שושלת אחת ועוד 29 - דירוג העוצמה של קבוצות ה-NBA לעונת 2018/19 - NBA - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שושלת אחת ועוד 29: דירגנו את כל 30 קבוצות ה-NBA

לכתבה

גם העונה ימשיכו קבוצות ה-NBA למדוד את עצמן מול גולדן סטייט, שתנסה לזכות באליפות רביעית בחמש שנים. ג'יימס הארדן, קיירי אירווינג וכמובן לברון ג'יימס ינסו למנוע זאת. דרוג הקבוצות המלא לעונת 2018/19

9תגובות

ליגה שלמה חלמה על שדרוג בקיץ האחרון. היו קבוצות שהבינו מוקדם שהן יצטרכו להמתין עוד שנה, שנתיים או חמש כדי להרגיש אותו. אחרות בטוחות שעשו את המהלכים הנכונים כדי להתקרב לרף, אותו מציבה רק קבוצה חלומית אחת - שאיכשהו גם הצליחה להתחזק. עכשיו, רגע לפני שכל ההצגה הזו שנקראת NBA יוצאת לדרך, אפשר לסכם את הפגרה ואפילו קצת יותר; משום מה הוחלט כאן לשים כבר עכשיו את כל המוניטין המקצועי על הכף, ולדרג את כל קבוצות הליגה עוד לפני ששיחקו משחק אחד העונה. מסכימים עם הדרוג? לחיצה על הלייק תתקבל בברכה. לא מסכימים? אגודל למטה (הכותב לא ייעלב. אולי רק קצת).

קבוצות המזרח

  • קיירי

    1. בוסטון סלטיקס

    בעונה שעברה: 27-55, מקום 2, גמר אזורי | דרוג עוצמה כללי: 2

    לכאורה זו מתמטיקה פשוטה: אם בלי קיירי אירווינג וגורדון הייוורד, שני אולסטארים שהיו אמורים להוביל את הקבוצה, הגענו עד 48 דקות מהופעה בגמר ה-NBA, הרי שאיתם – ובצירוף העובדה שלברון ג'יימס לקח את כישרונו מהמזרח להוליווד - זה אמור להיות קל יותר. הבעיה היא שעונה של 82 משחקים + פלייאוף היא כל דבר פרט למתמטיקה פשוטה, ויעיד המקרה המדכא עם הייוורד, חמש דקות מפתיחת העונה הקודמת. בהיבט אחד, לפחות, הסלטיקס יכולים לטפוח לעצמם על השכם כבר עכשיו: הם הצליחו להשאיר את מרכוס סמארט, מרכיב חשוב יותר במארג הקבוצתי מכפי שנותנים לו קרדיט. גם הרעש סביב אירווינג ושאלת "יישאר או לא" נרגע, אחרי שהכריז שיישאר. עם עתיד כזה ורוד ואחד המאמנים הטובים בליגה – אם לא הטוב שבהם - אין סיבה שלא

  • ג'ואל אמביד

    2. פילדלפיה סבנטי-סיקסרס

    בעונה שעברה: 30-52, מקום 3, חצי גמר אזורי | דרוג עוצמה כללי: 4

    מרקל פולץ בנה לעצמו מחדש זריקת ניתור, היי-לייטס של בן סימונס מתאמן בלי או עם חולצה כיכבו כמעט מדי יום ברשתות החברתיות וג'ואל אמביד חתם על חוזה הנעליים הגדול ביותר שקיבל סנטר מאז שאקיל אוניל בריבוק. אז נכון, היה את הפיאסקו עם הג'נרל-מנג'ר – שתקף בעילום שם בטוויטר גורמים בקבוצה (או שמא אשתו?) – אבל בסך הכל הסיקסרס נראים בסדר גמור. אפילו ג'יי.ג'יי רדיק נשאר לעוד עונה, ובמהלך מפתיע הם צירפו את ווילסון צ'נדלר – שיעניק עומק לספסל במקום נמניה בייליצה, שהבריז ברגע האחרון. השאלה העיקרית בהקשר שלהם, מלבד זו שתלויה מעל כל קבוצה (בריאותם של הכוכבים), היא האם הכוכבים שלהם מוכנים לעלות לשלב הבא. ההרגשה היא שכן, אפילו אם סימונס ימשיך לסרב כרגע לקלוע שלשה ראשונה ב-NBA

  • קוואי

    3. טורונטו ראפטורס

    בעונה שעברה: 23-59, מקום 1, חצי גמר אזורי | דרוג עוצמה כללי: 5

    שלושה ימים אחרי הסוויפ המשפיל מקליבלנד בחצי גמר המזרח, החל מסאי יוג'רי – הג'נרל-מנג'ר – באם כל המהפכות. דוויין קייסי, המאמן הכי מצליח בתולדות המועדון, פוטר, ובהמשך נשלח דמאר דרוזן לסן אנטוניו חרף הבטחה שהוא נשאר. ככה ייעשה לאנשים שכל כך הצליחו בעונות הרגילות ונכשלו בפלייאוף, שנה אחר שנה. עבור טורונטו מדובר בחתיכת הימור; מעבר לפציעה שחיסלה כמעט את כל העונה הקודמת שלו, קוואי לנארד לא מחויב אליהם מעבר לעונה הנוכחית. הראפטורס בונים על כך שיהיה לו נחמד-פלוס, בין היתר בזכות העובדה שהוא משחק בקבוצה עם שלד איכותי וכנופיית ספסל שניצחה בעונה שעברה לא מעט משחקים לבדה. סימן השאלה: ניק נרס בעונת בכורה על הקווים, כשהרבה מאוד מוטל על הכף מבחינת עתיד המועדון. אבל בלי לחץ

  • אולדיפו

    4. אינדיאנה פייסרס

    בעונה שעברה: 34-48, מקום 5, סיבוב ראשון | דרוג עוצמה כללי: 10

    ההצלחה של אינדיאנה בעונה שעברה היתה מפתיעה יותר מהבעת פנים רנדומלית של לאנס סטיבנסון בזמן מסירה. נבואות הזעם בישרו על חורבן ובנייה אטית בעידן פוסט-פול ג'ורג', אבל בפועל אולדיפו את סאבוניס היו הרבה יותר מכפי שמישהו ציפה. למעשה, היו חסרות רק שתיים-שלוש דקות של ריכוז כדי שלברון ג'יימס היה מסיים את העונה שעברה כבר בסיבוב הראשון, אותו שרדה קליבלנד רק בקושי מול אולדיפו ושות'. לפעמים זה מתחבר, והפייסרס של נייט מקמילן התחברו נהדר – מה שמקפיץ את הציפיות לקראת העונה הקרובה. להצליח כסוס שחור שאיש לא מאמין שיחזיק מעמד זה דבר אחד, אבל לפתוח עונה כשמצפים ממך להוביל במירוץ זה משחק אחר לגמרי. בשבועות הקרובים אינדיאנה תבהיר אם גם אותו היא משחקת נהדר

  • מילווקי

    5. מילווקי באקס

    בעונה שעברה: 38-44, מקום 7, סיבוב ראשון | דרוג עוצמה כללי: 11

    במדרגה שמתחת לאל-בהתהוות של עולם האימון, בראד סטיבנס, נמצא בין היתר מייק בודנהולצר – שבעונות קודמות הפך חבורות נטולות כוכבים באטלנטה לקבוצות פלייאוף ראויות, עד שבעונה שעברה נכפה עליו טנקינג מפואר. בקיץ הוא הגיע לבאקס, ויקבל הזדמנות להדריך סופרסטאר בואכה MVP עתידי; גם בלי 40% משלוש, אנטטוקומפו הוא לדף הסטטיסטיקה מה שקובי בראיינט הפך ליחסי הציבור של נחשי הממבה – עולם ומלואו. במזרח נטול ההיררכיה, אולי להוציא את בוסטון, אין שום סיבה הגיונית שיאניס ולהקתו לא יגיעו לסיבוב הראשון עם יתרון ביתיות. עם איליאסובה, ת'ון מייקר, טוני סנל, ג'ון הנסון, מת'יו דלבדובה ופט קנאוטון יש לבאקס עומק הגון ומעלה בספסל, ועם בודנהולצר חובב הריווח ההתקפי, המספר 24.7 – שמייצג את מספר השלשות שהשליכו בממוצע למשחק בעונה שעברה (25 בליגה) – צפוי לגדול

  • ג'ון וול

    6. וושינגטון וויזארדס

    בעונה שעברה: 39-43, מקום 8, סיבוב ראשון | דרוג עוצמה כללי: 12

    מההיבט של כישרון גרידא, וושינגטון יכולה להיות קבוצה של 50+ ניצחונות בעונה (תזכורת: היא משחקת במזרח). הבעיה היא שכדורסל לא מתחיל ונגמר בכישרון, אלא כולל גם היבטים שלא קשורים ליישור מרפק או פיק-אנד-רול מושלם. כימיה, למשל. הוויזארדס מגיעים אחרי עונה של חיכוכים ורמיזות בחדר ההלבשה, כשההצלחה הגדולה בתקופה שג'ון וול היה פצוע בעונה שעברה עדיין מרחפת מעליו ומעל השאר. אז נכון שגורטאט כבר לא שם, אבל גם ההיסטוריה של דווייט הווארד בחדרי הלבשה לא מזהירה (למרות שיש תחושה שבשלב הזה הוא מתחיל להפנים היכן הוא נמצא בשרשרת המזון של הליגה). בסופו של דבר הכל יקום וייפול על החיבור במקרה של וושינגטון, כי עם וול, ביל, פורטר, מוריס וספסל לא רע, התנאים המקדימים להצלחה מתקיימים

  • דוויין ווייד

    7. מיאמי היט

    בעונה שעברה: 38-44, מקום 6, סיבוב ראשון | דרוג עוצמה כללי: 16

    פט ריילי עשה הרבה דברים יפים בקריירה שלו כאיש שמושך בחוטים מאחורי הקלעים. אבל אלא אם כן תתרחש הפתעה של הרגע האחרון (מדברים עליך, ג'ימי באטלר), קיץ 2018 יוצנע כהערת שוליים באוטוביוגרפיה שלו, ואפילו זה לא בטוח. להגיד שההיט דרכו במקום זה לא אנדרסטייטמנט, זה פשוט שיקוף של המציאות – ככה זה כשחוזרים לעונת 2018/19 בדיוק עם אותו סגל שסיים את 2017/18. כלומר, אותו סגל שהספיק לסיבוב אחד בפלייאוף. כלומר, אותו סגל שטובע בבינוניות. כן, ההגנה תמשיך להיות אחלה (שמינית באיכותה בעונה שעברה), אבל קשה לראות איך ההתקפה תשתפר פתאום (21 בעונה שעברה), אלא אם כן דוויין ווייד מוצא מעיין נעורים בעונתו האחרונה. בסופו של יום, מיאמי מציגה שורה של שחקני משנה לא רעים, כמו ג'סטיס ווינסלו, ג'וש ריצ'רדסון ובאם אדביו – אבל גם לא טובים מאוד. בדיוק כמו המיקום שלה כאן

  • דטרויט

    8. דטרויט פיסטונס

    בעונה שעברה: 43-39, מקום 9 | דרוג עוצמה כללי: 19

    דטרויט היא לא סתם עוד אחת מהקבוצות שצריכות לבעוט בעצמן על כך שהחמיצו את דונובן מיצ'ל בדראפט הקודם, אז בחרו מקום אחד לפניו את לוק קנארד; היא אולי ה-קבוצה שצריכה לעשות זאת. בזמן שהקו הקדמי כולל את אנדרה דראמונד ובלייק גריפין, חבר'ה שהיו מפארים כל קו קדמי בליגה, הקו האחורי הוא מהחלשים ב-NBA וגם בהשוואה לחלק מקבוצות היורוליג. אז נכון, דוויין קייסי במקום ואן גנדי על הקווים זה שיפור רציני – הפיטורים מטורונטו קצת השכיחו את העובדה שהאיש נבחר למאמן העונה – אבל האם זה יספיק למשהו מעבר למקום 8-9 במזרח (שזה בעצם מה שוואן גנדי השיג בשנים האחרונות)? על השאלה הזו יהיה ניתן לענות בחיוב רק עם גארד רציני שייפול מהשמים. או יגיע בטרייד

  • שיקגו

    9. שיקגו בולס

    בעונה שעברה: 55-27, מקום 13 | דרוג עוצמה כללי: 20

    "זו ליגה של התקפה, לא משלמים כאן לשחקנים בשביל שישחקו הגנה", טען ג'בארי פארקר ביולי, רגע אחרי ששיקגו שילמה לו 40 מיליון דולר לשנתיים (שנה שנייה אופציית קבוצה). בכוונה או שלא, פארקר פשוט הגדיר במלים את מה שנראה כמו הנרטיב של הבולס העונה. שיקגו החתימה את פארקר ואז הישוותה את ההצעה שקיבל זאק לאבין מסקרמנטו (78 מיליון דולר לארבע שנים). בכך סידרה לעצמה את אחת החמישיות המסקרנות בליגה, בטח אם גם וונדל קרטר יתעופף בה - אבל כל זה נכון רק לצד אחד של המגרש. בצד השני זה לא אמור להיראות טוב יותר מבעונה שעברה, אותה סיימה שיקגו עם ההגנה ה-28 בטיבה בליגה. אם פארקר, לאבין ומרקאנן ישמרו על הבריאות, הסך הכל אמור להספיק ליותר מ-27 ניצחונות – אבל לא להרבה יותר

  • קמבה

    10. שארלוט הורנטס

    בעונה שעברה: 46-36, מקום 10 | דרוג עוצמה כללי: 21

    כבר שנים ששארלוט מחפשת איזושהי דרך ביניים שלא ממש קיימת בליגה הזו: להיות קבוצה טובה מבלי להיות קודם גרועה באמת. אז היא מגרדת את הפלייאוף, עפה בו בסיבוב הראשון, ואז מגרדת אותו שוב מלמטה. ככה עונה אחרי עונה, ממשיכים הניסיונות להשתפר בעירבון, או הניסויים בעירבון מוגבל ("אנחנו יודעים, בואו נשקם את דווייט הווארד!"). אז הקיץ הם החליפו ג'נרל-מנג'ר (מיץ' קופצ'אק הגיע) ומאמן (ג'יימס בורגו הגיע מסן אנטוניו), אבל קשה להגיד שהקבוצה של מייקל ג'ורדן באמת התקדמה. מיילס ברידג'ס עשוי לעזור, וכך גם הבריאות של קודי זלר. אם פארקר יעיר את החבר שלו לנבחרת, ניקולה באטום, מהתרדמת המקצועית שלו בעונה שעברה, אז אולי בכלל יש כאן פוטנציאל לפלייאוף. כרגע, בכל אופן, עדיין קשה להרגיש אותו

  • סמית

    11. קליבלנד קאבלירס

    בעונה שעברה: 32-50, מקום 4, סדרת הגמר | דרוג עוצמה כללי: 24

    הפרידה של לברון מאוהיו היתה מתונה בהרבה בהשוואה לכאוס שהשתולל אחרי הפרידה הראשונה. במקביל, גם מההיבט המקצועי הקאבס לא אמורים להפוך לחיקוי של הקבוצה אליה הפכו ב-2010. הנה, טריסטן תומפסון אפילו הביע אופטימיות מהולה ברוח קרב ("אנחנו עדיין אלופי המזרח ארבע שנים ברצף, ונישאר כאלה עד שייקחו זאת מאתנו"). כמובן שאין באמת טעם להאמין לו; הקאבס לא באמת מציגים חומר שאמור להספיק לפלייאוף, אפילו במזרח, אלא אם כן סקסטון ימצא קליעה יציבה משלוש ויהפוך לרכז שטיירון לו מפנטז עליו בלילות. ועדיין, התסריט הסביר יותר הוא שקווין לאב – שקיבל בקיץ 120 מיליון דולר לחמש עונות אבל נחשב גם בר ויתור בטרייד הנכון – יחזור לימי מינסוטה העליזים סטטיסטית, והעולם ימשיך להתעסק בקעקועים של ג'יי.אר סמית'. באופן כללי, ממים וגיפים של ג'יי.אר סמית' צפויים להיות מעניינים יותר ממשחקי הקאבס העונה

  • פורזינגיס

    12. ניו יורק ניקס

    בעונה שעברה: 53-29, מקום 11 | דרוג עוצמה כללי: 27

    לא הרבה התחדש בניו יורק בקיץ הזה. כן, דייויד פיזדייל החליף את ג'ף הורנאסק, אבל הסגל שלו נותר כמעט אותו דבר. אז למה בכל זאת מחייכים שם? כנראה שזה קשור לנוקס, שבליגת הקיץ בלאס וגאס נראה כמו ג'ייסון טייטום בפוטנציה – שלל שכל קבוצה היתה חותמת עליו. "אתם עומדים לראות כישרון התקפי מרגש", העמיס פיזדייל ציפיות על גבו של הפורוורד בן ה-19 (2.06 מטר), שסיים עונה מנדטורית בקנטאקי. אם לא יקרוס מול השומרים הפיזיים ב-NBA, נוקס אמור להיות הממתק שיקבלו תושבי הגארדן עד שישוב פורזינגיס מקרע ברצועה הצולבת, אלא שאפילו הוא – ורובינסון, בחירת סיבוב שני שמסומנת כגניבה – לא ימנע הפסדים. והם יגיעו בכמויות

  • ראסל

    13. ברוקלין נטס

    בעונה שעברה: 54-28, מקום 12 | דרוג עוצמה כללי: 28

    ברוקלין זו אחת הקבוצות היחידות שמה שהיא עשתה בקיץ כנראה חשוב בהרבה ממה שהיא תעשה בחצי השנה הקרובה. המנהל האחראי, שון מארקס, עשה כל מה שאפשר כדי להכין את הקרקע לעתיד טוב יותר, שנדחה ונדחה בזכות אחד הטריידים הגרועים בכל הזמנים – זה שגזל מהנטס לפני חצי עשור שלל בחירות סיבוב ראשון תמורת ערוב ימיהם המקצועיים של קווין גארנט ופול פירס. אז הוא ספג את החוזה של פאריד והרוויח בחירת סיבוב ראשון נוספת ל-2019, בנוסף לזו של הנטס, שהם סוף סוף יוכלו לשמור. עד אז ישחקו בחמישייה שלהם שחקנים שכנראה לא היו מוצאים מקום באף חמישייה אחרת בליגה, מלבד אולי דיאנג'לו ראסל, שהגיע הזמן שיזכיר מה עוד הוא יודע לעשות מלבד הקלטות סתר

  • אטלנטה

    14. אטלנטה הוקס

    בעונה שעברה: 58-24, מקום 15 | דרוג עוצמה כללי: 29

    ההוקס נפרדו ממייק בודנהולצר, הנחיתו את לויד פירס חסר הניסיון בעמדת המאמן וקיבלו בערב הדראפט החלטה שעשויה להגדיר את עתידם: הם ויתרו על לוקה דונצ'יץ' ושמו את המפתחות בידיים של יאנג. האחרון הוא הסנונית הראשונה האמיתית שמגיעה ל-NBA בעקבות ה"סטפנקריזציה", תופעה ששלחה מיליוני צעירים לזרוק במשחקים שלשות מהחצי אגב קריצה לווריד במצח של מאמנם. אחרי בחירות טובות בדראפטים הקודמים (פרינס וקולינס), ההוקס צריכים להתפלל שאיש לא יזכור להם את הטרייד הזה – וזה תלוי בלעדית ביאנג, שמחליק למשבצת של שרודר, שכבר שנא כל רגע באטלנטה בעונה האחרונה. אם יצליח לשכפל ב-NBA את ההופעות בחצי עונה הראשונה שלו עם מכללת אוקלהומה, הם במצב טוב מאוד לעתיד. אם לא, אז לא רק שהבנייה התעכבה בשנה – היא גם החמיצה אבן פינה סלובנית

  • ארון גורדון

    15. אורלנדו מג'יק

    בעונה שעברה: 55-27, מקום 14 | דרוג עוצמה כללי: 30

    החדשות הטובות הן שבניגוד לקייצים קודמים, המג'יק לפחות לא הזיקו לעצמם בקיץ הזה. החדשות הרעות הן שעדיין לא ברור מה בדיוק בונה קבוצה שנמצאת בהליכי בנייה מאז שדווייט הווארד נטש אותה לפני יותר מחצי עשור. הם העמידו על הקווים את סטיב קליפורד, שסיים בשארלוט קדנציה בינונית שבתסריט האופטימי ביותר הוא יצליח לשחזר באורלנדו. עם ספסל מפוקפק וצעירים שיציגו בעיקר כישרון גולמי (ג'ונתן אייזק, מו במבה), המג'יק נשארים בעיקר עם ארון גורדון – שיקבל העונה 22 מיליון דולר בשביל הצ'אנס שייצא ממנו יותר מסגן אלוף ההטבעות. רכז פותח לגיטימי כבר אין להם מאז פני הארדוויי, והשאיפות יתמקדו ברחרוח סביב טרייד מזדמן והפסדים. הרבה מהם

קבוצות המערב

  • סטף קרי

    1. גולדן סטייט ווריירס

    בעונה שעברה: 24-58, מקום 2, אליפות | דרוג עוצמה כללי: 1

    "שלום, הגעתי לבוב מאיירס, הג'נרל-מנג'ר? היי בוב, מדבר דמרכוס קאזינס. עלה לי רעיון ואשמח אם תגיד לי במידה שאתם בעניין. כן, רק חמישה מיליון דולר. מבצע לחברים". כך, פחות או יותר, נפתח הקיץ של הקבוצה הכי טובה על הפלנטה. מתברר שזה מדבק, כל עניין האליפויות והכיף חיים שעושים שם באוקלנד. עד כדי כך שאולסטאר ששווה 25 נקודות ו-12 ריבאונדים למשחק (*לפני הפציעה) נוחת עליך סתם כך באמצע החיים. אפשר לדבר על גולדן סטייט של העונה הקרובה במונחים מקצועיים, אבל הסיפור שלה יתעלה מעליהם: חמישה אולסטארים בחמישייה אחת ינסו לזכות באליפות רביעית בחמש שנים. ההתמודדות, כנראה, תהיה הרבה מעבר להתמודדות מקצועית – היא תהיה מנטלית לא פחות וכנראה שאפילו יותר. איכשהו, נדמה שלגולדן סטייט יש מספיק כישרון בשביל לנצח גם במגרש הזה

  • הארדן

    2. יוסטון רוקטס

    בעונה שעברה: 17-65, מקום 1, גמר אזורי | דרוג עוצמה כללי: 3

    אי אפשר לדבר על העונה הקרובה של הרוקטס מבלי להזכיר את עלילת הפרקים הקודמים: מרחק פציעה של כריס פול בתזמון נוראי וניצחון ביתי אחד מהופעה בגמר. הבעיה הגדולה: למרות שזה קרה לפני פחות מחצי שנה, יוסטון נמצאת כרגע במקום קצת שונה. היא אמנם עדיין האיום הגדול ביותר על גולדן סטייט במערב, אבל השינויים שעברה בקיץ – טרבור אריזה ולוק אמבה אמוטה הלכו, כרמלו אנתוני הגיע – רומזים כי היא בנויה קצת פחות טוב בשביל להתמודד מול האלופה. מצד שני, דריל מורי את מייק ד'אנתוני זה חתיכת צמד יצירתי, לפחות כמו ג'יימס הארדן וכריס פול. אם הגורל לא יתערב שוב, אין סיבה שכל החבורה הזו לא תקבל לפחות הזדמנות להשלים את העבודה שלא הצליחה להשלים בעונה שעברה

  • דונובן מיצ'ל

    3. יוטה ג'אז

    בעונה שעברה: 34-48, מקום 5, חצי גמר אזורי | דרוג עוצמה כללי: 6

    בזמן שקבוצות אחרות היו עסוקות בתיאומי טיסות, חיפושי דירות ושיחות פתיחה למצטרפים החדשים, ביוטה פיהקו מול עיתון הבוקר והקפה, ולא צירפו אף אחד לקבוצת הווטסאפ הקבוצתית. ככה זה כשסיימת את העונה שעברה עם 29 ניצחונות מ-35 משחקים, ניצחת בסיבוב הראשון בלי יתרון ביתיות והצבת בפני ליגה שלמה קושיות הגנתיות שלעתים היה כמעט בלתי אפשרי לענות עליהן. המתכון המנצח של יוטה, אם כן, ממשיך עם כל המרכיבים גם לעונה הקרובה: ההגנה הטובה בליגה (102.9 נקודות ל-100 פוזשנים) – בראשות שחקן ההגנה של העונה (גובר) – והתקפה שתבליט משחק קבוצתי ודונובן מיצ'ל אחד. בעונה שעברה זה הספיק לחצי גמר המערב, וזה אמור להספיק לאותו מקום גם העונה

  • לברון ג'יימס

    4. לוס אנג'לס לייקרס

    בעונה שעברה: 47-35, מקום 11 | דרוג דרוג עוצמה כללי: 7

    יכול להיות שהמיקום הזה גבוה מדי עבור קבוצה שניצחה בעונה שעברה 35 משחקים ולא זוכרת מתי חוותה פלייאוף, אבל קשה מאוד להמר נגד הצלחתו של שחקן שסחב את קבוצותיו שמונה פעמים ברציפות לסדרת הגמר. אז נכון שתובנות ממשחקי הכנה ב-NBA בדרך כלל שוות ערך לאלו שעולות מצפייה בצבע מתייבש, אבל נדמה שהלייקרס רק יחזקו את הקו בו החלו בעונה שעברה – התקפות מעבר בכמויות (19.5% מההתקפות שלהם בעונה שעברה), שיבליטו את הנזק שמסוגל לברון לגרום כשמסביבו סייחים צעירים שרוצים לרוץ. הלייקרס אמנם הכניסו לבלנדר שלל שחקנים חופשיים שהקשר ביניהם עדיין מסתורי, אבל איכשהו, עם לברון ליד ההגה, כל תהיות החיבור והכימיה נראות פתירות. וגם אם לא, בכל מקרה יהיה מרתק לראות את זה קורה

  • ראסל ווסטברוק

    5. אוקלהומה סיטי ת'אנדר

    בעונה שעברה: 34-48, מקום 4, סיבוב ראשון | דרוג עוצמה כללי: 8

    שמעתם על אלו שכבר בדקה הראשונה של ההופעה מטילים פצצה על הבמה ושומטים את המיקרופון? אז סם פרסטי, הג'נרל-מנג'ר של הת'אנדר. ככה בערך התנהל הקיץ של הת'אנדר מהרגע הראשון, אז חתם פול ג'ורג' על הארכת חוזה כנגד כל ההערכות המוקדמות. בהמשך הגיע גם השחרור המתוק מעולו הכבד של כרמלו, ועם עוד כמה פיסות פאזל לא רעות בכלל, כמו שרודר ונואל, לראסל ווסטברוק בהחלט יש עם מי לעבוד. השאלה – כמו תמיד בהקשר של ווסטברוק – היא עד כמה הוא רוצה לעבוד עם אחרים; חיבתו למספרים ידועה, אבל כמעט באותה מידה ידוע סירובו להשתנות כשחקן. מצד אחד חייבים להעריך את זה, מצד שני חייבים לתהות כמה רחוק הוא יכול לסחוב את הת'אנדר עם שיטת "תחזיקו לי חזק בגלימה, אני שוב ממריא סולו"

  • דנבר

    6. דנבר נאגטס

    בעונה שעברה: 36-46, מקום 9 | דרוג עוצמה כללי: 9

    אחרי שנתיים רצופות של שברון לב ברגע האחרון של העונה הסדירה וחמש שנים סך הכל ללא פלייאוף, הנאגטס מרגישים כמו הקבוצה שתעשה קפיצת מדרגה. בעל המניות הראשי לתחושה הזו הוא ניקולה יוקיץ', אחד השחקנים הכי מיוחדים בעולם כרגע בזכות השילובים הכמעט בלתי אפשריים שהוא מציג – סנטר בגובה 2.08 מטר שקולע 1.5 שלשות למשחק ב-40%, מוסר 6.1 אסיסטים ומשפיע לחיוב כמעט על כל מדד קבוצתי שמוכר לאדם. עם גארדים צעירים, ספסל ארוך ורכש שיכול להפוך את היחידה השנייה לקטלנית (תומאס), לדנבר יש את מה שצריך בשביל להפוך לקבוצה מאיימת במערב. בעונה שעברה כבר היה לה את כל מה שצריך בהתקפה (6 בטיבה בליגה), עכשיו היא רק צריכה לבלוט יותר בצד השני (הגנה 23 בטיבה)

  • דייויס

    7. ניו אורלינס פליקנס

    בעונה שעברה: 34-48, מקום 6, חצי גמר אזורי | דרוג עוצמה כללי: 13

    לזכות הפליקנס צריך לומר שהם באמת ניסו. הניסוי ליצור משהו אחר עם הצימוד של אנתוני דייויס ודמרכוס קאזינס היה מעניין, ומי יודע כיצד היה מסתיים לולא החליט הגורל להתערב ולפצוע את קאזינס באמצע העונה שעברה. אבל הוא התערב, ובמקום לנבול לעבר הלוטרי, הפליקנס הביאו את ניקולה מירוטיץ' והגיעו לחצי גמר המערב עם כדורסל כיפי שלא עצר לרגע, תיאור מילולי לסגנון של הקבוצה ששיחקה הכי מהר ב-NBA. היא לא אמורה לעצור גם העונה, בטח אחרי שצירפה את ג'וליוס רנדל מהלייקרס – פורוורד שירוץ את המגרש ומתאים לסגנון של אלווין ג'נטרי. אנתוני דייויס ימשיך להיות מועמד ל-MVP, פשוט כי כל מה שהוא צריך בשביל להיות כזה, זה רק לעלות לשחק. מה תקרת הזכוכית שלהם? כנראה אותו שלב כמו זה בו נעצרו בעונה שעברה. עד אז, יהיה איתם כיף

  • דמיאן לילארד חודר מול אטוואן מור מניו אורלינס

    8. פורטלנד טריילבלייזרס

    בעונה שעברה: 33-49, מקום 3, סיבוב ראשון | דרוג עוצמה כללי: 14

    פורטלנד סיימה את העונה האחרונה עם טעם מר של סוויפ בפה, וזה לא באמת היה מגיע לה. בעונה הרגילה היא הציגה תלכיד – ויש אמירה מאחורי המלה הזו – שהציג את ההגנה החמישית בטיבה בליגה. היא גם היתה קבוצת הריבאונד השישית בטיבה, ושמרה על הכדור יותר טוב מ-22 קבוצות אחרות. זה הספיק לה למקום השלישי במערב, אלא שאז חשפה ניו אורלינס שאין שום הבדל בין המקום השלישי במערב לחמש המקומות שמגיעים אחריו. הבעיה של הבלייזרס היא שבעידן של כוכבים (שלא יגיעו לפורטלנד), אין לה ברירה אלא להמשיך להסתמך על מה שהביא אותה רחוק בעונה הרגילה – תרומה קולקטיבית באזורים האפורים של המשחק, דמיאן לילארד אחד ומיוחד וסי.ג'יי מקולום סגנו – ולקוות לטוב

  • טאונס

    9. מינסוטה טימברוולבס

    בעונה שעברה: 35-47, מקום 8, סיבוב ראשון | דרוג עוצמה כללי: 15

    לרגע אחד הכל נראה כמו שצריך עבור ת'יבודו, שהחתים את לואל דנג והזמין על עצמו מרצון בדיחות טימבר-בולס לרוב. הוא כנראה היה רחוק אסימון אחד מלהרים טלפון גם לג'ואקים נואה לפני שקיבל שיחה מבאטלר, בו דרש האחרון טרייד והכניס את המערכת כולה למערבולת. ברגע אחד הפכה מינסוטה מקבוצה סופר-רלוונטית בפלייאוף למועדון שכולו אפוף בסימני שאלה. בכל הערפל הזה ניתן למצוא חדשות טובות עבור האוהדים – קארל אנתוני טאונס התחייב חוזית להישאר בו עד 2024 – אבל חוץ מזה, דבר אינו מניה בטוחה. בטח לא השחקן הנוסף שחתום על חוזה מקסימום, אנדרו וויגינס, אחד השחקנים הפחות בולטים בליגה במדד היעילות-פר-משכורת (מדד PER של 13.1 בעונה שעברה, מקום 207 בליגה)

  • גרג פופוביץ', זמן טוב לנקות את הראש מהצרות בטקסס

    10. סן אנטוניו ספרס

    בעונה שעברה: 35-47, מקום 7, סיבוב ראשון | דרוג עוצמה כללי: 17

    את כל הקייצים מהם חמקה במשך שני עשורים קיבלה סן אנטוניו בקיץ אחד מרוכז. קוואי לנארד עשה לה מה שלא האמינה שיעשה לה עד הרגע האחרון; טוני פארקר אמר שלום וארז מזוודה לשארלוט; והבן יקר לה מאנו הודיע שזהו, נגמר. ואז, במשחק הכנה, קרע דז'ונטה מורי את הרצועה וגמר את העונה, כאילו הקארמה רצתה לסובב עוד קצת את הסכין ממנה נמנעה 20 שנה. אז מה בכל זאת יש? הספרס פותחים את העונה עם שני אולסטארים, למרכוס אלדריג' ודמאר דרוזן, שמתים על זריקות מחצי מרחק, ועם אף גארד צעיר ואנרגטי שמסוגל לעשות את ההבדל בליגה של גארדים וסמול-בול. הרוקי לוני ווקר הוא הדבר הכי קרוב לכך, וגם הוא יפתח את העונה פצוע. באופן כללי, קשה לראות את פופוביץ' מצליח – או בכלל רוצה – להאיץ את הקצב שבעונה שעברה היה השני באטיותו בליגה. אם מה שיש יספיק לספרס לפלייאוף, זו תהיה הצלחה אדירה

  • עומרי כספי

    11. ממפיס גריזליס

    בעונה שעברה: 60-22, מקום 14 | דרוג עוצמה כללי: 18

    אחרי שנה באמת מזוויעה, ממפיס חוזרת עם לוק חדש, ישראלי ראשון בהיסטוריה ושני כוכבים בריאים. או אולי שלושה? "אני כאן כדי לעבוד ויש לי עבודה לעשות", כתב צ'נדלר פארסונס לאוהדים, שבעיקר זוכרים ממנו כרגע את העובדה שהוא מקבל מקבוצתם 94 מיליון דולר על מעט מאוד תמורה. על פניו, זו תהיה עונה בה ממפיס יכולה: 1. להיאבק על מקום בפלייאוף עם פתיחת עונה טובה, או 2. להחליט שמפרקים את היסודות האחרונים שהם גאסול וקונלי, והולכים על בנייה מחדש עם טריידים ודראפט. אם שני הכוכבים בריאים והרוקי ג'רן ג'קסון יהיה כל מה שמקווים שיהיה – ומשחקי ההכנה תורמים לאופטימיות – ממפיס והקצב האטי בו היא מתנהלת כדרך חיים יכולים לתת פייט לפלייאוף. דבר אחד שישתבש, ויכול להיות זו תהיה סופה של תקופה. כספי? מרחב תמרון ברוטציה יהיה לו, ואם גם בריאות, תהיה לו הזדמנות לשחזר את עונותיו הטובות

  • דונצ'יץ'

    12. דאלאס מאבריקס

    בעונה שעברה: 58-24, מקום 13 | דרוג עוצמה כללי: 22

    במובן מסוים, המאבריקס לא היו יכולים לבצע את העברת הכתר בצורה מובהקת יותר. המלך דירק, בדמדומי הקריירה, יורד מהבמה (במקרה הזה, יורד לספסל) ומעביר חפיפה מסודרת לשחקן שאמור להוביל את המועדון הזה בעשור הקרוב וצפונה. דונצ'יץ' יתמודד עם שומרים שירצו לאמלל אותו ספציפית וציפיות מטורפות למדי שיצר בעצמו בשלוש השנים האחרונות, אבל הוא לבד: לדאלאס יש חמישייה טובה מאוד שתשפר משמעותית את המאזן מהעונה שעברה. זה פשוט לא אמור להספיק לפלייאוף, בטח כשמציצים לספסל. מלבד נוביצקי וג'יי.ג'יי בראה, דמויות אגדיות בטקסס, כל השאר כבר הרבה פחות אגדיים. המאבריקס פעלו נכון כששמו את הז'יטונים על דונצ'יץ', אבל הקסם הזה ייקח קצת זמן

  • טוביאס האריס

    13. לוס אנג'לס קליפרס

    בעונה שעברה: 40-42, מקום 10 | דרוג עוצמה כללי: 23

    ברגע שדיאנדרה ג'ורדן עשה סולחה עם הקארמה ומארק קיובן - אחרי אותו פיאסקו עמוס אימוג'ים בקיץ לפני שלוש שנים – וחתם בדאלאס, נפרדו הקליפרס רשמית מכל זכר ל"לוב-סיטי". מה שנשאר להם עכשיו זה אחלה סיטי, אבל לא בטוח שאחלה קבוצה. יש בקליפרס שחקנים לא רעים בכלל, אבל אולסטאר אין. על הבריאות של גלינארי אי אפשר לסמוך, וגם בברלי ובראדלי נוטים להיפצע. המניה הכי בטוחה שיש לדוק ריברס זה טוביאס האריס, אבל איך אפשר באמת לבנות משהו עם תחושה שמדובר בסגל שמורכב משחקנים שאמורים להעביר את הזמן. עד מתי? עד הקיץ הבא, כמובן, אז יגיע קוואי לנארד. או ג'ימי באטלר. או השד יודע איזה פנטזיה

  • בוקר

    14. פיניקס סאנס

    בעונה שעברה: 61-21, מקום 15 | דרוג עוצמה כללי: 25

    מבלי לדעת שלא ישרוד את הקיץ, הג'נרל-מנג'ר לשעבר של הסאנס, ריאן מקדונו, עבר הקיץ מהילוך של "תראו איך אני בונה לכם עתיד מפואר" להילוך של מודעות עצמית. זה התחיל עם מינויו של איגור קוקושקוב, עוזר ותיק בליגה והמאמן שהוביל את סלובניה לזכייה ביורובאסקט, והמשיך עם דראפט מוצלח וטריידים נדרשים (ברנדון נייט ומרקיז כריס ליוסטון). גם חוזה המקסימום לדווין בוקר, שחקן של 24.9 נקודות, 4.9 אסיסטים ו-4.7 ריבאונדים בעונה שעברה, היה נדרש; לקבוצה במעמד הנוכחי של הסאנס את הלוקסוס לחכות לצ'ארלס בארקלי שינחת עליה מהשמים כמו ב-1993. בוקר עושה סימנים של כוכב, וכשיחזור מהפציעה ביד, יצטרך גם לעשות סימנים של רכז – תחום פרובלמטי בפיניקס. במצבת הפורוורדים אין שום בעיה, בעוד שדיאנדרה אייטון עושה קולות של מי שסוגר את עמדת הסנטר לעשור הקרוב. פיניקס לא תגיע לפלייאוף, אבל אמור להיות כיף לצפות בה נכשלת בכך

  • באגלי

    15. סקרמנטו קינגס

    בעונה שעברה: 55-27, מקום 12 | דרוג עוצמה כללי: 26

    ולאדה דיוואץ' ופז'ה סטויאקוביץ' הם מקבלי ההחלטות הראשיים של הקינגס, ואיכשהו נדמה כי ההחלטה הטובה ביותר שהם יכולים לקבל זה לחזור מפרישה ולשכנע גם את כריס וובר ומייק ביבי לעשות זאת. זה לא שלקינגס אין פוטנציאל – פוקס, באגלי, הילד, קאולי-סטיין, סקאל לבסייר והארי ג'יילס נוטפים ממנו – אבל המרחק בין פוטנציאל למימושו ב-NBA מבדיל בין נמושות לאריות הליגה. פוקס הוא הג'ון וול הבא? שיוכיח. באגלי הוא הדבר האמיתי? קודם נראה שהוא לא זיוף שהוחבא בהגנת דיוק. הקינגס צריכים אבן פינה, ועד שיוכח אחרת, למאמן דייב ייגר עדיין אין כזו. מה יש לו? קבוצה שסיימה בעונה שעברה במקום ה-29 במדד ההתקפי, במקום ה-27 במדד ההגנתי ושיחקה הכי לאט בליגה. עם כל הכבוד לפוסט-אפים של זק רנדולף, אולי כדאי להתעדכן ולהאיץ קצת את הקצב. מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לסקרמנטו? הפסדים?

הרשמה לניוזלטר

החדשות, הפרשנויות, וכל מה שמעניין בספורט הישראלי והעולמי אצלכם במייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות