בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קובי בראיינט מסתכל על רונאלדו, ומודה לאלוהים שלא היה MeToo ב-2003

כשכוכב ה-NBA פרש לפני כשנתיים ברוב כבוד והדר כמעט אפשר היה לשכוח שנתבע באשמת אונס. בזמן שב-2003 הספיקה לו התנצלות פומבית והצטיינות על המגרש, ב-2018 רונאלדו יכול רק להתפלל לתרחיש דומה

9תגובות
קובי בראיינט וכריסטיאנו רונאלדו. זמנים אחרים
AFP, רויטרס

ביולי 2005 הופיעה פרסומת של נייקי ב"ספורטס אילוסטרייטד". אחרי כל תיאור שמעלה אסוציאציה שלילית - אנוכי, מנודה, עקשן - הגיעה תמונה של קובי בראיינט עובד קשה באימון. לא היה שום דבר מיוחד בפרסומת הזו, מלבד פרט טריוויה מסוים מאחוריה: זו היתה הפעם הראשונה מזה שנתיים שנייקי השתמשו בתמונות של בראיינט כדי לפרסם משהו. "נייקי מסכימה עם מרבית צופי ה-NBA על כך שקובי נמנה בין השחקנים הטובים ביותר בליגה, ושהאימונים וההכנה שלו חיוניים להצלחתו", מסר בזמנו דובר החברה. היה צריך להיות מומחה קטן מאוד לסאבטקסט כדי לזקק עוד כמה מלים שהוא דברר ללא קול: חבר'ה, נראה לי שכולנו כבר סלחנו לו, לא ככה?

בדיוק שנתיים לפני כן הגיע בראיינט למלון וספא באיגל, קולורדו, לפני שהיה אמור לעבור ניתוח בברכו. הוא ביקש מאחת העובדות לעשות לו סיור במלון והיא הסכימה. הם פלרטטו והתנשקו, וזו היתה הנקודה האחרונה בה גרסאותיהם תאמו. על פי הנערה בת ה-19, שהתלוננה במשטרה יום לאחר מכן, בראיינט אנס אותה. לפי גרסתו - ששונתה מהר מאוד מ"לא קרה בינינו לכלום" אחרי שהבין כי עברה בדיקה גופנית - הכל נעשה בהסכמה. בספטמבר 2004 התביעה ביטלה את ההאשמות לאחר שהנערה סירבה להעיד, בין היתר בגלל הצורה בה ההגנה הציגה אותה. במסגרת תביעה אזרחית הושג הסכם פשרה בין הצדדים, במסגרתו גם חויב בראיינט לפרסם התנצלות פומבית.

פרסומות קובי - דלג

אומרים שהאינטרנט לא שוכח, ובמובן מסוים זה נכון. מי שרוצה יכול לקרוא בכל עת פרוטוקולים ומסמכים מלאים במלים כגון חקירה, ערבות, כתמי דם, בדיקות דנ"א ושימועים מקדימים. ועדיין, נדמה שהמקרה של בראיינט דווקא נשכח די מהר - מההיבט המסחרי, וכן, גם הציבורי. חברות כמו מקדונלדס ונוטלה אמנם נפרדו מבראיינט לאחר המעצר, בעוד שנייקי - שחתמה איתו זמן קצר לפני כן חוזה בגובה 45 מיליון דולר - העדיפה להצניע אותו במשך שנתיים. כשחשה כי בשלו התנאים להחזיר אותו למרכז הבמה, חזר גם הדיבור אודות מוסר העבודה הבלתי נלאה שלו, וזה נראה טבעי לגמרי לאנשים. "אתלטיות מנצחת מגרעות אופי", אמר ל-ESPN ב-2005 פרופסור לעסקי ספורט מאוניברסיטה מכובדת, "ספורטאים שמצטיינים באופן עקבי נוטים להתגבר על צרות בתחומים אחרים בחייהם, כולל פלילים".

בראיינט אכן המשיך להצטיין באופן עקבי, חרף הסיטואציה האבסורדית בה החליף תוך שעות את הנוף של בית המשפט בזה של אולמות כדורסל (זה קרה חמש פעמים בעונת 2003/04). הציבור עקב בעניין אחרי הדרמה המשפטית, אבל לא ממש עשה ממנה עניין. קצב מכירת הגופיות של בראיינט לא נפגע, אוהדי הלייקרס המשיכו להריע לו. השנים הפכו את המקרה לטשטוש שאף אחד לא באמת זוכר או רוצה לזכור; בראיינט הפך ל"ממבה", ל-MVP ולאלוף ללא שאקיל. כשפרש ב-2016, עשה זאת אחרי עונת פרידה שלא היתה מביישת אף ספורטאי באף ענף, וכשהוא בשיאו מבחינת פופולריות. בנייקי הכריזו על "יום הממבה" והוציאו פרסומת פרידה מיוחדת בה כולם שרים על כמה שהם שונאים את קובי בראיינט - אבל זה רק כי הוא היה כל כך טוב נגדם כל השנים. חלילה לא בגלל שהוא אנס (לכאורה).

קובי בראיינט אחרי משחק הפרישה, ב-2016. עזב בשיא פופולריות אחרי עונה מכובדת
Mark J. Terrill / אי־פי

האשמות האונס שהתעוררו לאחרונה נגד כריסטיאנו רונאלדו רק ממחישות עד כמה השתנו הזמנים. אחרי שמשטרת לאס וגאס הודיעה שתפתח מחדש חקירה מ-2009, אותה נייקי - זו שחתומה עם הפורטוגלי על חוזה לכל החיים בשווי מיליארד דולר - כבר נשמעה הרבה יותר אקטיבית מהגישה הפסיבית שנקטה במקרה של בראיינט, שבניגוד לזה של רונאלדו, קרה בזמן אמת. עכשיו כבר "מודאגים מאוד מההאשמות האלה", וזה עוד לפני החקירה הראשונה או שימוע הבכורה, אם בכלל יגיע לכך.

במציאות אלטרנטיבית כלשהי, בה המקרה של בראיינט לא קרה ב-2003 אלא ב-2018, יודעים מה עלה בגורלו. יודעים אם האווירה התקשורתית לא נכנעה לאינסטינקט לגונן על החזק, או אם האווירה הציבורית עזרה למתלוננת למצוא את האומץ להגיד לבית המשפט מה שאמרה למשטרה. כנראה שגם יודעים אם אגדת קובי בראיינט הספורטיבית כפי שהתעצבה עם השנים בכלל הפכה לאגדה, ואיזה סוג של סוף יש לה.

באפריל האחרון התקבלה הצצה למציאות האלטרנטיבית הזו, אחרי שבראיינט זכה באוסקר על סרט האנימציה הקצר "Dear Basketball". ברוח ה-#MeToo, ביקורות ומאמרי הדעה נגד זכייתו פורסמו כמעט בכל כלי תקשורת משמעותי בארה"ב. זה אולי לא חד משמעי, אבל די נרמז מההקשר: בעידן בו מיטשטשת ההפרדה בין אמנותו של האמן לאדם שהוא, לא נראה שקובי בראיינט היה יוצא כל כך בזול מפרשה במסגרתה נאלץ לפרסם בפומבי את המלים "אני מבין כעת כיצד היא מרגישה שלא נתנה את הסכמתה למפגש המיני הזה".

כריסטיאנו רונאלדו לצד המתלוננת קת'רין מאיורגה ב-2009. נייקי מיהרה הפעם
MATRIXPICTURES.CO.UK/אי־פי

לא משנה מאיזה סכום נפרד במסגרת אותה פשרה, בראיינט לבטח יצא בזול. רונאלדו? מי יודע. דבר אחד ברור: לפחות בהיבט אחד, ב-15 השנים שחלפו העולם השתנה לטובה. את שרשרת החסינות הציבורית שקיבל בזמנו אחד מכוכבי הספורט הגדולים של המאה, כבר לא יקבל אחד אחר. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#