"אני משחק עבור משפחתי": שחקני ה-NBA שמעדיפים להפסיד כסף ולהישאר בבית

טרבור אריזה ואייברי בראדלי הם חלק מרשימה של שחקני NBA שבחרו שלא להגיע לטורניר סיום העונה באורלנדו כדי להישאר לצד משפחתם, גם במחיר פגיעה כלכלית. בעולם מוכה הקורונה, הקלישאה לפיה "קבוצה היא כמו משפחה" מתגלה כניתנת לערעור

אלעד זאבי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אייברי בראדלי (בצהוב). אינו מסוגל להיפרד מבנו לתקופה העולה על חודשיים
אייברי בראדלי (בצהוב). אינו מסוגל להיפרד מבנו לתקופה העולה על חודשייםצילום: AFP

בעשורים קודמים, המושג "משפחה" לאו דווקא העלה שחקני NBA במשחקי אסוציאציות. ואם בכל זאת העלה, סביר להניח שהאסוציאציה לא היתה חיובית. הסיפורים הנפוצים יותר כללו בגידות, התכחשויות לאבהות או כמויות חריגות של ילדים מבנות זוג שונות, כמו למשל אצל קלווין מרפי (14 מ-9) ושון קמפ (7 מ-6).

אלא שזו תקופה בה "משפחה" הוא מושג שנטען במשמעויות נוספות, שמתבטאות גם בהחלטות שמקבלים אלו שמרוויחים מיליוני דולרים בשנה. בזמן שהליגה בחרה לנסות לחדש את המשחקים ב"בועה" באורלנדו, ההחלטה אם להגיע לשם נותרה פרסונלית עבור כל שחקן ושחקן. הרוב בחרו לשחק, אבל לא כולם. טרבור אריזה מפורטלנד, אייברי בראדלי מהלייקרס, ווילי קאולי-סטיין מדאלאס ו-ווילסון צ'נדלר מברוקלין - כל אחד מהם הודיע כי לא יגיע לאורלנדו עקב רצונו להיות קרוב למשפחתו.

"עד כמה שזה יהיה קשה להיות רחוק מחבריי לקבוצה, הבריאות ושלומה של משפחתי חייבים להיות במקום הראשון", אמר ל-ESPN צ'נדלר, שהסביר כי הוא מעוניין לבלות יותר זמן עם שלושת ילדיו וסבתו, שגידלה אותו. בראדלי, שבנו התקשה בעבר להתאושש בעבר ממחלות בדרכי הנשימה, הבין כי אינו מסוגל להיפרד ממנו למשך תקופה שעשויה לעלות על חודשיים, מאחר שלא ייקח את הסיכון ויביא אותו לאורלנדו. "בסופו של דבר אני משחק כדורסל עבור משפחתי", הסביר, "בזמנים כאלה, איני יכול לחשוב על החלטה שתסכן אותה אפילו במעט".

אריזה במדי פורטנלד. מוותר על הזדמנות להשתחל לפלייאוף בשל מאבק המשמורות על בנוצילום: AFP

קאולי-סטיין בחר לוותר על אלי-אופים מלוקה דונצ'יץ' כדי לעמוד לצד בת זוגו כשזו תכרע ללדת במהלך יולי, בעוד אריזה - שמנהל קרב משמורת על בנו בן ה-12 - העדיף תקופת ביקורים בת חודש שהעניק לו בית המשפט על פני הסיכוי להשתחל לפלייאוף עם הבלייזרס מהמקום השמיני. כל אחד מהם מפסיד סכום מכובד; בעוד אצל קאולי-סטיין וצ'נדלר הוא נע בין רבע לחצי מיליון דולר, אצל בראדלי מדובר ב-650 אלף ועבור אריזה ההפסד יסתכם בין 1 ל-1.8 מיליון. במציאות כלכלית שמשתנה בכל העולם ותשתנה גם ב-NBA בשנים הבאות, אלה לא ויתורים מובנים מאליהם.

ועדיין, הרובד הנוסף של ההחלטות הללו הוא אפילו פחות מובן מאליו. הרי בספורט משווקים מאז ומעולם קלישאות מז'אנר "קבוצה היא כמו משפחה". גם אם מקצועית יכולות הקבוצות למלא את הוואקום בשחקנים אחרים, הרי שנוצר גם ואקום רגשי של נטישה, פגיעה במארג הקבוצתי. ובזמן שניתן להבין שחקנים שבוחרים במשפחה האמיתית שלהם על פני זו הספורטיבית, יש גם כאלה שאינם מבינים; למשל מרסלוס וויילי, בעבר שחקן פוטבול מקצועני וכיום המנחה של התוכנית Speak For yourself ב-FOX, שסיפר לצופים על היום בו אמו גילתה לו שהיא מתמודדת עם סרטן השד.

"הייתי בדאלאס קאובויס ב-2004, וברגע ששמעתי את זה רציתי לפרוש מפוטבול", אמר וויילי, "באופן מיידי רציתי לעזוב את חבריי לקבוצה כי היתה לי הצדקה לכך. אמא שלי שכנעה אותי להמשיך לאורך כל התהליך שלה. היא מתה בפגרה שלאחר מכן. אני בטוח שאם תבדוק כל מי שעוסק בספורט מקצועני, תגלה הרבה אנשים עם סיבות מוצדקות, משפחתיות או רגשיות, לא לצאת למגרש ולשחק. אבל היופי בלהיות ספורטאי זו היכולת להפריד בין דברים, להעניק שירות ולהקריב גם בזמן שאתה נמשך לכיוון אחר".

העניין הוא שוויילי מדבר על כיוונים אחרים בזמני שגרה, לא על תקופה בה נדמה שהעולם נכנס לספירלה של טירוף. לדאגות הבריאותיות בתקופת הקורונה וללא נודע אליו הולכים ב"בועה", אפשר להוסיף גם את מותם של קובי בראיינט ובתו ג'יאנה בתחילת השנה. כל זה מעצב עבור שחקני ה-NBA את הפרספקטיבה לפיה כל יום לצד היקרים לך הוא יקר באמת - גם אם היו רגילים להיות רחוקים מהבית לתקופות ארוכות ולתת עדיפות למקום העבודה. "זה לא מצב של עסקים כרגיל", הסביר הפרשן ריק ביוקר, "אנחנו מדברים על מצב שהוא מאוד יוצא דופן. יש מגפה עולמית ואנשים שמתים בכל רחבי המדינה. אנחנו גם מדברים כאן על ילדים, ובין אם זה אריזה או בראדלי, יש בי חלק שלא מסוגל לשפוט אדם אחר כשהוא מחליט להגן על המשפחה שלו".

ריצ'רד ג'פרסון, שחקן לשעבר שהפך לפרשן, הסביר כי לאור כל מה שקרה בחודשים האחרונים, האתגר הגדול הוא קודם כל לגרום לשחקנים להגיע לאורלנדו. "ברגע שאתה כבר שם, זה אחרת", הסביר בתוכנית Get Up, "הם יהיו בסדר ליד החברים לקבוצה. שבוע וחצי עד עשרה ימים בתוך זה, כנראה שיהיו להם געגועים לבית ולמשפחה, אבל בשלב הזה אתה כבר מחויב לעסק. ברגע שהם שם ומתחילים להתאמן, הם יסתגלו ויבינו מה עליהם לעשות".

מי שקרא את 113 העמודים שהכילו את הוראות ההפעלה להרפתקה באורלנדו, הבין שזה עומד להיות מסובך - בעיקר בכל הקשור למשפחות. אלה כלל לא יהיו חלק מה"בועה" בשבועות הראשונים, ויצטרפו רק בתום הסיבוב הראשון בפלייאוף עבור שחקני שמונה הקבוצות שיישארו. גם אז, הפרוטוקול דורש שלושה ימי בידוד רחוק מהמקום בו נמצאים השחקנים - בהם ייבדקו בני המשפחה לקורונה - ואז ארבעה ימי בידוד נוספים לפני שיוכלו להסתובב בחופשיות במתחם. על פי הליגה, כל שחקן יקבל חדר אחד במלון לבני משפחה, מה שלא תקף לגבי מאמנים ומשפחתם. לפי דיווח ב"האתלטיק", מאמן בוסטון בראד סטיבנס "ניסה באופן עקבי לדחוף את הליגה לשקול מחדש את עמדתה" לגבי צירוף המשפחות של חברי הצוות המקצועי והניהולי. בינתיים, ללא הצלחה.

האלטרנטיבה - ויתור על חוויית "הבועה" - תישאר בחירתם של מעטים. לפני חודשיים, בראיון לפודקאסט "Knucklehheads", גילה אריזה עד כמה עמוקה המחויבות שהוא חש כלפי אלו שחולקים עמו קשר דם. הוא סיפר שברגע שחתם על החוזה הראשון שלו ב-NBA, אי שם ב-2004, הוא קנה לאמו בית בקליפורניה בשווי 1.4 מיליון דולר - לתדהמתם של המנחים, קוונטין ריצ'רדסון ודריוס מיילס. "בדרך כלל קונים לאמא משהו ב-200 אלף דולר", הגיב האחרון, "1.4 מיליון זה כל מה שהרווחת בשנה הראשונה". "בדיוק", ענה לו אריזה, "אלה הדברים שעושים עבור משפחה". 16 שנים אחרי, הוא ממשיך לקבל החלטות על פי אותה מנטרה בדיוק.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ