השבוע לפני 27 שנה |

אנגליה, ארגנטינה, דייגו ויד האלוהים

האנגלים לא סלחו על השער הראשון, העולם כולו נפעם מהפריצה המדהימה של מראדונה בשני, והמיתולוגיה ממשיכה להעסיק רבים עד היום

אמיר ענבר
אמיר ענבר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אמיר ענבר
אמיר ענבר

22.6.86
איפה מתחילים? ברמאות או במעשה הקוסמות? במעללי יד שמאל או בביצועי הרגליים? ביד האלוהים או ברגל האלוהית? לפי דייגו ארמנדו מראדונה, צריך לשוב ארבע שנים לאחור. לאיי מלווינס, לאיי פוקלנד – לא משנה איך אתם בוחרים לכנותם – ולמלחמה עליהם ב־1982 בין ארגנטינה לאנגליה.

באוטוביוגרפיה שלו, "אל דייגו", מתאר מראדונה את רבע גמר גביע העולם 86' כ"גמר". "אני אומר גמר בגלל כל מה שייצג", קבע, "יותר מאשר לנצח נבחרת כדורגל, המטרה היתה לנצח מדינה. כמובן שלפני המשחק אמרנו שלכדורגל אין קשר למלחמה, אבל ידענו שהרבה ילדים ארגנטינאים מתו שם, נורו כמו ציפורים. זה היה כמו להחזיר לעצמנו חלק ממלווינס. לפני המשחק כולנו אמרנו שלא צריך לערב כדורגל ופוליטיקה, אבל זה היה שקר. לא חשבנו על דבר מלבד זה. זה היה חזק מאתנו".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ