הקורונה עוד תסדר ללברון ג'יימס אליפות: 6 המרוויחות והמפסידות מחזרת ה-NBA

חזרת הליגה לפעילות חילקה אותה לשלוש קטגוריות. הלייקרס הפסידו את הביתיות, אבל הרוויחו סופסוף מנוחה ללברון ג'יימס השחוק, רגע לפני הפלייאוף. דמיאן לילארד מקבל הזדמנות לריסטרט וגרג פופוביץ' היה מוותר על כל החבילה ופשוט עולה למתקנים באורלנדו

אלעד זאבי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
לברון ג'יימס מול מילווקי. זמן מנוחה חשוב
לברון ג'יימס מול מילווקי. זמן מנוחה חשובצילום: Gary A. Vasquez / REUTERS

מרוויחות

לוס אנג'לס לייקרס

על פניו, אפשר למקם את הלייקרס בצד של המפסידים. הרי הם עבדו כל כך קשה בשביל יתרון הביתיות לכל אורך הדרך במערב, רק כדי לראות אותו נשטף במורד אגם מלאכותי כשהשיר "It's a small world after all" מנוגן ברקע. כשהכל נעצר הם היו במומנטום טוב (11 ניצחונות מ-13 המשחקים האחרונים), ובהתחשב בעובדה שבשמונת המשחקים האחרונים של העונה חיכו להם שש קבוצות שהיו רואות את הפלייאוף מהבית, סביר להניח שהם היו שומרים עליו, בואכה הסיבוב הראשון.

אלא שהלייקרס יכולים גם להסתכל על זה אחרת. הרי את הביתיות הפסידו כולן לאחר שהוחלט להמשיך את העונה במיקום נייטרלי. ונכון, הם הפסידו את היתרון הנקודתי במקרה של משחק 7 מול הקליפרס, אבל הרוויחו דברים אחרים. אחת הטענות שהושמעו במהלך העונה היא שהלייקרס שוחקים את לברון ג'יימס הרבה מאוד דקות ביחס לגילו ולא נותנים לו מנוחה נכונה ע"ש קוואי (34.9 דקות בממוצע ללברון העונה, ב-60 מתוך 63 משחקים). אבל עכשיו הוא קיבל מספיק מנוחה לפני הפלייאוף + שמונה משחקי "אימון" (הודות לפור של 5.5 משחקים בצמרת), שיכניסו אותו לכושר עד שיתחיל הדבר האמיתי. גם אנתוני דייויס, שנראה חבול באמצע העונה (גב, כתף), ירגיש טרי יותר. כל זה קורה כשהלייקרס - בניגוד לקליפרס - הרוויחו במשך העונה גם יופי של חיבור, עם סגל מלא לרוב, ומבלי שכל פעם מישהו נח או מחלים מפציעה. הביתיות אמנם הלכה, אבל החיבור הזה עשוי להיות משמעותי.

פורטלנד טריילבלייזרס

מלבד כמה משחקים בהם הפך דמיאן לילארד לדמות מ-NBA JAM, כולל הילת אש סביב הכדור בכל פעם שהיה בידיו, הבלייזרס לא שאבו הנאה מהעונה הזו. אחרי ההופעה בגמר המערב בעונה שעברה, הגיוני להניח שהציפיות היו גבוהות יותר ממקום תשיעי אחרי 66 משחקים. להגנתם, יוסוף נורקיץ' המשיך להיות מנוטרל, זאק קולינס הושבת לארבעה חודשים ממש בפתיחת העונה ורודני הוד קרע את גיד האכילס. כל זה אמנם סלל את דרכו של כרמלו אנתוני חזרה לרלוונטיות, אבל הבלייזרס נשארו רלוונטיים רק למאבק על המקום השמיני. ואז הגיע הנגיף.

מה שקורה עכשיו זה שפורטלנד מקבלת צ'אנס נדיר לטאבולה ראסה, מחיקת כל העכבות שהפכו את העונה הזו לכה בינונית. בחסות הזמן שעבר היא תקבל בחזרה את נורקיץ' וקולינס, שגם אם משקללים את פקטור החלודה שלהם (שכעת חל על ליגה שלמה), יעניקו לה הרבה יותר כלים בצבע ליד חסן ווייטסייד. כשאת כולם מוביל לילארד, אחד שמשחק גם שש-בש עם סכין בין השיניים, פורטלנד צפויה להתנפל על המקום השמיני של ממפיס. ההזדמנות לשחק פלייאוף שלם מהמיקום הזה מבלי לסבול מחיסרון ביתיות היא פשוט טובה מכדי לוותר עליה, בטח כשהגעת כל כך רחוק לפני שנה בלבד.

מפסידות

פילדלפיה סבנטי-סיקסרס

אפשר להיות כנים: כששחקני הסיקסרס עומדים מול מראה, הם לא רואים שם אלופים. מה שהם - וכל הליגה - רואים, זה פוטנציאל גדול, שמסיבות כאלה ואחרות עדיין לא הפך לעיסה חזקה מספיק כדי שיהיה אפשר להגדיר את פילדלפיה כמועמדת להגיע לסדרת הגמר. מצד שני, לסיקסרס יש כלים בשביל מאזן ומיקום טובים יותר מכפי שהשיגו עד הפסקת הקורונה (26:39, מקום 6 במזרח), ויש להם מספיק כוכבים כדי להיות טובים יותר בפלייאוף.

העניין עם פילדלפיה הוא שהיא מאוד קשורה ל... ובכן, פילדלפיה. הריסטארט של העונה במקום נייטרלי הוא מכת מוות עבור קבוצה שמחזיקה במאזן הביתי הטוב בליגה (2:29), וכעת צריכה למצוא דרכים לנצח באולם שאינו הוולס פארגו סנטר. אם מאזן החוץ שלה הוא אינדיקציה (24:10), הסיקסרס יצטרכו למצוא בעצמם כוחות שלא הראו שיש להם עד הפסקת העונה, וצריך לקרות משהו יוצא דופן כדי שיצליחו. נניח, שבן סימונס יחזור מהפגרה עם הטאץ' של ריי אלן.

בן סימונס. ספק אם יחזור כריי אלןצילום: Bill Streicher/רויטרס

ממפיס גריזליס

הגריזליס הקדימו את לוח הזמנים שהעניקו להם תחזיות פתיחת העונה, והתבססו במקום השמיני במערב חודש לפני תום העונה. עכשיו הם רואים איך הליגה מחליטה להביא להם על הראש לא פחות מחמש קבוצות (פורטלנד, סן אנטוניו, ניו אורלינס, פיניקס וסקרמנטו) בעלות מטרה זהה: לקחת את מה שיש להם. אם באמת ממפיס תצטרך להשתתף בסוג של התמודדות מול הקבוצה במקום התשיעי, זה ירגיש לא הוגן. בדיוק כמו במקרה של מקבילתה המזרחית אורלנדו.

אם הגריזליס בכל זאת רוצים לראות נקודת אור בכל העניין, כל מה שהם צריכים לעשות זה להיזכר בלו"ז המשחקים שנותר להם בעולם ללא קורונה. ב-17 המשחקים האחרונים של העונה הם היו אמורים לפגוש 11 קבוצות בעלת מאזן חיובי, ועוד 5 משחקים מול יריבות ישירות על הכרטיס שלהם (פעמיים פורטלנד, פעמיים ניו אורלינס וסן אנטוניו). כלומר, גם אז, הם כנראה היו צריכים להילחם ולשרוט עד הרגע האחרון.

יושבות על הגדר

יוסטון רוקטס

העונה של הרוקטס, שמאכלסת כרגע את המקום השישי במערב, כבר הוגדרה כסוג של צעד אחורה לעומת שנים קודמות, או לחילופין, כברדק אטומי; כשהופסקה העונה, יוסטון בדיוק לחצה על כפתור הטורבו בניסוי הסופר-דופר סמול-בול שלה, שלרגעים נראה כמו הצלחה (שישה ניצחונות רצופים בין 12 בפברואר ל-1 במארס), רק כדי להרגיש כמו כישלון ברגעים אחרים (ארבעה הפסדים רצופים בין 3 ל-9 במארס). אלא שהרוקטס, שמציגים אותה כמות ניצחונות כמו המקום ה-7 וה-5 במערב, עוד יכולים בעזרת שמונת המשחקים האחרונים של העונה להימנע ממפגש עם אחת משלוש הגדולות כבר בסיבוב הראשון (לייקרס, קליפרס, נאגטס). קצת מומנטום בכיוון הנכון, והם עשויים להפוך ליריבה שאיש במערב לא ירצה לפגוש באורלנדו.

מה אתם זוכרים מהעונה הנוכחית

סן אנטוניו ספרס

מצד אחד, עדיין יש לספרס סיכוי תיאורטי להשאיר את הרצף בחיים. וזה לא סתם עוד רצף סטטיסטי חסר חשיבות, זה ה-רצף: 22 הופעות רצופות בפלייאוף, בליגה שמורכבת ממחזורי חיים קצובים. בהתחשב באופן בו העונה שלהם התפתחה, הסיכוי הזה היה נעלם אם הפסקת הקורונה היתה מגיעה בין 7 ל-10 ימים אחר כך; 64 משחקים בתוך העונה, סן אנטוניו לא הצליחה לייצר רצף ניצחונות שעלה על שלושה (קרה פעמיים). מצד שני, בהתחשב בכך שקשה לראות איך הספרס מצליחים להתעלות מעבר לבינוניות שהציגו העונה בכל כך הרבה פרמטרים - ולפני הכל בהגנה (מקום 24 בליגה באיכותה) - יכול להיות שפופוביץ' בכלל היה מעדיף לוותר על כל החוויה המדכאת הזו של שמונה משחקים נוספים לפרוטוקול. אפילו שהיא תתרחש במקום הכי שמח בעולם.

פופוביץ'. הרצף יישבר אחרי 22 שנהצילום: אי־פי

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ