו ניצחון בסדרה, אבל את המינימום – קרב על הכבוד העצמי של קבוצה שסיימה ראשונה במזרח – הסלטיקס חייבים קודם כל לעצמם. "נגלה איזה סוג קבוצה אנחנו במשחק השלישי", אמר אייברי בראדלי, "יצאתי למלחמה עם החבר'ה האלה מדי לילה ויודע שכולנו נבוא לשחק הכי חזק שאנחנו יכולים".

כרגע עדיין לא ברור עד כמה יוכל לעשות זאת שחקנם הטוב ביותר. במהלך הרבע השני נתקע אייזיה תומאס בחסימה של קווין לאב, ולאחר מכן החל לצלוע. פציעה קודמת באותו אזור הוחמרה, ובמחצית השנייה הצוות הרפואי של הסלטיקס כבר מנע ממנו לשחק. בסיום סיפר בראד סטיבנס כי תומאס סבל מפציעה דומה בשני המשחקים האחרונים בסדרה מול וושינגטון, אבל מאמן בוסטון יהיה האחרון שיגרום לזה להישמע כמו התחלה של תירוץ. "זה בטח לא תירוץ בשווי 44 הפרש", אמר. בסופו של יום, אין שום תירוץ שיגרום למספר הזה להישמע הגיוני.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ