עבור אוהדי קובי בראיינט, לברון ג'יימס הוא עדיין "דיווה ותינוק בכיין"

לוס אנג'לס לייקרס קיבלה החודש את לברון ג'יימס - הכוכב הגדול ביותר שיש ל-NBA להציע. אבל עבור רבים מאוהדיה השרופים, אלה שבאו לראות את הקבוצה במשחקי ליגת הקיץ שהתקיימו בשבועיים האחרונים בלאס וגאס, הגעתו של "המלך" היא מהלך שמאיים על מורשתו של מלך אחר אהוב ונערץ - קובי בראיינט. "קובי נתן את הלב שלו למשחק", אומר נתן אנדרוז, בן 31, בטון מלא געגועים, לבוש בגופייה צהובה-סגולה עם המספר 24 על גבה. "אני לא אוהד של לברון", הוא מוסיף ומעווה את פניו.

אנדרוז אינו לבדו. הוא מייצג תופעה מעט מוזרה שמתרחשת בימים אלה בתוך "צבא הממבה", אחד מגרעיני האוהדים של הלייקרס אשר באופן היסטורי סלד מלברון מסיבות שונות. אוהדים אלה נאלצים כעת להתמודד עם מציאות חדשה ולא נוחה במיוחד. ג'יימס, הנמסיס לשעבר, הוא לפתע הפנים של המועדון. הנאמנות שלהם שמורה עדיין לבראיינט, זה שגופיותיו תלויות כעת על תקרת הסטייפלס סנטר.

שיחות עם יותר מעשרה אוהדי לייקרס שהגיעו לליגת הקיץ מבהירות היטב כי הגעתו של ג'יימס לעיר המלאכים מתקבלת ברגשות מעורבים. חלק מהאוהדים נלהבים; אחרי הכל, הלייקרס זו קבוצה כושלת בשנים האחרונות ולברון הוא האיש להרים אותה. חלק אחר מבולבל ומוטרד. מבחינתם, לג'יימס - ללא ספק הכוח הדומיננטי ביותר בליגה - יש עדיין הרבה מה להוכיח.

"אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל. הוא כזה דיווה לפעמים", אומרת סטפני סראנו, שמעידה על עצמה כמעריצה של בראיינט ומדגישה כי קובי הקדיש את כל הקריירה שלו (20 עונות) ללייקרס. ג'יימס, מאידך, עובר מקבוצה לקבוצה במרדף אחרי טבעות. "שלא תבין אותי לא נכון - הוא מעולה", היא מוסיפה, "אולי ארגיש שונה ברגע שהוא יזכה באליפות עם הלייקרס".

• לברון ג'יימס? ללייקרס כבר יש MVP, וקוראים לו ג'וש הארט
• איזו חמישייה היא הגדולה בהיסטוריה של ה-NBA?

עבור אוהדים כמו סראנו, בראיינט הוא אחד הגדולים ביותר ששיחקו בלייקרס אי פעם. הוא היה 18 פעמים אולסטאר, זכה בחמש אליפויות ואפילו בעונת הפרישה שלו קלע 17.6 נקודות בממוצע למשחק (ב-35% מהשדה). "הוא היה 100 אחוז לייקרס טהור, שחקן הכדורסל הטוב ביותר שאי פעם ראיתי", פוסק האוהד מאט שלדון. הוא מודה כי הוא מתרגש לדבר על בראיינט וכי הוא מתייחס ל"מנטליות ממבה" כקו מנחה בחייו.

ומה באשר ללברון? שלדון מספר כי בעניין הזה הרגשות שלו מורכבים, אך הוא מותח קו ברור בין ג'יימס ששיחק בקליבלנד ובמיאמי לבין זה שחתם בלייקרס. "הוא היה תינוק בכיין", הוא אומר, "אבל אם אתה קולע עבור הלייקרס אתה טוב עבורי, והוא הולך לקלוע המון נקודות עבורנו. זה לא אומר שאני צריך להיות חבר שלו". לג'רמי גונזלס יש טון דומה: מצד אחד הוא מכנה את ג'יימס "שומר עצלן", מצד שני מודה שהתרגש כשקרא את הידיעה שלברון מגיע העירה.

עוד שתי אוהדות שלא מתלהבות מהגעת לברון הן ג'נסה יומול וג'סיקה דוואנה. השתיים מעידות על עצמן כמעריצות של בראיינט מתחילת דרכו ומעריצות את הקשיחות והתחרותיות שלו. ולא, הן לא אוהבות את ג'יימס - לפחות בינתיים. "אף פעם לא אהבתי אותו", אומרת יומול, "תמיד חשבתי שהוא מאוד שחצן". דוואנה ממהרת להוסיף "ודרמטי".

כדי להסביר עצמה, נזכרת דוואנה שבראיינט קלע פעם שתי זריקות עונשין מיד אחרי שקרע את גיד אכילס. "מי עושה כזה דבר? לברון לעומת זאת היה בטח זועק מכאב". לדבריה, הבאת לברון תפגע בתהליך בניית הקבוצה, שסיימה את העונה שעברה עם 45 הפסדים ו-35 ניצחונות בלבד, אך היא מבטיחה לנסות לבוא אל העידן החדש "בראש פתוח". אחרי הכל, בראיינט עצמו בירך על המהלך בדף הטוויטר שלו.

מייקל תומפסון, ששיחק בלייקרס הגדולה של שנות השמונים, אומר כי הוא מבין מדוע האוהדים עדיין נאמנים ומחזיקים מקובי. "זה קל - התשוקה שלו, התחרותיות שלו והרצון שלו לנצח", הוא אומר, "קובי נתן לאוהדים כל טיפה שהיתה לו. הוא אף פעם לא לקח ערב חופשי. אם היית שואל אותו אם הוא רוצה לנוח, הוא היה מסתכל עליך כמו משוגע". מה שתומפסון פחות מבין זה את הרגש האנטי-לברוני בבסיס אוהדי הלייקרס. נראה שעבורם הפחד הוא שג'יימס יעלה על בראיינט ברשימת הגדולים בכל הזמנים של המועדון. הם מעדיפים לשמר את מורשת בראיינט לפרק זמן רב ככל האפשר.

גלן גאגאן, שהגיע ללאס וגאס מוויניפג שבקנדה, מודה כי גם הוא לא היה מחובבי לברון עד הנקודה שבה חתם בלייקרס - ואז הכול השתנה. לדבריו, חיכה חמש שעות בקניון כדי לקנות חולצה של ג'יימס במדים הצהובים-סגולים. "אני נלהב. אוהדי הלייקרס חיכו לדבר כזה הרבה זמן", הוא אומר, "אני לא מרגיש צורך ללבוש את הגופייה מספר 24 כאן בליגת הקיץ, נתתי אותה לחברה שלי".

לכתבה בניו יורק טיימס