בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הגיע הזמן שגולדן סטייט תעבור לבית שראוי למידותיה

אלופת ה-NBA משחקת באולם הישן בליגה, אך בקיץ 2019 תעבור לאולם חדיש ונוצץ. בזמן שהאוהדים הוותיקים מתקשים לקבל את המעבר מאוקלנד לסן פרנסיסקו, מעבר לגשר נמצאות אפשרויות כמעט בלתי מוגבלות

תגובות
האולם החדש של גולדן סטייט
אלעד זאבי

השנים האחרונות עשו חסד יחסי עם האורקל ארנה. בכל זאת, הבית של אלופת ה-NBA. מבחוץ נתלו תמונות ענק של ארבעת האולסטארים, לוגואים מסוגננים נשתלו בכל עיקול וכספים הושקעו גם בשיפוץ המפלסים הפנימיים. ועדיין, כשמסתכלים מקרוב, אפשר לראות את סימני הגיל על האולם הזקן ביותר בליגה, שהוקם ב-1966 ושופץ באופן יסודי שלושה עשורים אחר כך.

הקוליסיאום הצמוד של האת'לטיקס, קבוצת הבייסבול של אוקלנד, משלים את התמונה: מפלצת בטון נטולת חן שמחוברת בגשר מגודר לתחנת רכבת התחתית, בואך אזורים שכנראה עדיף להימנע מהם בשעות מסוימות. במובן מסוים, הקוליסיאום משיל את העטיפה הנוצצת יותר של האורקל עם כל מבט נוסף, בטח כשהמבט נח על שלט שעל פניו נתלה במטרה לעקוץ את האולם הסמוך. בשלט נכתב "נטועים באוקלנד".

שש שנים חלפו מאז הודיעו בעלי הווריירס ג'ו לייקוב ופיטר גובר, יחד עם הקומישינר של ה-NBA דאז, דייויד סטרן, על הקמת בית חדש עבור גולדן סטייט – בצד השני של המפרץ, קרוב מאוד לביתן של קבוצות הפוטבול והבייסבול בסן פרנסיסקו. בזמן שעבר מאז, לתושבי אוקלנד היה מספיק זמן לעבור את כל שלבי האבל במודל קובלר-רוס, מהכחשה וכעס ועד דיכאון. השנה הקרובה, שתהיה האחרונה של הווריירס באוקלנד לפני שיעברו רשמית לאולם החדש בקיץ 2019, כבר תעמוד בסימן קבלה.

"זה לא משהו שהנחיתו אתמול, כך שהיו לנו כמה שנים להתרגל לרעיון", אומרת ז'וסלין, שעובדת באורקל למעלה משני עשורים, "הם מציעים לכל מי שעובד כאן עכשיו לעבור לעבוד באולם החדש, אבל מעטים יעשו את זה. פשוט לא משתלם לחצות את הגשר".

לווריירס זה אמור להשתלם בגדול. ב"צ'ייס סנטר", שבאופן אירוני ייקרא על שמו של בנק, הם ייהנו מכל מה שאוקלנד לא מסוגלת להציע להם: אולם רב תכליתי שימזג בין כדורסל לחוויית צריכה תרבותית שמתאימה לעשירים במאה ה-21. מלבד דגש על תאי צפייה פרטיים, כראוי למתקן בשווי מיליארד דולר, הקומפלקס יכלול גם מרכז קניות, מלון בוטיק ומסעדות גורמה. כפי שהגדיר זאת נשיא הווריירס, ריק וולץ, "אנשים כבר לא מצפים רק לבירה ונקניקייה". כלומר, אנשים עשירים.

האולם החדש של גולדן סטייט - דלג

28.1 קילומטרים בקו אווירי מהאורקל, שמרגישים הרבה יותר מכך בשעות השיא של התנועה, נמצא בימים אלה אתר בנייה שמאכלס בו זמנית 800 פועלים שבונים בית חדש לאלופת ה-NBA. על רקע מנופי ענק ומשאיות בטון מתנוססים דגלים עם פרצופיהם של סטפן קרי וקווין דוראנט, שמפזרים אבק כוכבים לצד אבק רגיל. הסיסמאות מבטיחות חוויה משפחתית גדולה מהחיים – "הנה זה מתחיל", "ברוכים הבאים לעתיד", "הבית החדש של ההצלחה", הכל לצד תמונות חגיגה של הווריירס – בדיוק כמו שאמריקה יודעת להבטיח. כל מה שצריך לעשות זה להרים את הראש ולראות בניין גבוה מהחיים, או לפחות את הפרצוף של דריימונד גרין.

"מצד אחד אני שמח שהווריירס חוזרים לסן פרנסיסקו, אבל לאנשים הטובים באוקלנד מגיע לראות את הקבוצה הזו לפחות כמו לכל אחד אחר", אומר ג'ים, מנהל עבודה בעל זקן שלא היה מבייש את ג'יימס הארדן או סנטה קלאוס. מי שלטענתו עבד גם על שיפוץ האורקל ב-1996, מספר כי באופן פרדוקסלי, לא כולם בסן פרנסיסקו שמחים שזה קורה. "היתה התמרמרות מסוימת מצד תושבים על כך שהאזור יהפוך לסיוט תעבורתי בשנים הקרובות. מצד שני, שלוש קבוצות מקצועניות מצליחות ישחקו בסמיכות. אין ספק שאלה זמנים מעניינים מאוד להיות אוהד ספורט בסן פרנסיסקו".

בשנים האחרונות היה תענוג להיות אוהד כדורסל באוקלנד. אחרי עשור וחצי במדבר – להוציא רגעי קסם ב-2007 באדיבות בארון דייויס ושות' – הווריירס הפכו לקבוצה מענגת. כדורסל שכיף לצפות בו, שיא של 73 ניצחונות בעונה, שלוש אליפויות בארבע שנים (כנראה). כשהם יחזרו לסן פרנסיסקו הם עדיין יהיו בשיאם, מועדון כדורסל בעל מעמד היסטורי. מבחינתם של לייקוב וגובר, התזמון לא יכול להיות טוב יותר; פופולריות שווה עוד כסף, והמשאב הזה נמצא בשפע רב יותר בסן פרנסיסקו לעומת אוקלנד.

"אני לא חושבת שיש יריבות בין האנשים שגרים בין שני צדדי הגשר, אבל אני די בטוחה שכולם די שונאים את כל אנשי ההיי-טק שמתעשרים בגיל צעיר", מאבחנת נהגת מונית שבכלל הימרה על הקאבס לפני תחילת הסדרה. "אני מניחה שהרבה מהם יגיעו למשחקים כשהקבוצה תגיע לסן פרנסיסקו".

המונח המדויק יותר היא "תחזור". הווריירס המקוריים שיחקו בכלל בפילדלפיה עד 1962, אז עברו למפרץ ושינו את שמם לסן פרנסיסקו ווריירס. השם שונה לגולדן סטייט בתחילת שנות השבעים, והחל מ-1971 המשחקים הביתיים שוחקו בלעדית ממזרח למפרץ. כל זה, לכאורה, אמור להעניק הקלות מסוימות בנוגע לפרידה מאוקלנד; אחרי הכל זו לא "בגידה" קלאסית, מעבר של קבוצה שפשוט נעלמת בצד אחד של מפת ה-NBA ומופיעה בצד אחר – כמו במקרי עבר של שארלוט, ונקובר או סיאטל. מצד שני, זה עדיין לא אומר שהסנטימנטים לא סופגים מכה רצינית.

האולם החדש של הווריירס
אלעד זאבי

"אין שום סיכוי, וזה לא בגלל הפקקים", אומר בעל מינוי ותיק מהשורה האחרונה באורקל, שלא מתכוון להגיע למשחקים בסן פרנסיסקו. לטענתו, הוא וחבריו ליציעים ספגו גם את העלייה החדה במחירים, שהיתה צמודה למדד ההצלחה – 134% מאז 2012 – אבל זו תחושת הנטישה שתמנע מהם לעקוב אחרי הווריירס מקרוב. "צריך לזכור שאת כל ההישגים הגדולים שלהם הווריירס השיגו כאן. את האליפות הראשונה ב-1975, עם ריק בארי וג'מאל ווילקס, הם השיגו כאן. עכשיו הם חוזרים לסן פרנסיסקו וכולם יודעים למה. אמשיך לצפות במשחקים שלהם בטלוויזיה, אבל את הכסף באולם שישימו אנשים אחרים, עשירים בהרבה ממני. אחרי העונה הבאה, אני גמרתי עם זה".

כבר שנים שבאוקלנד נפרדים באטיות מהווריירס, גלולה שהרבה יותר קל לבלוע כשאתה עד מקרוב לתקופה הטובה ביותר בהיסטוריה של המועדון. גם ההטבות הקהילתיות נחמדות כל עוד הן קיימות; בארבע השנים האחרונות הן מגיעות בתקופת סדרת הגמר למרכז ילדים ונוער באוקלנד, שזוכה לשדרוג רציני במתקנים לפני הביקור. עסקי יחסי הציבור פורחים כרגיל, כאילו אין תאריך תפוגה מוגדר מראש ליחסים בין המועדון לקהילה: אדם סילבר גוזר סרט, שחקני עבר מחייכים ובפרסומת הבאה של NBA Cares בפסקי הזמן כולם ייראו מאושרים. היום הם יחייכו כאן, מחר בסן פרנסיסקו.

בצד אחד של החדר לש סטף קרי בצק עם הילדים, בצדו האחר משחק איתם קווין קוק בפלייסטיישן. בעוד שאת קרי קצת לא נעים לביים, הרי שעל קוק - שהצטרף לווריירס במהלך העונה אחרי חוזים לעשרה ימים – הצלם לא מהסס להנחית הוראות. "תן לילד היי-פייב", הוא דורש, וקוק מציית. כמו כל המבוגרים בחדר, גם הוא מכיר את כללי המשחק, ולא מדובר באלה של NBA2K. "בסוף זה תמיד מסתכם בכסף", מסכם האוהד מהשורה האחרונה, "אני וחבר שלי יכולים להוציא את הגרון כל הערב, אבל בסוף זה לא באמת משנה לאף אחד במועדון. וכן, זה בולשיט. אבל מה אפשר לעשות?".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#